ליקוטי חבר בן חיים י קיח

אופה פי' רש"י פת ר"ל דמה"ט חולק התנא אפי' מבשיל משום דיאפיי' היינו פת וזה הוה מלאכה כבידה

הכניסה לו שתים ע' רש"י כוונתו דאי לאו סיפא הו"מ למימר דשאר מלאכות האשה עצמה חייבת לו ולא הוה ק' הא שארא עבדא משא"כ השתא וודאי ק'

טוחנת ס"ד ע' רש"י ואהא הק' תוס' שפיר ותי' כמ"ש הב"י לד' הרמב' דאיכא טוחנת שהוא מלאכה ע"ש

מתני' דלא כר"ח אפשר לפ' דאי הו"א טוחנת ממש הוה מצי' לפרושי דה"ק תנא אם הוא טוחנת מבית אבי' טוחנת וכן אופה ור"ל דכיון דאינה יורדת בזה חייבת אבל ר"ת מיירי מהני דכופה אותה אפי' לא היתה למודה בבית אבי' משא"כ עכשיו דאמרי' מטחנת או אידך תי' א"כ מ' לן דלא איירי תנא בהכי שפיר ק' לן ודלא תימא ואימא תריץ באמת הכי לזה קאמר דר"ח ג"כ בלא"ה לאו מעולה ויורדת מיירי דתני עוד אין אשה אלא לתכשיטין פי' ר"ח בעי לתרוצי כיון דפטורה משאר מלאכות א"כ למנ"מ כ' רחמנא בעולת בעל דעולה ואינה יורדת ותי' ר"ח לענין תכשיטין ואי ס"ד דלענין מלאכות גופיי' ס"ל לר"ח הכי ל"ל למימר לתכשיטין דווקא אלא לאו ש"מ דר"ח לא מחלק כלל

אין אשה אלא ליופי ע' תוס' כוונתם במ"ש וכיוצא בהם דטוחנת אופה ומינקת פטורה לגמרי ושאר מלאכות מיעוטן חייבת ולא לכל בני הבית ולטעמיי' אזלי שכ' בדבור הקודם דאשה חייבת לכל בני הבית אפי' לארחי ופרחי ואמנם כיון דס"ל לתוס' בסוגי' דמורדת דפוחתין לה שאר מלאכות ממע''י א"כ מ' דלר"ח ע"כ גם חשבון מע"י קיל לזה כ' דלא היא כ"א לר"ח הברירה בידה ולתנא דידן ביד הבעל ע' בד' ותמצא ד' מדוקדקי'

והנה לולי ד' התוס' הי' נ' דהאי לבני' דקאמר ר"ח ר"ל להנקה וגם בהא לא פליג דאל"כ פשיטא ואפשר דבא לומר כמ"ש הרשב"א בא"ע סי' פ' דאין הבעל יכול למחות לאשתו לשתות סם שתתעבר אף שתכחיש יופיה וס"ד כיון דאין אשה אלא ליופי והוא אינו רשאי להכביד עלי' מה"ט במלאכה ה"ה דיוכל למחות בידה כזה קמ"ל דאין אשה אלא לבני'

ואמנם לדברי א"ש אידך דתני ר"ח הרוצה שיעדן הרוצה שילבין דר"ל דגם הכיבוס והבישול בכלל ליופי

ומ"מ מבואר מד' התוס' בעושה בצמר דמתני' היינו ה' סלעי' ודלא מפ' תנא כמ"ש לקמן דאדרבא היכא דעושה שאר מלאכות ליתא לקצבה זו אך במשרה דאינה עושה שום מלאכה דינא הכי ואמנם הרמב"ם גם במשרה השמיט זה וצ"ל כמ"ש ה"ה דס"ל קצבה זו לאו דווקא הכל כמנהג המדינה

הכניסה לו הא שארא ע' תוס' וקצת תימא נ' דאמתני' לא ק' להו דכיון דאינה חייבת כ"א בג' מלאכות א"כ יש לה זמן פנוי להכין טרף לנפשה מלעולם אין הבעל נותן לה מזונות אא"כ מ"פ הש"ס תימא לי' עיילות לך אתתא הא ע"כ צריך להותיר לה שפחה זמן לעשות למזונותי' אלא ש"מ הבעל זנה וא"כ שפיר ק' ומ"מ לא הקי' כ"א לטעמיי' דס"ל דאותן המלאכות מחשבון ה' סלעי' א"כ אין פנאי לשפחה כלל משא"כ לד' הר"ן וסייעתי' שפיר מצי' למימר כשם שהאשה האומרת אינו ניזונת צריכה לעשות הז' מלאכות ומ"מ תעשה הה' סלעי' לעצמה א"כ שפיר פריך הש"ס בשפחה דכוותה

ואמנם ק' לי' לרש"א הל' קצת תימא ולזה יישב הקו' ומ"מ ר"ל שהתוס' הניחו בתימא משום דאין תי' מספיק אכתי לראב"א אלא דדלמא סוגיית הש"ס לרב ושמואל ולראב"א באמת טעם המשנה כדכ' אמנם גם לרב ושמואל ק' מאן מפיס דמותר דידה שוה כנגד המזונות שצריך לתת לשתיהן וצ"ע ואמנם לדעתו כוונת התוס' דלמסקנא דהכניסה לאו דווקא כ"א ראוי' ומ' משום עולה ואינה יורדת א"כ סבר וקיבל לישא אשה שצריך לכפול לה מזונותי' אלא תמיהתם א"כ כיון דממתני' מוכח האי טעמא מאי חידש רשב"ג

שצמצמה גוי רש"י נ' דס"ל דלא תלי' כלל בעולה ויורדת והיינו דפי' ג"כ בראוי' ואמנם מס' לי לד' הפוסקי' אם צמצמה מהני דהוא לא עלה והיא אינה יורדת כה"ג וצ"ע

ופרחי ע' רש"י דעתו דאין האשה עושה לבני הבית כלום כדמ' באמת ל' הש"ס הא טרחא לדידי ולדידה דמ' גם האשה אינה חייבת אלא הכא משום ההיא גרמה לאורחי' כדמסיק נפישי ב"ב וכו'. והנה בש"ס הגי' ופרחי דמי תרי מילי נינהו ורש"י לא גרס כ"א פרחי מ' דחדא הוא וכוונתו דלכאורה תיסגי אם יבואו אורחים למה עכ"פ כ"ז שאין אורחי' לא פטרוה מכל מלאכות לזה כ' רש"י דארחי היינו פרחי עוברי דרך שאינם משתהים ושכיחי בכל עת וצריך להיות שפחה אחת פנוי תמיד להני: