ליקוטי חבר בן חיים י קטז

שייך סברתך משא"כ במשכנתא אפי' היכא דעכשיו אין בידו להקדושה כגון לעשר שנים את מודה ומ"ט ע"כ הטעם משום דהכא גופא בידה א"כ ה"נ ומ"מ לא נקט ר"פ משכנתא לי' שני' משום דאינו דומה וגרע מהכא דבכל שעה יכולה להתגרש ואמנם רשב"א אתקיף לי' דלמא משו"ה נקט ר' ירמי' מכרתי משום דאין בידו לפדותה ודומה להכא שאין בידה להתגרש ואמנם אנא אמינא כיון דעכ"פ גם במשכנתא שאין בידו לפדותה דינא הכי א"כ שפיר ל"ק האי מי איכא מידי ומה"ט פי' רש"י גבי משכנתא לי' שני' דגם עכשיו אין בידו להקדושה דמבעי לתרוצי קו' מי איכא מידי

ואמנם ר"פ דלא אסיק אדעתה הך דיחוי דאין בידה לגרש משום דמ' לי' כמ"ש הר"ן בסוגי' דהואיל ובעי פדה לא מקרי הואיל דמחוסר ממון ומעשה ול"ד לבידו להקדישה דלא חסר מידי ורשב"א ה"ק בעלמא מודינא לך הכא טעמא אחרונא הוא דהרי באמת גופא בידי' וגם הואיל אי בעי ופדה הני תרוויי' בהדדי שפיר מהני משא"כ בהקדש דלא מהני הואיל ואי בעי פדה משום דאפי' גופא אין בידו

והנה בתי' קמא של תוס' אהך דמשכנתא נוכל להעמיד תי' במ' ערכין דיש לחלק בין משכנתא לשכירות

ואמנם למ"ש שם בשם התוספותא דיש חילוק היכא דיכול לחזור המשכיר דהיינו שלא קיבל דמו השכירות או קיבל וא"כ הן ד' רש"י דמשכנתא שבידו לפדותה יכול להקדיש ושאין בידו לפדותה לא יכול להקדישה עד לאחר מכאן והנה בדרב מרי שם הי' יכולה גוי' לפדותה ושפיר הוה מכירתו מכירה

והנה סברת החילוק בין קונמות להקדש כעין סברת התוס' לעיל גבי נולדים משום דבקונמות אין כאן מקבל קנין כלל

ומה שהק' תוס' מנ"מ דווקא ולא מנצ"ב דמשנה שלמה הוא במס' מכות דיכולה למכור דהתם משום מכירת שטרות נגעו בה ול"ד לכאן

ולתי' בתרא בסו"הד שחלקו בין יד לשדה צריך להסביר א"כ איך מדמה שוב הש"ס וצ"ל כיון דהתם ג"כ אין בידו להקדיש עכשיו א"כ ההוא גופא לא הוה כ"א דקל לפירותי' וכה"ג גם ביד שייך

והנה הרשב"א לא חשיב ליי קו' ר"א דבידו לאחר י' שנים לא מקרי בידו דשמא ימות לזמן מרובה לכ"ע חיישי' ורב אשי מ"מ פריך לי' משום דהרי למיתה גם כאן יש לחוש דאם ימות הבעל ג"כ לא חל הנדר ואי אמרי' כשטת הרמב' דכה"ג גם בני' מחייבים להקדיש א"ש

ומ"מ אסקי' רב אשי דאין גופה בידה וא"כ למאי דמסקי' דבאמת הנדר חל אלא דאלמוהו רבנן א"כ ליתא כלל לקו' אביי שכן אין אדם אוסר פירות חבירו על חבירו מדרי"בל דאמר דאין הנדר חל עכשיו ולמאי דמסקי' דבאמת הנדר חל עכשיו א"כ משכחת לה ג"כ פירות חבירו על חבירו ושפיר קאמר רב יוסף ואביי אפשר לטעמי' אזיל דל"ל הקדש מפקיע מידי שעבוד. וכן מ' מד' רש"י שכ' דשוי' רבנן לבעל כלוקח גמור א"כ שפיר מקרי פירות חבירו ומה"ט שפיר דייק הרמב"ם דקונם חל למסקנא על דבר שלב"ל וממילא כיון דמסקי' דמקרי לוקח שפיר פסק הרמב"ם ג"כ דגם הוא יכול להקדיש

אך לשטת התוס' שכ' דלר"ל נחתי' להכי דווקא ולא לר"ה א"כ לר"ה לא נחתי' לכל זה כלל וא"כ ליתא לד' הרמב"ם. אלא לד' הר"ן דס"ל דלר"ה קאי סוגיא ומ"מ מק' כאן וכאן על ד' הרמב"ם וודאי קשיא ונ' דס"ל להר"ן דה"ז דומה לגזל ולא נתיאשו הבעלים דשני' אינם יכולי' להקדיש זה לפי שאינו שלו היינו הבעל וזו לפי שאינה ברשותה ואמנם למ"ש לעיל דהרמב"ם דייק לי' מדר"ה לקמן דלא אמר מורדת מז' מלאכות אע"כ דלר"ה כופין וא"כ תו מקרי גופה שלו ולמאי דמסקי' דאינו שלה כלל א"כ הרי זה פירות חבירו על חבירו. ואמנם לא תקשי א"כ הרי לתשמיש ג"כ גופה משועבד ואמאי מקרי מורדת לר"ה התם באמת אמרי' אץ ברגלים זה הכופה אשתו לתשמיש

ומעתה יתיישב לנו ג"כ לד' הרמב"ם דגם הקדש דמים מפקיע מידי שעבוד אמאי קאמר ר"א שאני קונמות דקה"ג נינהו דהא דהקדש דמים מפקיע היינו שעבוד בעלמא דבידו לפרותה גבי אפותיקי משא"כ שעבוד כה"ג דאין בידה דווקא קה"ג מפקיע דלא כ' בי' ביתו כמ"ש הקצו"הח משם הריב"ש בשיטת רש"י אלא שק' לי' קצת מסוגי' דאין אדם אוסר דבר שאינו שלו דמ' אפי' בקה"ג כגון לשם חטאת וצ"ע. ואמנם כאן דמ"מ לא היה כ"א כעין שלו וודאי א"ש ומ"מ דשלבל"ע ילפי' מני' דלא כ' ג"כ בהדי' ולא גרע כמו אינו ברשותו וכמו שחילק הסמ"ע סי' רי"ב בד' הרמב"ם ולמ"ש יש מכאן הוכחה לדבריו

ואמנם מ"ש רש"י ד"ה אלמוה דשויה רבנן נ' שרצה ליישב דאפוכי מטרתא ל"ל כיון דיכול להפר ואי לא היפר איהו דאפסיד אנפשי' לזה פי' רש"י דבעלמא אלמוה וזה סברת הפוסקי' החולקי' על ד' התוס' דגם למלוה אלמוהו דהכא לא אמרי' דמשום נדר אלמוהו אלא דבלא"ה אלמוהו משום שאר מילי