ליקוטי חבר בן חיים י קכב

בזול וגם עכשיו אם אוכל משלי אוכל מאכלים רעי' כאלו קמ"ל דלאו כל כמינא והנה דבריו דסתם קו' חלבא פשיטא דהרי למינקת השכירה משא"כ הני מילי דעכרי חלבא דתוכל להניק סד"א דמציא אכיל קמ"ל אפי' עמו ר"ל שתניקנו ומעתה התינח אם אוכלת משלה משא"כ אי משלהם שוב וק' מאי עמו ועוד מ"ש דתני תנא בהך מינקת להאי דינא במינקת דעלמא לתנוי אלא לאו כמ"ש וע"כ מוכח דאוכלת משלה והיינו דק דקאמר הש"ס בסמוך מאי ולא תאכל עמו ומשני דמנייהו עכרי חלבא וא"ש עמי. וע' מ"ש בסוגי' דמעוברת ומינקת לקמן ביישוב קצת לד' הרמב' בענין מאכלי' למינקת

צערא דידה ע' רש"י והר"י מיגש פי' דר"ל הוא בעיא לצעורי מאי אכפת לי' ונ' דק' לי' לרש"י לאיזו ענין קאמר ר"ה בר חיונא כלל הך דהיא אומרת להניק לימא רק מאי דבעי למבדקינהו א"וו משום דאיהו רצה להראות להם כאלו אינו יודע כלל מעולה עמו וקאמר מס' לי אם האשה כופה בעלה לנהג ככל משפחתה או לא וכ"ת למה לא איבעי' לי ג"כ אפכא אם הוא יכול לכופה לנהוג כמשפחתו וע"ז קאמר למאי אי לעלות עמו כגון שלא להניק כיון דצערא דידה הוא כמ"ש רש"י לאו כל כמיניה וכן לירד עמו לא ס"ד דג"כ צערא דידה אמנם אפכא מבעיא אם היא תוכל לכופו לעלות וא"כ שפיר אצטריך לקמייתא דלא לפשטו דע"כ עולה עמו ואמנם כ"ז אם צערא כמ"ש רש"י משא"כ להר"י מיגאש אכתי ק' אמאי לא ואי פשיטא לי' כי הוא לא יכול לכופה לעלות חדא בשלמא. א"א טעמא משום עולה והיא רק לטובתה תוכל לומר א"א בטובתך משא"כ אם הטעם דצריכין לנהוג מנהג משפחתו אמאי לא ואם פשוט הדבר אמאי עכ"פ הקדים לדבר כן. ומה"ט פי' רש"י ג"כ לאו אורחא היינו משפחת' דאי איהו גופא א"כ היינו הך צערא דידה. וע"ז פשיט לי' ר"ה לא זו אשר דמבעית לן פשיטא משום דכ' רחמנא בעלייתו של בעל אף גם מאי דאמרת משום דלאו אורחא והיינו משום צערא לאו היינו טעמא כ"א משום דאינה יורדת ורצה להראות לו כי הוא מבין אשר גם ראשית דבריו רק לבדקי' הווין ולזה אמר בדיק לן כלומר חלילה שטעה בזה כ"א בדיק. ואמנם כ"ז לר"ה דס"ל דמבעלייתו ידעי' שפיר גם ולא בירידתו ואמנם ר"א השיב דלא כן כ"א מבעליותו לא ידעי' כ"א היכא דהוא עשיר משא"כ היכא דהוא עשירה והוא עני מאם כל חי ילפי' וא"כ טעמא דאינה יורדת משום צערא הוא ושפיר קאמר ר"ה בר חיונא דטעמא משום צערא ולא כדר"ה. וע' מ"ש בעניני' אלו בענין עולה ואינה יורדת פ' נערה

בענין תלמוד אל יורה במקום רבו כתובות ס' ועירובין ס"ב

עירובין ס"ב אל אביי לרב יוסף וכו' אצטריך לי' למימר קיי"ל משנת ראב"י קב ונקי דהל' כר' יוחנן לגבי שמואל ואצטריך לי' למימר אר"י אמר שמואל דלא תימא חוץ מזו לזה מייתי דה"ט דשמואל משום דמשנת ראב"י קב ונקי ור"י הוא דלית לי' להאי כללא

פי' רש"י או דלמא יש בזה משום אפקירותא כיון בזה למ"ש אביו בכתובות לאחר האי מעשה דטעמא משום לא מסתייעא מלתא ש"מ דעד השתא לא סבר הכי

ביעא בכותחא נ' דלד' רש"י אפי' מלתא דפשיטא אסור והיינו דפליגי תוס' עלי' ואמנם נ' ראי' לד' רש"י מדאמרי' דפשיטא טפי ממגילת תענית ומאי פשיטותי' בשלמא לרש"י הא ג"כ כתיבא דבשר אמר רחמנא ולא בצים משא"כ הכי הרי גבי נבלה מיהת בכלל בשר הוא וא"כ מגו"ת דכתיבה פשיטא טובא ואמנם לד' תוס' יש מכאן ראי' למ"ש הש"ך יו"ד רמ"ב דר"ל במגו"ת לדמי' מלתא למלתא ע"ש

עי' רש"י דר"י לנסות לר"ח איכוון ק' לי' ל' כל שני דמ' כמה זמנין א"וו דר"ח הי' מתחלה תלמוד גמור לר"ה אך לסוף נתחכם הרבה ונעשה תלמוד חבר והנה רב יוסף רצה לידע אם תלמיד חבר מיהת שרי ולכך שואלו סוף ימי' פעם אחרת והיינו דכ' רש"י כל שני משום לנסותו וז"ש ג"כ רש"י ולא אורי בשני דר"ה רבי' ר"ל אף דר"ה סוף ימיו לא הי' לו דין רבי' מובהק שהרי ר"ח נחלק עליו בכמה מקומות מ"מ לא רצה להורות ורב יוסף רצה לעורר לאביי דאפי' תלמיד חבר ג"כ אסור ובזה אתיישב ג"כ מאי דלא מייתי רבינא ראי' מר"ח דהנה רבינא לא הי' תלמידו של רב אשי כלל כ"א למד ממנו איזו דברי' כמ"ש רש"י לקמן וכמ"ש הרמב"ם פ"ה מת"ת בפי' ד' תלמיד חבר וכן רב המנונא תלמיד ר"ה הי' עד"ז עם ר"ח ואם הי' רבינא מביא ראי' מר"ח ובדר"ח הטעם שהי' כמותו דר"ה והי' מ' שגם הוא אומר שהוא כרב אשי והי' זה נוגע בכבוד רב אשי ולזה קאמר דאף דאנא זעירא מנך הרי גם רב המנונא הי' למטה מר"ח ואך משום שאין רוב חכמתו ממנו אורו ה"נ אנא ומבואר כד' הש"ך דגם לד' הרמב' גם ד' מהרי"ק אמת ואך משום דהש"ס מיירי מזה בהדי' לזה הביא הרמב"ם פי' זה