ליקוטי חבר בן חיים י קכא

והנה הרמב' בה' עבדי' הביא דין זה גם לענין עבד כנעני ותמה הלח"מ וכוונתו דמירושלמי ליכא הוכחה כ"א לתת מכל מין אבל לא להקדים ואמנם נ' דהנה הרמב"ם כלל שם הא דמקדמי' מזון הבהמה ומה ענין זה לשם אלא דכ' כן דנילף מבינייהו כיון דאשכחן בעבדי' דצריך לספות מכל מין ואשכחן בשמש דצריך להקדים לו מאי אמרת עבד גרע משתש' הרי גם בבהמה צריך להקדים וכ"ת נילף מבהמה לא היא דלמא אדם בר דעת עדיף בזה מבהמה דיהיב אדעתי' דעלי' להמתין אך כיון דאשכחן בשמש דלא אמרי' הכי א"כ ממ"נ אי לאדם מדמי' לי' הרי שמש מאי אמרת בי' עם הדומה לחמור הרי גם בבהמה דינא הכי וממ"נ מוכח שפיר

שם ע"ב מ"ט עבדת הכי ק' הרי בסכנה הוה ולזה נ' דהענין ע"ד אחר ממה שפי' רש"י כי רב אשי אמר אשר הטורזינא מצורע ועשה כן למען לא יאכל המלך ממנו ורבנן שאלו אותו למה לו למעבד הכי הי"ל לבקש מהטורזינא דבר מועט להחיות למר זוטרא והשיב להם כי באמת ראה עליו פורח רוח צרעת וע"כ לא רצה שיאכל מר זוטרא ממנו ומ"מ הוה הנס אשר נתגלה הדבר כנ"ל לולי שרש"י לא פי' כן

בענין הנקה פ' אעפ"י

ש"מ שומטת דד' ע' רש"י אפשר דד' רש"י כמ"ש בש"מ בשם תר"י דטעמא משום דאין מאכילין לקטן אי' בידים וא"כ מ' לי' דע"כ שומטת ל''ד דמ' דאפי' נדרה בשעת הנקה צריכה לשמיט דמ' לי' לרש"י דהיינו מפריש ולא מאכיל אע"כ ל"ד כ"א לא תנקני כי חל הנדר

א"נ י"ל לאפוקי ממ"ד דלבי"ש העיקר שלא יכופנה ואמנם אם תרצה תניק דהוה רק מבריח אר"י קמ"ל רש"י דלא תניקנו כי חל הנדר: כופה ומניקתו ר"ל משום דכופה ע"כ לא חל הנדר וזה כוונת רש"י

מפני הסכנה הק' ההפלאה בק"א מכאן על הבי"ש דמצדה אם במכירה חל הנדר הרי בהדי' קתני וע"כ אנדרה קאי דאל"כ סכנה ל"ל תסגי לי' בצער ולי נ' דהכי מס' לי' להבי"ש אי הא דמניקתו מפני הסכנה היינו משום דלא חל הנדר או כי צריכה להניקו משום פקוח נפש אף דעבדא איסורא

תוס' ד"ה כגון ר"ל דלקמן יש לפ' פי' אחרי' בצערא דידה כמבואר אלא דמס' שבת מוכח עכ"פ: וע' רש"א כוונת דבריו כיון דקיי"ל כרי"בנ דנדר דידה כשימצא מקום לחול יחול ואמאי לא יחול כשהיא מקיימו וע"ז כ' ויש לוישב דס"ל לתוס' דת"ק פליג אדרי"בנ בהא וס"ל דנדר לא חל כלל והו"ל להש"ס למימר דבהא פליגו בי"ש וב"ה

בכתובה לפלגו פי' דע"כ גם השתא לתרוויי' נדרא חייל כמ"ש תוס' ומ"ש האי גוונא דנקטו לנקטו כל נדר שבעולם אם הוא קיים או יש לה כתובה או לא והן ד' רש"י

ההיא דאתאי פי' רש"י גרושה ר"ל דס"ל לרש"י ע"ד שכ' הראש דוודאי אם אין התינוק רוצה לינק מאחרת לא בעי בדיקה וסוגיי' מיירי שרוצה אלא שהבעל טוען כי מ"מ התינוק מצטער ומרומז זה בל' הי' מכורה אלא אעפי"כ ברייתא מיירי בגוונא דאינו רוצה לינק דאיכא סכנה ולזה מותרת לעבור על הנדר ואמנם ההיא דהכא דכיון דיונק ולא הוה רק צערא ע"כ לאו בנדרה מיירי

סומא מנא ידע ד' הרי"ף והראש דהש"ס שוב קאי אדר' יוחנן דלשמואל מאן יימר דבאמת בסומא שייך מכירה אלא לר"י דקאמר בזמן תלי ק' אמאי סתים אפי' סומא ואמנם ד' הרמב' דע"כ קאמר רמי לא תציתי נהי להני כללי לענין זמן ולא לענין אחר ומ' דגם בסומא מודה שמואל ומנא ידע

לא בנה ומסיק דבן חברתא אצטריכא ומ"מ גם בנה צריכה דלכאורה למ"ד דאפי' באינו ניזונית חייב' בהנקה ע"כ מיירי הכא דא"ל צאי מע"י ואמנם בלא ספקה צריך להוסיף לה וס"ד דמצי טעון כיון דפסקה קמעא ואוכלת הרבה משלה א"כ לא משלה ועלי להוסיף לה אדעתא דהכי לא פטרתא מהנקה ואם לא תניק לבני אבטל השכירות קמ"ל דאין בידו למימר הכי ומעתה יצא לנו מנ"ל לרב ששת דאוכלת משלה דאל"ה ק' ל"ל בנה השתא בן חברתא דאי לאו דאי' לה מותר וכו'. אמרת לא בנה מבעיא אלא לאו כדכ' א"כ מוכח תו דאוכלת משלה ומזה יצא להראבד דהבעל צריך לתת לה המותר דאל"ה ק' תו מנ"ל לרב ששת

ואמנם רש"י נ' דרמז לן ד"ה פסקה תי' אחר ארב ששת דק' לי' פסקו קמעא הי"ל למימר וכי היא פסקה קמעא אלא לאו ש"מ משום אוכלת נקט פסקה משום דאוכלת משלה

ד"א י"ל דילד"ק מה ענין עמו דקתני גבי דברי' הרעי' בשלמא ברישא קתני עמו כלומר אם טוענת שיש לה חלב די לשתי' משא"כ בסיפא מאי עמו אלא לאו הכא קתני לא תימא שהיא תאמר הא דפסקתו קמעא משום שאני פגול לאכול קרא וחבושא וכדומה שהוא בזול