ליקוטי חבר בן חיים י קיט

שם ע"ב הל' כר"א ע' בראש וטור סי' פ"א נ' דד' הטור בכוונת ד' הראש דע"כ אין לפי כפשוטו דהל' לגמרי כרשב"ג דא"כ לימא הל' כרשב"ג אלא דרשב"ג ור"א בתרתי פליגי לר"א דווקא לזימה חיישי' וא"כ היכא דהוא חייב בדבר כגון במדיר א"כ אין לו טענה וגם היא לא תוכל לטעון דתיקו אנפשה ואמנם רשב"ג הוסיף אף המדיר תוכל היא לטעון משום שעמום וא"כ עכ"פ בהא הל' כוותי' ודווקא היכא דשייך שעמום ומ"מ בשפחות לא סמכי' ארשב"ג לקולא והן ד' הטור סי' פ' ופ"א וע' בפרישה ובכלל דבריו דברי

בענין מלאכת נדה פ' אעפ"י והצעת המטה כ' רש"י דברי' של חיבה כוונתו למ"ש תוס' בריש מכלתין דנהי דתרי גווני הצעת המטה נינהו מ"מ ר"ה דאיהו מרא דשמעתא קמייתא ובתרייתא סתמא שכיון להנך תלתא גופיי' דאיירי בהו לעיל ולא איירי בהצעת המטה דמתני' ולזה כיון ג"כ רש"י דמיירי הכא ג"כ מגווני דהוו דברי' של קירוב וחבה לאפוקי הצעת המטה דמתני' אתא

ואמנם למה שדחו שם בתוס' דלר"ת לו לבדו אפי' דבר של טורח אסור א"כ שפיר דחה הש"ך סי' קצ"ה ד' הטו"ז שכ' דכי היכי דהצעה של טורח מותר לרש"י ה"ה להביא המאכל הוה ג"כ דבר של טורח אמנם אף אנן נימא דלדידן לשטת ר"ת דאפי' של טורח דווקא לכל בני הבית שרי ה"ה הבאת מאכל דווקא לכל בני הבית ולא לו לבדו

ובד' רש"י אלו נ' ליישב קו' הב"ח על הטור שהוסיף על ד' ר"ה גאון שכ' דל"ד הצעת המטה ה"ה לישן על מטתה והוסיף הטור ה"ה לישב ותמה הב"ח וכי דנין ישיבה משינה אמנם העיקר תלוי בקירוב הדעת ומעתה הנה בימי הראשוני' בארצותם הי' סתם הישיבה ג"כ על מטות אך בלא כרים וכסתות ולשינה הציעו המטה בכרים וכסתות ומה"ט לא הי' שייך בישיבה בעלמא על מטה בלא כרים שום קירוב הדעת כ"א בשינה על מטה שהציעה היא ואמנם בימינו וימי הטור אשר סתם מטה היא מטה מוצעת ומיוחדת לשינה שפיר כ' הטור דאפי' בישיבה בעלמא איכא קירוב הדעת

והנה דייק הטו"ז דמדנקט הש"ס הרחצת פני' וכו' ולא נקט מים לרחוץ ש"מ דליתן מים שרי ודווקא ע"ג רגליו הוא דאסור ואמת של' הראש בריש מכלתין מ' קצת כדברי' ואמנם הש"ך שנחלק בפשוטות עלי' מד' הר' יונה צ"ל דס"ל דהראש מיירי כשהוא רוצה לרחוץ לאפוקי שלא בפניו דלא. ואמנם לא יישב אכתי ל' הרחצת שדייק הטו"ז וצ"ל דהנה ר"ה ורצה לעורר אותנו דמיירי מאותן ג' מלאכות עצמן שהביא לעיל ונ"מ לענין הצעת המטה כמ"ש ולעיל אצטריך למנקט הרחצת לומר דאפי' ברחיצת רגלי' עצמן דס"ד דהוה בזימני' חייבת ואמנם כ"ש מים לרחוץ ולזה הוכרח לנקוט ג"כ ל' זה בעצמו דנדע דמהני גופייהו מיירי וסמך על המבין כי היכי דלעיל לרבותא נקט הרחצה וגם נתינת מים בכלל ה"נ דכוותא

אמנם הא צ"ע הש"ך השיג על הב"ח דס"ל דמזיגה שלא בפניו ג"כ אסירא כאן דע"כ ע"י נתינתה על השולחן יוודע לו או יסתפק לו שמזגה ול"ד להצעת המטה והשיג הש"ך מד' הראש בריש מכלתין שכ' ושלא בפניו נראה דשרי וע"כ דלא קאי אהצעת המטה דלמה כ' נראה הרי גמרא ערוכה היא וע"כ דאמזוגת הכוס קאי התינח לד' הטו"ז דהרחצה ליתן מים אפי' בפני' שרי שפיר משא"כ לד' הש"ך דלמא אהרחצה קאי וכן יש לפ' סמיכת לשונו של הראש שם ע' ותמצא וצ"ע ואמנם כגון דא צריך לאודועי דע"כ לא כ' הב"ח כ"א לענין מזיגה משא"כ לענין הושטה מבואר ברש"י במ"ש בי סדיא למעלה מראשותיו ר"ל שלא בפניו ועד"ז נ' לי כוונת ופשט ד' הרמב"ם בה' אישות שכ' ומזיגת הכוס נותנת לו על הספסל או על השלחן והוא נוטלו וד' ה"ה דד' הרמב"ם דמזיגה דווקא מודו לידה אסור ואמנם א"כ לאיזו צורך כ' הרמב"ם תחלה על הספסל או על הארץ וצריך לדחוק דמיירי באתרא דאין שלחן כגון בזמן התלמוד שלא היו מביאין שלחן כ"א לאכילה וכזה דוחק ואמנם נ' דהיינו אבי סדיא ור"ל על השלחן שלא בפניו והוא נוטלו מעצמו ומה"ט השמיט כ"ז בה' אי"ב משום שכ' שם אחר הג' מלאכות ודווקא בפניו וא"כ תו לא צריך למידי

ואמנם מ''ש הב"י יו"ד קצ"ה דד' הרמב"ם דלדידן אין לסמוך אשינוי דבריו תמוהין וכי נענם ממנו דבריו בהי' אישות או ד' ה"ה בה' אי"ב ואפשר דעתו משום דרק בה' אישות אגב גררא נקטא ובמקומו בה' נדה לא הזכיר כלום ש"מ כד' הכ"מ

שמואל מחלפא ע' רש"י ונ' דק' לי' לרש"י למה מפ' הש"ס הצעת המטה מקמי מזיגת הכוס אלא לאו משום דהצעת המטה שלא בפניו שריא אפי' בנדה גמורה משא"כ מזיגת הכיס בימי ליבון דווקא שרי והטעם נ' דבימי שמואל התחילה להתפשט חומרות בנות ישראל דהרי רבי רביה דשמואל לדורו בשדות אתא ותיקן והנה החכמי' שהחזיקו חומרא זו בבנות ישראל