ליקוטי חבר בן חיים י קכז

בבי רחיא דאביי דנפל דעבר אדרבה שאמר לו לעשות גרף של רעי לכתחלה וע' תוס' שם ולי צ' דהתם ג"כ טעמא במקום פסידא לא גזרו רבנן ומעתה וודאי אי שרו רבנן רק במקום פסידא א"כ רשאי כל אדם להחמיר על עצמו ע"ד שכ' תוס' גבי יעבור ואל יהרג מכ"ש בפסידא דממונא משא"כ אי מעיקרא לא גזרו רבנן איכא משום בל תשחית דממונא לזה נענש אביי שרצה להחמיר ולא כיון כהלכה והיינו דקאמר נחום ואינו חושש להחמיר כלל וקאמר הש"ס הטעם משום דלא גזרו רבנן

היוצא ממ"ש דאף דקאמר הש"ס הל' כר' מרינוס והל' כנחום מ"מ ליכא מאן דפליג עליי' ומה"ט לא אייתי הרי"ף הך ראי' שהביאו תוס' אך אין כן דעת הרמב"ם שלא הביא הך דנחום דמ' לי' דלאו הל' היא וטעמא מאי דמ' לי' כמ"ש תוס' דטעמא דנחום דבדרבנן לא גזרו בחדרי חדרי' וכיון דפריך סתמא דש"ס גבי זוג פ' במה אשה אדרב ש"מ דמ' לן דלא כנחום

ואד' תוס' באמת הק' המג"א סי' ש"ה ואמנם נ' דאיכא למימר הא דקאמר רב יוסף הל' כנחום היינו ג"כ לאפוקי מדרב דאמר כל מקום ומ' אפי' בדרבנן והיינו דפריך הש"ס אדרב בשבת גבי זוג אמנם אנן דקיי"ל כרב היינו מדפריך סתמא דהש"ס בע"א ואמנם התם בדאוריי' הוא דקיי"ל כוותי' דרב משא"כ בדרבנן כנחום וכרב יוסף קיי"ל ולהכי פסק הרי"ף כהך ברייתא דזוג פקוק וכן הטור וש"פ ע' במג"א שם וכבר קדמי הרז"ה פ' במה אשה

ונשאר עלינו לבאר ד' ר"ח דמוקי סוגי' בסכנה ונ' לפ' דברי' דס"ל ג"כ דחלב רותח ג"כ היא רפואתו אמנם לא יתכן שתהא רותח כ"כ כמו אם יונקה בעצמו ואמנם עכ"פ סכנתא בהא ליכא והשתא ה"ק ר' מרינוס גונח יונק חלב בעצמו ולא ע"י גוי וקאמר הטעם נהי דסכנתא תו ליכא אם ישתה החלב שחלב הגוי בעודה רותח צערא טפי מיהת איכא וכיון דעיקר החולי יש בו סכנה תו שרינן משום צערא אי' דרבנן ע"י עצמו ג"כ ולא עבדי' ע"י גוי ומיושבי' כל קו' הרי"ף דשפיר קאמר הש"ס משום צערא ודווקא דרבנן ומשא"כ גבי פסדא לקמן לא עבדי' ע"י גוי כמ"ש משום פרהסיא. גם אפשר משום דאדם בהול הוצרכו להתיר כדאמרי' גבי כיסו לנכרי. ואמנם בענין קו' תוס' על הר"ת דאמאי לא קאמר הש"ס ביבמות חולי וע' תוס' יבמות ורש"א בזה נ' כוונת ר"י דכיון דהמק' א"נ לא ידע להא דר' מרינוס כי שני לי' משום צערא הו"ל למפרך תו מאי צערא דמנא ידע מאי צערא דמנא ידע מאי צערא דקאמר א"וו דבאמת היינו הך וזה ת"ד התוס'

ובענין ד' רש"י גבי כלאחר יד ע"י שינו ברגלו נ' דלכאורה א"ל דהך בצנעא היינו כלאחר יד ור"ל דרך הלוכו אא"כ ק' ל"ל לרב יוסף למימר הל כר' מרינוס והל' כנחום השתא במקום פסידא לא גזרו במקום צערא לא כ"ש א"וו דבצנעא דווקא וס"ד דצערא דווקא בצנעא בעי' ג"כ קמ"ל דדווקא בפסידא בעי' בצנעא וז"ש רש"י כלאחר יד לאו היינו בצנעא כ"א ברגלו לבד הוה כלאחר יד והראי' מדחאכפל רב יוסף למימר הל' בכולהו וש"מ דבגונח אפי' בפרהסיא שרי וכמ"ש. ולמ"ש א"ש הל' אינו חושש דקאמר דליכא משים מראית העין והטעם משים דלא הוה כ"א דרבנן וכמ"ש תוס' ומה"ט קאמר ג"כ לא גזרו בה רבנן ר"ל לא גזרו בה משום מראית העין

מ"ש הנ"י דהטעם משום תרתי דרבנן אפשר להכי כ' רש"י תבואה מקשי' לומר דדווקא בגידולי קרקע יש דישה דאוריי' אך לשונו ביבמות ל"מ כן: בסוגי' דמינקת פ' אעפ"י

מינקת שמת בעלה עפ"י מ"ש הראש דאם לא הניקה בחיי בעלה מותרת היינו דקתני מינקת אמנם למ"ש הפוסקי' דגם גרושה אסורה להנשא אפשר דלהכי לא קתני אשה שמת בעלה וילדה לומר דא דאפי' אינה אשתו כי כבר גרשה והיא רק מינקת אפ"ה אסורה

לא תתארס כבר יישב תוס' ביבמות הא דקתני תרתי

רש"י ד"ה עד כ"ד כוונתו דלא תימא מדקאמר ר"מ כ"ד ש"מ דפליג ארשב"ג ולית לי' טעמא דחלב לזה כ' רש"י דגם ר"מ לי' לי' טעמא אחרונא במינקת אלא דחייש למיעוטא שנעכר החלב תוך ג' חדשים. י"ח חידש ע' רש"י כוונתו כמ"ש בש"מ לקמן דלענין הנקה מיירי ר"י וע' בש"מ

אריסי' דאביי והא דבא ליארסה משום שמא יקדמנו ומזה נסתלקה תלונת הפוסקי' על הר"י מאורלייאנש דאי לא הי' בדעתו לינשא למה קידש הרי חזינן הכא דכוותא והטעם כדכ'

נתנה בנה נ' דנקט ג' פני' נתנה היינו באינו מכירה גמלתו במכירה ותוך זמנו כדפי' רש"י ומת היינו בתחלת זמן שמכירה דלא תוכל לתנו למינקת ולא לגמלו וז"ש רש"י ד"ה נתנה או גמלתו תוך זמנו לומר דכ"א יש לו זמן בפ"ע וכדכ':