ליקוטי חבר בן חיים י קכג

מגי"ת ד' רש"י דהאבעיא לענין חנוכה ופורים שהוא גם בז"הז וקו' התוס' ל"ק לי' דס"ל אפרושי מאיסורא היינו בשעת מעשה והתוס' ס"ל דאפי' לשואל נזקקין לאפרושי שמא לא ילך אצל הרב ולזה מיאנו בפי' רש"י כמ"ש

חזי לנפשי' ע' רש"י כוונתו דנפשי' לרבותא נקט אפי' לשחוט הוא עצמו מכ"ש לשחוט אחר בהמתו ומ"מ דווקא בהמתו ולא בהמת הטבח אף דשקיל מנה והיינו דכ' רש"י בסמוך לאו לנפשאי הוא

והנה לד' התוס' אביי תלמיד גמור לרב יוסף והא דאורי באתרי' משום דנטל רשות ואמנם בתר הכי נתחרט משום דלא מסתייעא מלתא ואמנם לד' הרמב"ם שכ' דלתלמיד גמור לא מהני רשות אפי' להורות באקראי תוך י"ב מילין ותלמיד חבר לגמרי מותר א"כ ק' הא דאביי דמדרהיט בתר אריסי' ש"מ באתרא דרבי' הוה וממ"נ אי תלמיד חבר הרי שרי ואי תלמיד גמור מאי ס"ד וצ"ל דהא דכ' הרמב' דנטילת רשות לא מהני היינו משום דלא מסתייעא מלתא ואמנם ד' הריב"ש דשלא בפניו דווקא שרי לתלמיד חבר ואפשר דס"ל דאביי תלמיד חבר ושלא בפניו הוה דהרי אמר כי אתא לקמי' דרב יוסף אלא שק' דהרי למסקנא עכ"פ לא מסתייעא מלתא וצ"ל דשלא בפניו דקאמר הריב"ש היינו שלא במקומו וכן מ' מדרב חסדא דלכאורה ג"כ תלמיד חבר הוה דדומיא דרב המנונא מיירי ורב המנונא ע"כ בלא נטל רשות דאי נטל בשני דר"ה אמאי לא אורו ומ"מ לא רצה להורות כל שני דר"ה ול' כל שני מ' אפי' שלא בפני ר"ה אך במקומו ש"מ ובהא א"ש ג"כ דלא מייתי הרמב"ם הכא בהדי' משום דבלא"ה אמרי' לאו אורח ארעא לאורוי באתרא דחברי' ושלא במקומו שרי. ואמנם ד' רש"י דחוץ למדינה שרי כד' הריטב"א ולזה כ' בדר"ח בכפרי שני' בבבל דל"ת מדלא מייתי הש"ס מדר"ח היינו דר"ח במדינה אחרת הי' דא"כ פשיטא א"וו טעמא כדכ'

ואמנם אפשר לומר דהתם הוה למיחש משום שמא יקדמנו והא ראי' דהרי לא רצה לכונסה עד לאחר ל' יום ולארסה רצה מיד וכן ממה שהקדים והוה מ' לי' לאביי דהא דמיא לחוץ לי"ב מיל דמידי הוא טעמא משום אפקירותא בתוך י"ב מיל הכא ליכא אפקירותא כמ"ש

ושיעור י"ב מילין פי' רש"י בסנהדרין ממשה ואין ד' הראשוני' נוחה בזה משום דא"כ אפי' טובא ואי משה שאני כמ"ש רש"י שם א"כ מנ"ל תו למילף ולזה כ' או מאלדד ומידד והתם ג"כ ק' הרי משה חוץ למחנה הי' ואמנם הרחק לא כ' שם ואינך בחרי מבני אהרן

בענין דם מהלכי שתים פ' אעפ"י

, כ"ד חודש ע' ש"מ וב"י יו"ד פ"א והענין דתבשל בגי' תשל"ב והם כנגד שני שנים של שס"ה וב' ימים דרב ושמואל

כיונק שקץ ע' רש"י כוונתו לאפוקי מד' הרמב"ם דלדידי' יונק משקץ מבעי לי' דטעמא משום דהבשר אסור ולזה פי' רש"י דהבשר מותר והחלב עצמו דבר משוקץ אמנם אפשר למסקנא גם רש"י כהרמב"ם ס"ל ואמנם המק' ע"כ לא הוה ס"ל כ"א אהחלב עצמו דאל"כ לא הוה פריך מידי וטעמא משום דל' יונק שקץ ק' לי' דהו"ל למימר משקץ והן ד' רש"י

ואמנם דנקט שקץ נ' משום דהאי' כאן דאסור להאכיל לקטן בידים אפי' אי' דרבנן ע' ש"ך יו"ד פ"א והא דאין מאכילין משקצים ורמשים ילפי' דכ' בהו לא תאכילום ולהכי נקט שקץ כלומר דאסור להניקו חלב זה כי היכי דאסור להניקו משאר שקץ

תוס' ד"ה יכול פשט דברי' דלאותה גי' דילפי' חלב ודם מחד מיעוטא א"כ ה"ה דילפי' בשר ואמנם אי אצטריך לכל חד מיעוטא אחרינא א"כ האי תנא ס"ל דבשר בל"ת וע"ז ק' להו הרי עכ"פ בשר מסתבר מדם ותי' דלבתר דאמעוט דם מאי' דם שוב דם מסתבר יותר

וע"ז נ' סובבי' דברי' בדבור הקודם התמוהי' דמאי דחוק להו לפ' הברייתא כר"ש ולא פי' כרש"י דלרבנן ג"כ אזלי' אמנם למ"ש א"ש כיון דמ' להו דהאי תנא ס"ל בשר אסור א"כ היאיך חלב מותר הרי היוצא מן הטמא טמא אמנם כ"ז אי מגמל גמל יליף א"כ היוצא מן הטמא טמא כטמא עצמו דהאי גמל מקרי והאי גמל מקרי משא"כ אי מרבויא דאת מרבי' לי' דהיינו כל הטפל לגמל כמותו א"כ שפיר מצי' למימר נהי דכל הטמאי' מגמל ילפי' דטפל להו כמותן אמנם באדם גלי קרא דאף דבשרו אסור מ"מ הטפל לבשרו מותר ומעתה בהא פליגו הני ב' ברייתות הך דתו"כ יליף מגמל גמל א"כ מסתבר לי' שפיר למעוטי בשר לבתר דאמעיט חלב דמ"ש משא"כ תנא דידן מאת יליף א"כ נהי דטפל מיעוט קרא העיקר מיהת נשאר באיסורו והיינו דדחק להו לחלוק על רש"י ורש"י אפשר דבאמת מפ' כן לאותה גרסא דמחד מיעוטא ממעטי' א"כ כ"כ תוס' דה"ה לבשר. אמנם לכאורה א"כ קשיא אגמ' דילן דכיון דלא בעי כ"א לאתויי חלב ל"ל להביא