ליקוטי חבר בן חיים י קכד

ברייתא שהיא אליבא דר"ש ואמאי לא אייתי ברייתא דתו"כ שהיא אליבא דרבנן והנה לשטת הרמב"ם ל"ק דמהך ברייתא יליף ר' ששת דאפי' איסור אין בו דס"ל לרב ששת דמחד מיעוט ילפי' וא"כ ה"ה לבשר ואמאי שביק תנא לבשר אלא לאו דלא תימא חלב ודם דומיא דבשר דאי' מיהת יש בו קמ"ל דלא ומ"מ לאותה גי' דקאי תוס' השתא אכתי יק' ואמנם נ' דאדרבה למסקנא אף אנן מאת הגמל ע"כ ילפי' דאמרי' רבנן כשמעון העמסוני ס"ל דלא דריש את משום דק' לי' את ה' אלקי' תירא והנה למאי דמסיק ר"ע לרבות תלמידי חכמי' וקיי"ל כר"ע א"כ אי ס"ד שוב דאת הגמל לא דרשי' א"כ ק' תו מנ"ל למדרש את ה' אלקי' א"וו למסקנא אמרי' גמל גמל כמו שפן שפן ומאת הגמל דרשי' וא"כ אדרבה הך ברייתא הל' היא

פלוגתת הרא"ה והרשב"א בתשו' הובאו במ"ל פ' י"ד מה' אבל בהא מאן דס"ל דבאדם ליכא בשר מן החי א"כ מבשר אדם חי איירי' ולמ"ש המ"ל שם נצטרך לומר דמת נכרי ג"כ אסור בהנאה ואמנם הרא"ה ס"ל דבשר מן החי שייך באדם א"כ קרא למת נכרי אתא אך ק' לי' א"כ הוה שוב חלב היוצא מן הטמא דהרי בהכי קרי הש"ס לחלב חידוש בבכורות שם וצ"ע

והנה גם הרמב' שכ' באדם חי אינו לוקה א"כ ס"ל ג"כ דליכא באדם בשר מן החי וא"כ אי' עשה דבשר שכ' לחי אתא והיינו דאיכא לספוקי בדברי' במת מאי דעתי'

וע' ה"ה ולח"מ בה' מ"א בענין דם נעכר וכבר כ' זה שנים די"ל הני ב' ברייתות בהא פליגו ברייתא דתו"כ סברא דדם נעכר וכיון דמיעוט קרא חלב מסתברא הטעם כמ"ש ה"ה שלא יהא כל גדילו של תינוק ע"י איסור וא"כ ע"כ ה"ה לדם ולא אצטריך תו לפ' דגם דם ממעטי' דמחד מיעט לכ"ע ממעטי' וכיון דחלב אמעיט ה"ה דם משא"כ תנא דידן ס"ל איברי' מתפרקי' והכי קאמר דלמא חלב דווקא וכס' ה"ה אבל דם דל"ש סברא זו לדידי' לא ואמנם כיון דמסיק דל"ש א"כ לאו היינו טעמא תו לא אצטריך למילף בשר דמ"ש בשר מדם כיון דגם בדם ל"ש סברת ה"ה

בענין צערא ופסידא בשבת כתובו' ס' לשבת חנוכה תרי"א

גונח יונק וכו' יל"ד דהו"ל למימר מותר לינק לרפואה בשבת וכבר כ' מן המפ' דנקט הכי ע"ש ל' חכמי' מרפא אמנם נ' במ"ש ההפלאה ע"ד קו' התוס' פ' ר"א דמילה שהק' אמאי דאמרי' התם בן ח' ומניקתו מפני הסכנה מאי ארי' הסכנה אפי' משום צערא נמי וכ' ההפלאה ע"ז דדווקא בבהמה שריא הנקה דהוה שלא כדרכה משא"כ באשה ונ' דגם התוס' שם הרגישו בזה ומשום זה כ' אפי' אי הוה חולב גמור הא עכ"פ הו"ל משא"צ לגופה ויהא מותר והנה למ"ש הרמב"ן הביאו הר"ן במס' שבת פ' חבית שם דיש ע"כ חילוק בין מתקן כלאחר יד למשא"צ לגופה פשיטא דל''ק דדווקא כה"ג התירו אפי' במקום צערא ולא יותר ואף דלא כ' הרמב"ן כן כ"א לגבי פסידא נ' להכריח דל"ש דאי ס"ד דצערא עדיף מפסידא וא"כ הא דר' מרינוס לאו דווקא דה"ה משא"צ לגופה שריא ונהי דאר' מרינוס ל"ק למה לא נקט רבותא טפי דלמא איהו סבר כר' יודא דמשא"צ לגופה ה חייב עלי' אר' יוסף מיהת ק' כיון דקאמר הל' כנחום איש גליא דבמקום פסידא לא גזרו רבנן א"כ ל"ל למימר הל' כר' מרינוס דמה במקום פסידא לא גזרו במקום צערא לא כ"ש א''וו דלא נימא דבמקום צערא קיל עוד יותר לזה קאמר הל' כר' מרינוס ג"כ ולמימר דצערא לא עדיף מפסידא ואפשר לכוון זה בד' רש"י לקמן ד"ה כלאחר יד שכ' ומשום דאמר רב יוסף הל' בכולהו נקט לה הכא ר"ל דאי מדר' מרינוס ס"ד דל"ד מפרק כלאחר יד ה"ה שאר אי' אמנם גבי פסידא מבואר במס' שבת דלא התירו אי' אחר ואנן ידעי' חדא מגו חברתא וא"כ לק"מ קו' תוס'. אמנם בר מן דין הי' נ' דהתם לא הוה משא"צ לגופה דנהי דאנן ידעי' דהאי בן ח' כאבן הוא וסופו למות מ"מ אמו דמקרבא לגבי' כ"ז שתוכל להחיותו טובא אפי' יום א' ושעה א' ניחא לה טפי וא"כ לגבי דידה הוה צריך לגופה והיינו דנקט תנא אמו היא דבעי' סכנה ולא אחר' דאחרת אפי' במקום צערא מותרת. מ"מ לענינינו מידי הוא טעמא דלית להו לתוס' הך סברא משום דס"ל דהוה משא"צ לגופה אמנם היונק מן האשה לרפואה מודו תוס' כיון דלגבי אשה זה מקרי כדרכה וצריך לגופה הוה אי' דאוריי' ומעתה אי הוה נקט רב מרינוס יונקי' לרפואה בשבת ס"ד אפי' מאשה נמי קמ"ל גונח דווקא ומפ' רש"י דגונח זה רפואתו חלב בהמה דווקא כמבואר בב"ק למימר דחלב אשה דהוה דאוריי' אסור ומפ' רש"י בסמוך הטעם דהאי כלאחר יד היינו משום שאין דרך לינק וכיון דבאשה דרך לינק א"כ אסור אמנם נ' דכ"ז לשטת רש"י דמפרק היינו תולדה דדש אמנם לשטת ר"ת דמפרק משום ממחק א"כ בעור אדם לכאורה ל"ש זה ליתא לדברינו ואין חילוק בין אשה לבהמה וזה