ליקוטי חבר בן חיים י קכו

הק' תוס' שפיר דמ"ט דאבא שאול הא אפשר לקיים שני' אך א"ל דהש"ס כבר יישב זה באריכות לשונם שבת וכו' דהו"ל בקיצור וביו"ט הקילו אלא דבא לומר דבאמת טעמא דת"ק משום דאפשר לקיים שני' כמ"ש תוס' אמנם אבא שאול ה"ק בשלמא אי שרי' לי' לינק ג"כ א"כ לא חיישי' שיחלוב לתוך הקערה דלא שביק היתירא משא"כ אי מצרכת לי' לחלוב לתוך הקדרה אטו מי שיש לו עדר שלם יחלוב כל בהמותיו לתוך הקדרה ואיכא למיחש שיערימו ויחלבו לתוך הקדרה כעין קערה ואתי לידי אי' דאוריי' אא"כ גם לדידי ק' הרי בשבת מודינא ומאי איכא למימר ומכ"ש אם אפי' בשבת שרי לתוך הקדרה וע"ז קאמר בשבת דאיכא אי' סקילה וחמיר לאנשי נוכל לגזור על הנקה משא"כ ביו"ט דלא הוה כ"א אי' לאו לא רצו לגזור וכמ"ש

ואמנם א"כ ובר מן דין ק' לי אהא דר' מרינוס פשיטא מה"ות לא יהא שרי והי' בדעתי לומר דהנה ד' רב יוסף פ' כיצד מברכין דכי היכי דכל רפואה לחולה שאין בו סכנה אסור בשבת משום שחיקת סמנים ה"נ אכילת אוכלין שאינן ראוין לרפואה אסירא ואביי דחי לי' התם וא"כ שפיר מצי' לומר דהבו דלא לוסיף עלי' דווקא אם האכילה מיהת כדרכה משא"כ ביונק דמידי הוא טעמא דליכא אי' שבת דהוה שלא כדרכה מה"ט שייך שוב אי' רפואה קמ"ל ר' מרינוס דלא היא והיינו דאצטריך רב יוסף למימר הל' כר' מרינוס דלא תידוק מדבריו דידע לי' ופליג עלי' מההיא דכיצד מברכין ולעולם לא אמרי' הלכה מכלל דפליגי

ואמנם נ' לפ' בענין אחר דהנה הראשוני' הק' בר"ן במ' שבת פ' חבית דלמה לא נעשה לו טפי ע"י נכרי וע"ש מה שתי' והנני לא אסור ממש מדברי' אך קצת על דרך אחר בנדקדק ל' הש"ס דקאמר לא גזרו רבנן הי"ל למימר במקום צערא שרי א"וו דהש"ס בא ליישב לשנא דר' מרינוס דקאמר גונח יונק חלב בשבת דהו"ל למימר מותר לינק אלא לאו ש"מ דר"ל דדווקא יונק בעצמו ולא חולב ע"י נכרי וע"ז קאמר הש"ס טעמא מאי דהנה שבות דאמירה לנכרי הוא שבות כולל על כל אי' דאוריי' א"נ על דרבנן ג"כ וא"כ אין בידנו כ"א לומר דבמקום צערא שרי לא העמידו דברי' ומ"מ עכ"פ אי' דדברי' ע"כ ביטל משא"כ שבות דמפרק דהנה ד"ת יונק מותר אלא שחכמי' גזרו וכי גזרו לינק דרך שעשועי' או כיוצא משא"כ במקום צערא לא גזרו מעיקרא כלל כי לא אסרו עד"ז היניקה משא"כ באמורה לנכרי דע"כ לא שייך לחלק דאטו בחולב דווקא אסרו אמירה לנכרי הם אמרו סתמא כל שע"י עצמו אסור ה"ה ע"י נכרי ואי' זה ממש עושה במקום צערא משא"כ ביונק דמצד עצמו אין כאן אי' ובמקום צערא גם רבנן לא גזרו א"כ לא עבד איסורא כלל וא"כ מוכח מזה דאדרבה ל"ד ההנקה היא רפואתו כ"א החלב והיינו תו דפי' רש"י ורפואתו חלב עז ולא ההנקה ואמנם לכאורה יש להק' ע"ז מדאמרי' ר"פ מי שהחשיך דהתירו לו טפי ליתן כיסו לנכרי מלהוליכו פחות מד' אמות ואמאי נימא ג"כ דאדרבא פחות מד' אמות נתיר לו מטעם שכ' אלא דלכאורה הא תליא אי ח"ש אסור מדאוריי' גבי שבת ולא התירו כאן אלא משום דלא ליתי לידי סקילה דאדם בהול על ממונו וא"כ אין זה ענין למפרק דליכא דררא דאוריי' כלל ולכאורה היינו פלוגתא דר"ח ורב יוסף פ' כלל גדול גבי בורר ואף דהתוי' כ' שם בדרך אחר לי נ' דאפשר לפ' פלוגתיי' כפשוטו דר"ח ל"ל סברא דחזי לאצטרופי כ"א רבויא דכל גבי חלב וא"כ דווקא באכילה רבי רחמנא וכמ"ש המ"ל בשם הרא"מ דאכילה מצד עצמה מ' כל שהוא וכר"ש אלא דהל"מ אפקה אכזית ואתי רבויא דכל למימר דלענין אי' לא אתיא הל"מ משא"כ לענין שאר אי' אך ר' יוסף אזיל בתר סברא דחזי לאצטרופי וגם גבי שבת שייך זה ומעתה לרב חסדא מוכח ממתני' דמי שהחשיך לאפוקי מדר' מריניס ושפיר אצטריך רב יוסף למימר הל' כר' מרינוס ולאפוקי מדרב חסדא כ"א ח"ש אסור מ"הת ול"ק מהך דמי שהחשיך אלא דאכתי הא לא אריא דדלמא דווקא במקום צערא לא גזרו רבנן מעיקרא ושפיר עדיף שבות דמפרק משבות דאמירה לנכרי משא"כ התם דבמקום פסידא ע"כ כאן וכאן התירו ל"ש זה אמנם בנדקדק ל' הש"ס לקמן גבי נחום דקאמר ג"כ כהאי לשנא גופא ש"מ דמ' לי' דה"ק נחום נוח לו למעכן ברגלו בעצמו כי היכי דליהוי בצנעא מלעשות ע"ו גוי דיהא פרהסיא דמה לגוי לעשות על גגו בשבת וקאמר הש"ס שוב האי טעמא דאי' דמתקן עדיף מאמירה לנכרי כיון דבמקום פסידא לא גזרו רבנן מעיקרא ומ"מ מוכח מדנחום ג"כ דפסידא כצערא דמי והיינו דאצטריך רב יוסף למימר הל' כנחום דלא תימא לעולם כר"ח דח"ש מותר מ"הת בשבת והל' כר' מרינוס ג"כ. ואמנם יש חילוק בין צערא לפסידא לזה הוצרך רב יוסף למימר ג"כ הל' כנחום ואין חילוק בין צערא לפסידא ומוכח דלא כרב חסדא ולזה מק' רב יוסף בפשיטות וכי מותר לאפות פחות מכשיעור ובמ"ש מיושב ל' ואינו חושש דקאמר נחום דהנה בביצה ל"ו