ליקוטי חבר בן חיים י י

דכ"הג לא רצו חכמים לגזור משום סכנתא ואמנם לפי ד' התוס' בבשר בהמה אין חשש ליתקנו שיאכלו רק בשר בהמה ולזה נ' דהנה עיקר ידחה לא שייך כ"א בזמן דלא מקדשי עפ"י הראי' כי אז לא היו דוחי' כלל וא"כ שפיר פריך הש"ס כיון דבז"הז אי מקלע יו"הכפ בא' בשבת דחי' לי' אשני אמאי אנן נדחה לי' בידים אשני שנוכל לבא עי"ז לידי חי"ש מיטב היה למימר כיון דאדחי אדחי ולקבעו בג' בשבת ומיושב בזה קו' עצומה דהאיך ס"ד לדמות דיחוי בעי"מ לדיחוי יו"כפ אמנם למ"ש א"ש כיון דאנן קבעי' בשני למה נעביד כן

בענין חלה אינו מעלה לה מזונות כתובות ב'. חלה הוא או היא י"לד היא למאי מבע"ל כיון דחלה הוא אינו מעלה לה היא לא כ"ש ונ' דס"ד דתרי גווני חלה איכא חולה גמור שאינו ראוי לביאה וחולה קצת ומעתה הלה היא מיירי בחולה גמור דהיה אונס וחלתה מיירי בקצת אלא שהוא אינו רוצה לנשאה ושפי' אצטריך

אלא דלפי"ז עדן ק' והי' נ' ראי' מזה לד' החולקים על הרמב"ם וס"ל דחופת נדה הוה חופה אלא שאינה יכולה לכופו לכנוס וא"כ וודאי עדיפא מחולי דנדה עכ"פ לאחר ז' תהא ראוי' לגמרי משא"כ חילי מי יודע מה יעבור עלי'

הק' החמ"ח אמ"ש דפרסה נדה שלא בשעת ווסתה י"ל תו"כ דמציא אמרה לי' נסתחפה הא קיי"ל כלי"ק דלא אמרי' נסתחפה ונ' דהמ' בשטת תוס' אמרה שכ' דהכא בחלה קידם שהגיע הזמן מיירי ואמנם התם כיון דמיירי בנכנסה לחופה דמקרי לענין ת"כ הגיע הזמן ושפיר שייך נסתחפה

אנוס בתקנתא דתקינו פי' דהכי שאמרו דלאחר י"ב חודש חייב לזונה התנו ג"כ דדווקא אם כלו הי"ב חודש בד' ולא בע"א

אוכלת משלו ואוכלת בתרומה נ' דהוצרך ר' אחאי להביא הך דתרומה דלכאורה איכא למימר דמשום תרומה נקט נישאו דהתם אכלה משום דבדיק לה ואמנם אם הוא מעכב וודאי לא בדק לה עדן ולעולם לענין מזונות בעי' וע"ז מייתי דהרי אם אינה אוכלת משלו גם בתרומ' אינה אוכלת אף דבדקה משום דלא מייחד לה מקים ואיכא שמא ימזוג

כוונת תוס' במ"ש דהו"ל למתני ואוכלת משלהם דכיון דכיון דל' רבי' דרישא אי גרסי' נשאו קאי אבעל גם בסיפא צ"ל ל' רבים דקאי ג"כ אבעל משא"כ אי אדידה קאי שפיר מצי למתני בדידי' ל' יחיד וכוונת' דנישאו תרוויי' מ' דס"ל שהוא ל' נפעל היא לא נישאת ומ"ל דקאי אתרוויי' ור"ל שלא נישאו זה לזה

ואמנם אתי' רב אשי יל"ד למ"ש הירושלמי דגם לבחור נותני' י"ב חודש א"כ גם ברישא הו"ל למנקט בדידי' משום סיפא וצ"ל דמ"מ בדידה הוה ברישא רבותא טובא דידה על התחתונה ומ"מ מציא מעכב הנישואין אף דהיא לא אכפת לה ורוצה לומר על תכשיטי' וכיוצא

בענין חופת נדה כבר בארתי כמה דברי' בסוגי' דחופה לפסולות ובפ' אעפ"י ומ"מ ארשים איזו דברי'

הנה הראש ס"ל ג"כ דחופה הייני ייחוד מדלא דחה להרמב' מכל וכל וא"כ לדידי' יק' ג"כ קו' הבי"ש על הרמב' מאי בעי רב רב אשי הרי ל"ש חופה בנדה וצ"ל כמו שתי' הבי"ש דמיירי שקדשה בביאה וע'

מה דפשיטא להרא"ש דאין שיעור לחופה ולא בעי' כדי ביאה ונ' משום דבהא מתרצא לי' לד' הרמב' מתני' דאלמנה מן הנישואין אעפ"י שלא נסתרה ולא נבעלה שהקשו ממנה כל הראשוני' ולד' הרמב' צ"ל שלא נסתרה כדי בעילה וא"כ עכ"פ מבואר דלא בעי' ייחוד כדי ביאה

נ' להוכיח דהרמב"ם מודה דחופה בלא כתובה דיעבד קנתה דאל"כ בהך עובדא דרב אמי לא הוה החופה חופה וא"כ בשעת בעילה יקנה והיכי שרי למבעל בשבת הרי הוה קונה קניין אלא ש"מ דדיעבד מהני: בענין אונס בגיטין

ומת אינו גט כ רש"י לענין ייבום מ' לכאורה דס"ל דלכהונה מ"מ נפסלה דלא גרע הגט כיון שקבל' עכ"פ בפני עדים גט מיד הבעל ואמנם מד' רש"י לקמן ד"ה לא שמי' מתיא מבואר אפכא שכ' רש"י דנפסלה לכהונה מ' דלילי הוה שמי' מתיא לא נפסלה ואמנם ד' רש"י לקמן בלא"ה מוקשי' דכיון דכת' דמותרת להנשא פשיטא דנפסלה לכהונה א"מ כוונת רש"י למסקנא דלא קיי"ל כהאי דיחוי כ"א טעמא דשמואל משום דאין אונס וכמו שנבאר עוד לפנינו בס"ד וטעמא דאין אונס משו' אפקענהו בכדי לא אמרי רבנן כ"א בצרוף האי גיטא וזה ג"כ כונת רש"י לקמן שכ' ע"י גט כזה והן ד' רש"י דעכ"פ אמרי' דהיה גיטא ומותרת להנשא וגם נפסלה לכהונה

ודלמא לאפוקי מדרבותינו י"לד לאפוקי מדר' יוסי הו"ל למימר דאיהו מרא דשמעתא והוא תנא ואמנם בתי' הרא"ה על קו' תוס' דהא מרישא ש"מ