ליקוטי חבר בן חיים י יא

א"ש גם זה שכתב דברישא גם רבותינו מודים משים שהזכיר בהדיא לאח"מ ודייקא באם לא באתי התירו משום דלא הזכיר מיתה וא"כ אצטריך לומר לאפוקי מדרביתינו דלאפוקי מר"י מרישא שמעי'

ואמנם אני למדתי מד' רש"י תי' אחר על קי' תוס' וממילא גט ל' הגמר' מתיישב שכ' רש"י דהו"ל למכתב אם לא באתי ליום פלוני יהא גם ות' מדבריו דבאם מתי וכיוצא לא אמרי' זמנו של שטר וזה בהיפך מד' ר' יוסי בעצמו שאמר למלתי' גבי לאח"מ א"מ כוונת רש"י ליישב קו' תוס' וה"ק דמרישא לא שמעי' דפליגו רבנן עלי' דר' יוסי אלא בלאח"מ דהתם אצטריך לי' למכתב זמן בגט מתק"ח וכיון דלא ידע אימת מיית א"כ כל זמן שעומד בו משא"כ באם לא באתי דהי' יכיל לתכתב זמן הגירושין יכל זמן שעומד ומשו"ה ס"ל לרבותנו כר' יוסי דכה"ג מיהת מסתברא כוותי' ואצטרי' תנא לאשמועי' גם לאפוקי מרבותינו דאפי' כה"ג לא אמרי' כר' יוסי והיינו דנקט הש"ס רבותינו משום דלאפוקי כר' יוסי מרישא שמעי'

תוס' ד"ה דניחא לי' י"לד מאי ק' להו הרי למסקנא לא קיימ"ל כהאי תי' כ"א דטעמא משום דאין אונס ושפיר אמרי' אכלו ארי אין לנו אלא ש"מ דד' תוס' מושך שייכי ללי"ב דבהאי לישנא ע"כ נחתי' להך סברא יק' אהאי לישנא מגיטין ואהא קמתרצי

אמנם י"לד עוד ע"ד אחר דמ' להו לתי' הא דבאמת לא אמרי' מדנקט תנא מת דשייכי הך סברא דניחא לי' ש"מ דיש אונס משום דהך סברא לא מ' לן באם לא באתי התם שהלך למד"הי לאו משום יבם מגרש לה כ"א דלא תעגן ואמנם כ"מ כ"הג ואמנם בגיטין שם דמיירי בש"מ שנתן גט ואמר אם לא אעמוד והתם ע"כ משום יבם ולמה לא נימא הך סברא ואהא תי' מה שתרצי ובזה יישבתי ד' המחבר בא"הע קמ"ד וקמ"ה שהניח הבי"ש בצ"ע דבקמ"ד פסק דאם נתן גט יאמר אם לא באתי וכו' ואכלו ארי אינו גט וכד' התוס' דאונסא דלא שכיח לא אסיק אדעתא ובסי' קמ"ה באם לא אעמוד ואכלו ארי פסק כהרמב"ם דאכלו ארי הוה ס' גט ואמנם למ"ש א"ש דס"ל להמחבר דלאו דמס' לן כלל אי אונסא דלא שכיח אסיק אדעת' דוודאי לא אסיק אדעתא אלא דהתם באם לא אעמוד דמגרש' רק משום דלא תפיל קמי יבם הוא דמס' לן ולהכי התם דווקא פסק המחבר דהוה ס' ולא באם לא באתי

סברא דנפשי' קאמר לא בעי למימר דרבא חידש האי דינא דאטו רבא יתקן על מגן להפקיע קידושין אלא ה"ק אף דאיכא למדחי כל הני ראיות מ"מ סבר רבא דלא דחי' דסברא דאין אונם משום צניעות

כ' רש"י דמדאורייתא יש אונס דכ' ולנערה לא תעשה דבר י"לד א"כ לעיל מיד דקאמר רבא אין אונס הו"ל להש"ס לאקשוי' וצ"ל דוודאי אינו מוכח דילפינן מהתם לגיטין אמנם תינח אי מצינו לחלק במשנה או ברייתא משא"כ השתא דרבא רק מסברא קאמר א"כ מודה דמדינא יש אונס וע"כ מולנערה

תוס' למה באם לא באתי לא תקנו כ"כ רבנן משו' צניעות ולולי ז' נ דלק"מ דחכמים לא תקנו אלא היכא דא"א בע"א ומעתה בשלמא כולא מלתא דתנאי דליעקרו רבנן האי לא מסתבר דרוב פעמים צריך הבעל לתנאו וא"כ בכל תנאי שייך אונס ואיצטריכו רבנן לתקינו דאין אונס משא"כ באם לא באתי דליכא למיחש כ"א באם לא אמר מעכשיו ח"כ אית ני' תקנא דנימא מעכשיו ומה גם דאמרי' כל דמגרש בבי דינא מגרש וילפי' לי' למימר מעכשיו

למדתי מד' רש"י במ"ש בענין כל דמקדש דק' לי' מי עדיף מהריני בעליך ע"מ שירצה אבא דאם רצה האב מקודשת ואין בידי' לחזור לאח"כ וא"כ כיון שרצו רבנן ע"ע האיך יכולי' עכשיו להפקיע הקידושין וע"ז כ' רש"י דהאי מקדש אדעתא דרבנן ר"ל כל אימת שימצאו רבנן עלילה להפקיע הקידושין יהי' יכולי' ועי' בדבריו ותמצא כן

ואמנם מנא ידעי' דמקדש אדעתא דרבנן כתב רש"י ביבמות פרק במ"ש משום דאומר כדת משה וישראל ומ' לי' לרש"י דה"ה ביבמות אף דעשה שלא כהוגן מסתמא אמר הנוסח הרגיל ואמנם תוס' בב"ב ג"כ אזיל בהך שטת ואמנם דעתם דביבמות ובב"ב גבי תלוה וקדיש וודאי לא אמר כדת משה ולזה תי' מה שתי' ואמנם ביבמות שם הניחו הדבר בצ"ע דמס' להו בהא גופא אם הטעם משום דאמר כדת משה או לא עי' ותמצא

ואמנם לולי ד' רש"י הייתי אומר דיש לפקפק וכי היכן מצינו בש"ס דהמקדש צ"ל כדת משה וישראל דנימא משו"ה דמקדש אדעת' דרבנן ותו הרי בגירושין וודאי אומר בגט כריתות כדת משה וישראל וא"כ ל"ל למימ' אפקעינהו דאתא תקלה מזה כמו שהקשו הראשוני' דיכול לחפות וכיוצא למה לא נימא דמגרש אדעתא דרבנן ולא אצטריך לאפקעינהו דאתא תקלה מזה וכל מן דין הני קושי' נ' דק' להו לרבותי דרש"י ולזה יצאו לפ' ע"ד אחר ואמנם דברי' צריכי' ביאר לסלק מעלי' חלונת רש"י ז"ל ונראה דכוונתם ע"ד זה דהנה יש ב' מיני מצות מצות