ליקוטי חבר בן חיים י קטו

ניזונת או לא ספקה יכולה לחזור כה"ג וודאי שכיח משא"כ הכא דיחול עי"ז הנדר ושוב לא תוכל לחזור כה"ג לא שכיח שתאמר

ואמר שמואל ע' רש"י רצה להקדי' דהתרצן הוה סבר דעיקר קו' ממיתה אגירושין והא שפיר משני לי' להעדפה ע' רש"י ק' דעכ"פ צריך סברא גם לתרצן זה למה לא קאמר בהדי' ר"ע בשלמא לתוס' א"ש דת"ק לא ידעי' מנו לזה קאמר רי"בנ וכה"ג מצי' בכמה דוכתין ומ"מ פריך הש"ס כיון דבעיקר מלתא לא ידעי' רי"בנ כמאן צ"ל בהדי' כת"ק אמנם לרש"י ק' וצ"ל דטעמא קאמר דבחמת אין הל' כר"ע מחביריו ות"ק חביריו מקרי אלא הכא משום דאיכא רי"בנ בהדי' הוא דהל' כוותי' והש"ס מ"מ פריך הא לא ידעי' עדן רו"בנ כמאן א"כ צ"ל בהדי' תו הל' כר"ע ורי"בנ בהדדי

רש"י ד"ה אין הל' כת"ק נ' כוונתו דלכאורה מדקאמר ת"ק א"צ להפר מבואר דס"ל אדם מקדיש דשלב"ל כמ"ש רש"א ואי הוה אמר שמואל אין הל' כת"ק סד"א לענין זה דאדם מקדיש קאמר ודלא תק' עלי' מדפסק כר"י הסנדלר הרי ת"ק דידן פליג עלי' ולזה קאמר אין הל' כת"ק זה ואמנם א"כ הרי גם ר"ע ורי"בנ ע"כ ס"ל אדם מקדיש ולמה נקט שמואל ת"ק דווקא הי"ל למימר אין הל' כאותה משנה או כהני תנאי אלא לאו דר"ל במאי דקאמר ת"ק א"צ להפר לי' הל' כוותי' קאמר ולא אתי לדיוקא דאין יכול כמ"ש דא"כ מאי ת"ק דנקט אלא ע"כ לדיוקי אלא יפר קאמר

אמר אביי בשלמא וכו' הנה לד' המפ' תוס' וראשוני' ה"ק אביי לא כדקאמרת דקונם קיל מהקדש כ"כ כ"א סגי בחד דרגא אם בהקדש יכול לאסור שלו על חבירו בקונם יכול ל לאסור של חבירו על עצמו אבל לא בב' דרגא דיאסר בקונם של חבירו על חבירו. ואמנם מד' רש"י למדתי דאביי ה"ק קונם לא קול כלל מהקדש והא דאייתי' ראי' דאינו יכול להקדיש פירות חבירו אף דיכול לאסור בקונם התם היינו טעמא דאם יקדוש פירות חבירו א"כ גם על חבירו יאסרו ואין אדם אוסר פירות חבירו על חבירו וז"ש רש"י ד"ה בשלמא ע'

ואמנם אפשר ג"כ דאביו ה"ק התם טעמא מאי כי היכי דיוכל לאסור בקונם על חבירו לבדו דזה אינו ג"כ מטעם הקדש דהקדש חל אכ"ע וע"כ מטעם איסור ה"נ לענין פירות חבירו עליו אמנם גם באיסור לא מצינו שיוכל לאסור דחבירו על חבירו מה''ות יעשה כן בקונם

ואמנם ההקדמה שהציע רש"י לד' אביי כוונתו דהא דהאריך אביי והוה סגי לומר יאסור דשלב"ל על חבירו דאין זה ענין לשל עצמו ולמה לי' לאכפולי ולומר פי' חבירו על חבירו אלא דאביי ה"ק לי' כיון דאתה מדמה דשלב"ל לפירות חבירו א"כ גם פירות חבירו ע"כ יוכל לאסור בקונם ואמאי קאמר רי"בנ דהנדר לא חל עד שיגרשנה וכ"ת היכי קרי אביי להא פירות חבירו הרי יכולה לומר אינו ניזונת לא היא לענין שאר מלאכות ע"כ לא מהני דאל"כ למה קאמר רי"בל לאחר גירושין וחזרה דווקא ולא קאמר איני ניזונת כקו' התוס' וזה שכ' רש"י ועוד דע"כ פירות חבירו מקרי מדלא איירי אלא וכו' דאל"כ לאחר גירושין הו"ל לרש"י למימר דאז חל הנדר ומה חזרה אלא כדכ'

השתא לא קדיש פי' רש"י אין ברשותה להקדיש דאין לפ' כפשוטו דא"כ אמאי לא אטו המקדיש אלאחר ל' יום לא חייל

א"ר אלעא אלמה לא ע מ''ש בזה הר"ן בנדרי' ואמנם לד' התוס' בסוגיין ר' אלעא קרי לי' שאני מוכר אליבא דר"ה ור' ירמי' סיים דבריו אליבא דר"ן ואפשר דמשו"ה לא כ' תוס' ד''ה לעולם במעלה כ"א מאי דוחקא דרב משום דמ' דשמואל כר"ל ג"כ ס"ל. ואמנם ד' הראש בנדרי' שכ' אליבא דשמואל כראב"א תמוהי' מאד דהרי בהדי' פליג עלי'

ואפשר לומר דפליגו אי רי"בנ ס"ל העדפה לאשה א"כ שייך שאני מוכר לך ואי סבר כת"ק העדפה ג"כ לבעל א"כ הוה שמכרתי לך

התם גופא ופירות א"ל דר' ירמי' ס"ל סברת התוס' לקמן דקונמות גרע ע"כ מהקדש וא"כ לא מהני גופא בידה וסברא זו נ' דתליא בב' הפירושים שכ' לעיל אליבא דאביי דלפי' התוס' הנה אביי מודה דקונמות גרע אלא דס"ל דסגי בחד דרגא משא"כ למ"ש בשטת רש"י קונמות לא גרע כלל מהקדש כ"א הא דהקדש ל"ש בפירות חבירו משום דהוה פי' חבירו על חבירו

רש"י הא לא דמיא מסקנא דאתקפתא הנה כן פי' גם לעיל והתם שפיר כ' כן דלא נימא דהאי הא לא דמיא כאינך דבעי לתרוצו קו' הש"ס מי איכא מידי אמנם בדר"פ וודאי ק' מאי דוחקא ונ' דבא ליישב בזה קו' תוס' הרי משכנתא גם עכשיו הקדש א"וו דלא בעי ר"פ לאתוי מזה דאין הנידן דומה לראי' דש"ה דאף עכשיו יוכל להקדיש ואמנם ר"פ ה"ק מדדייקת למימר מכרתו ש"מ דמ' לך דדווקא במכרתו