ליקוטי חבר בן חיים י קיא

שפיר קדיש לאח"מ ושפיר דייקא תוס' ובזה יובנו ד' התוס' ד"ה לעולם במעלה שהציעו תחלה מאי מעלה ובתר הכי הקשו לרב לוקי מחיים דר"ל דבשלמא אי מעלה היינו ניזונת ממש וק' עושה ואוכלת וצ"ל דמיירי דאינו מעלה לה מע"כ וכמ"ש משא"כ עכשיו דמעלה היינו מבקש ועושה ואוכלת כפשוטו ק' לנקוט במעלה מע"כ

ויצא מדברינו טעם וראי' לד' רבינו יונה ואמנם ק' להחולקי' אמאי באמת לרב קדוש לאחר מיתה וצ"ל דאינו מעלה לה מע"כ ר"ל אינו רוצה להעלות והיא לא אמרה איני נוטלת וא"כ לא הוה תו בידה כ"א למשכון ושפיר קדוש וכמ"ש לעיל

בשאינה ניזונת פי' רש"י שאין לו נכסי' דאי בשאמר צאי מע"י אטו בשופטני עסקי' שיאמר צאי מע"י וילך ויקדישם ומ"מ צ"ל דלאחר שהקדישם לא מצי תו למימר צאי מע"י דאל"כ כה"ג הוה מצי לאוקמי

בשאינה ניזונת מאי למימרא צ"ל דסוגי' זו דלא כראב"א דאי לראב"א א"כ אינה ניזונת היינו מע"כ וטובא קמ"ל דמשום מע"כ שאינו נותן לה כל מע"י מותרין אף דניזונת והיינו דפריך מאי למימרא ומע"ע דלראב"א מאי ענין ע"ע לכאן הרי מע"י עיקר ומשום מע"כ אין הקדושו הקדש אף דניזונת והא דלא מוקי כראב"א והוה ניחא טפי מלמימר סיפא אצטריך לי' ונ' דהש"ס שקיל וטרי אמאי שהגי' ר"ה בברייתא אימא מע"י תחת מזונות מאי דוחקא לכך ובעי למימר דממתני' שמעת לי' ודחי דלעולם ממתני' א"צ להגי' ואמנם כיון דלראב"א צריך תו להגי' תחת מותר מע"י וודאי שוב מסתבר טפי כר"ה למימר איפוך מלמימר מותר דלא אדכר כלל

ובזה יובנו ד' רש"י ד"ה סיפא אצטריך לי' שפי' כאן אליבא דרב ושמואל כי ר"ל דלהכי אצטריך לדחוקי ולמימר סיפא אצטריך לי' משום דהשתא מ' לי' דעכ"פ מזונות תחת מע"י ולא תחת מותר ומותר הקדש היינו לאח"מ דלא כראב"א וכ"ת אכתי מאי בעי רש"י בזה הא כ' רש"י שוב לטעמי' דהיכא דאין מזונות ליכא מותר ור"ל דהשתא דמוקמא למתני' באינה ניזונת וס"ל מזונות תחת מע"י ע"כ לאח"מ מיירי מתני' דבאינה ניזונת ל"ש דין מותר כלל ולאפוקי מסברת התוס' דגם באינה ניזונת שייך מותר ודלא תקשו לך לאח"מ מתורת ירושה אתי עלה ולא מתורת מע"י לזה כ' רש"י כדלקמן דאמרי' ג"כ דקדיש כה"ג והיינו מטעם דהשתא איהו בידו להעלות לה בין מזוני בין מע"כ והיא אינה יכולה לומר א"נ וא"כ וודאי א"ש דקדש מחיים כמ"ש אליבא דרב בשטת רבינו יונה והכי עדיף

ופליגו דר"ל פי' רש"י דר"ה י"ל כוונתו אף דלכאורה ר"ל בלא"ה פליג אדרב כמ"ש תוס' דר"ל כראב"א א"כ מנ"מ אי פליג גם בזה הא מ' דהא בהא תליא לזה כ' רש"י דר"ה אפשר דלית לי' דרב לקמן ומוכח מזה דאדר"ה ג"כ פליג דלא תלי' הא בהא

א"ג דרשי' מ' לי' דר"ל מצי סבר כרב כמ"ש הראשוני' ולזה כ' רש"י דדווקא אר"ה א"ר פליג ולא אדרב ושמואל לקמן

ואמנם ד' התוס' דר"ל כראב"א דאלת"ה א"כ מוקי מתני' באינה ניזונת א"כ הרי אמותר בלא"ה אינו יכול לכופה ואמע"י אינו יכול לכופה דהרי אינו מעלה לה מזונות וא"כ מאי מתוך שיכול לכופה דקאמר א"וו מוקי מתני' בניזונת וכ"ת הרי אכתי אינו מעלה לה מע"כ הרי עכ"פ בידו להעלות לה משא"כ לענין מזונות כיון דאינו מעלה לה לאותה אוקימתא מידי לא מזונות ולא מע"כ ואין לו שום דו"ד עלי' ל"ש למימר מתוך שיכול לכופה כ"נ לפ' ומה"ט ציינו דברי' בד"ה מתוך שיכול לכיפה

והנה מהא דקאמר הש"ס ופליגא דר"ל הק' הר"ן על הרמב"ם שפסק גם לר"ה דיקדשו ידיך לעושי' מהני ומלבד זה יל"ד עלי' לאיזו ענין הביא מעיקרא הא דעושה ואוכלת וגם המותר חולין וכן יל"ד דהו"ל לחלק בין אמרה אח"כ איני ניזונת או לא אמרה ומדלא חלק משמע כמ"ש הלח"מ דאפי' אמרה אח"כ לא מהני ואמנם כבר דחו דברי' מן האחרונים דמהי"ת לא תוכל לחזור וכן יל"ד עלי' לאיזו ענין כ' משל זה שאמר שם ולזה נ' דהנה פ' כ"א מאישות כ' שם הרמב"ם דיש כח ביד הבעל לכוף את אשתו למלאכה וכ' הכ"מ דל' הרמב' מ' דאשאר מלאכות קאי ונ' לברר קצת דהנה תוס' הק' על הפוסקי' דגם לר"ה כשאמרה איני ניזונית חייבת בז' מלאכות א"כ ל"ל לר"ה למימר מורדת מתשמיש דווקא ונ' דטעמא דר"ה דאשאר מלאכות שחייבת האשה לבעלה בלא מזונות היינו שהתורה הקנת אותה לבעלה למלאכת הבית כדאמרי' בעלמא עזר כנגדו חטין הוא כוסס ופשתן הוא לובש אפשר דבאמת למסקנה שכופה לטוות נקטי' אמנם לעזר נתנה וכיון שהיא לענין זה קנין של בעלה אטו עבד שאינו עושה מלאכה צריך לקנסו בממון כופה אותה אפי' בשוט לענין זה ואמנם למע"י שתקנו נגד מזונות ל"ש כפייה אך ריב"ח סבר דאינה יכולה לומר איני ניזונת והוא זן אותה בע"כ ואמנם כיון דממון אפחתי' קנסי' לה שוב