ליקוטי חבר בן חיים י קיד

וכ"ת אדרבא משום דכל העדפה לעצמה לא גזרי' שוב דא"י לזהר ל"ש כאן א"כ מ"ט דר"ע א"וו במעלה מע"כ אמנם מנ"ל דמיירי במעלה לה מזונות אך למ"ש לעיל דבאין מעלה לה מזונות לא מהני מע"כ א"ש דהא בלא הא לא סגי ואמנם מד' התוס' ד"ה לעולם במעלה לא מ' כן ונ' דאי באין מעלה לה מזונות א"כ כיון דמע"י שלה שוב מודה ת"ק דא"י לזהר דע"כ גם ת"ק אי' לי' הך סברא דאל"כ דלמא גם עכשיו ת"ק מודה דהעדפה לעצמה אלא דל"ל אין יכול לזהר אלא ש"מ הך סברא אתיא אליבא דכ"ע א"כ ע"כ מיירי במעלה לה מזונות ג"כ דהכל לבעל ואמנם יש לדחות דדווקא במותר כ' תוס' דא"י לזהר דאינו קצוב משא"כ במע"י שהוא משקל ה' סלעי' למה לא יוכל למזהר ואפשר שהתוס' או או קאמרי לראב"א מזונות שהוא תחת מותר ולרב ושמואל מע"כ אך ל' התוס' לא מ' כן: שם בדבר שלב"ל ר"ל ותרוויי' אי' להו דהעדיפה שע"י הדחק לעצמה וא"צ לד' רש"א

שם ד"ה ר"ע בסוה"ד ומזה הק' האחרוני' על התדה"ד שפסק דגם בנ"מ אמרי' אלמוהו ורצו לתרץ דהכי דמי לנכסי' שאין ידועי' וק' לפי"ז דלמא בהא פלוגי ת"ק ור"ע ותרוויי' מ' ד' דהעדפה ע"י הדחק לעצמה והני תנאי כי הני תנאי דלקמן במתני' דהאשה שנפלו ובר מן דין ק' הרי בעבדי מלוג אמרי' בב"ק דאלמוהו א''וו דהתם לאחר תק"א כמבואר דגופא אקנוי לי' רבנן ואמנם ר"ע דהכי הוה קודם תקנת אושא או דל"ש בזה תק"א כלל וא"כ לדינא דאי' לן תק"א שפיר כ' התה"ד דאלמוה

ריב"נ אומר הנה מה ד' ריב"נ לענין העדפה ני מד' הר"ן דלד' ר"ח ור"ה גאון דפליגי למאן מבעיא לן לקמן ב' וג' מאי אין כאן הוכחה אי ריב"נ כרבנן או כר"ע וד' הרי"ף והרמב' וכ"כ הראש לקמן בהדי' דריב"נ כרבנן והכי מ' לכאורה דאל"כ דכר"ע סבר ל"ל טעמא אחרונא ואמנם נ' דדבר זה אפשר דתליא אי אמרי' דגם באינו מעלה לה מזונות חייבת בז' מלאכות או לא דאי חייבת א"כ ה"ק לי' ריב"נ לר"ע טעמא דידך ל"ש אלא היכא דמעלה לה מזונות דנוטל מע"י אז שייך כ"ז משא"כ באינו מעלה לה טעמא דידי שייך אפי' באינו מעלה לה משא"כ אי באינו מעלה לה באמת אינה חייבת בשאר מלאכות ע"כ רי"בנ במעלה לה מיירי דאל"כ ל"ל דקאמר שמא יגרשנה גם עכשיו איכא למגזר אלא לאו במעלה מיירי וע"כ דפליג אר"ע והנה רש"י דפי' לקמן מי הוי כע"י הדחק ולא קאמר מי עדיף מע"י הדחק מבואר דס"ל כר"ח דלר"ע אבעיא לן א"כ מ' דס"ל דרי"בנ כר"ע והיינו דקאמר רי"בנ אומר אף עיקר מע"י יפר ר"ל ריב"נ מוסיף אר"ע אפי' היכא דאין לבעל עלי' כ"א עיקר מע"י כגון שאינו מעלה לה ור"ל בעיקר מע"י ז' מלאכות דאל"כ הי"ל למימר משום עיקר מע"י יפר. ומה"ט נאיד רש"י ג"כ מגי' ר"ח לקמן ופי' בדרי"בנ להעדפה פי' אחר משום דלר"ח לפמ"ש תוס' רי"בנ כרבנן ומדאבעיא ר"פ לקמן אליבא דר"ע ש"מ דרי"בנ כר"ע לענין העדפה דאל"כ ק' הל' אהל' וכ"ת מנ"ל הא גופא דר"פ אליבא דר"ע קבעי א"ל דהנה טעמא דרבנן דאמרי כל העדפה לבעל ה"ט דא"א שים העדפה לאשה שוב שייך איבה ובפרט למ"ש בירושלמי דאיבה היינו שמא תגנוב ותאמר בהעדפה קניתי וא"כ מ"ש ע"י דחק זה או זה משא"כ לר"ע טעמא דבמלתא דלא שכיח לא חשו רבנן ואפשר דבאמת בטעמא דירושלמי פליגי דרבנן אי' להו טעם זה וא"כ איהו עכ"פ תתלה בזה ור"ע לית לי' מ"מ בעי ר"פ מאי לא שכיח דקאמר ר"ע. ואמנם כן ק' דר"ח אנפשי' דלמ"ש ר"ח דאבעיא אליבא דר"ע היאיך מפ' בסוגין דרי"בנ דקיי"ל כוותי' כרבנן וצ"ל דס"ל לר"ח דהתרצן רצה לפ' כן אליבא דשמואל והש"ס דחי לי' כיון דמסברא רי"בנ כר"ע ואי שמואל ס"ל דפליג הוה לי' לפרושי כן בהדי' ולימא הל' כרי"בל להעדפה ר"ל רי"בנ העדפה ג"כ ס"ל א''וו אף שמואל סבר דרי"בנ כר"ע נמצא למסקנא שפיר סבר כר"ע

ובזה נ' ליישב קו' א' בתוס' ד"ה שמא דלכאורה מאי הק' הנה מה דאמרה תורה דבעי' הפרה ביום שמעו דווקא היינו משום דהחריש היינו הקים כדכ' קרא משא"כ כאן דבשעת הנדר שתק דל"ל בה ובתר הכי כשתאמר אינו ניזונת שיחול הנדר למה לא יוכל להפר זה מקרי יום שמעו ולמה יאמר רי"בנ יפר וכ"ת גבי גירושין ג"כ נימא דיפר סמוך לגירושין לא היא התם לא מקרי יום שמעו כיון דעדן לא חל הנדר ועוד באותה שעה אין דעתו להחזיר וודאי לא יפר וא"כ מאי מק' תוס' אמנם למ"ש דלמסקנא רי"בנ גם לד' התוס' כר"ע א"כ ס"ל באמת דהנדר חל לענין העדפה אלא דמשום הא לא קפיד אמנם ביום שמעו שוב עכ"פ הוה וע"ז תי' דא"כ אמאי קאמר רי"בנ טעם אחר משום דס"ל העדפה לא שכיח באשה דיה שתעשה ה' סלעים וא"כ וכי אשה שאין לה העדפה תאמר איני ניזונת וודאי אשה שאומרת איני ניזונית יודעת כי מע"י מרובי' על מזונותי' ואי משום אשה כי האי היינו העדפה דר"ע

ויע"ל דרצו לומר לשטתם דכל אשה האומרת אינו