ליקוטי חבר בן חיים י קט

מע"י חולין וקתני עושה ואוכלת ר"ל בזה שיכולה לומר אינו ניזונת ואינו עושה ודחי לא ה"ק דווקא באינה ניזונת הוא דמע"י חולין לא זולת. ואמנם כן הא דקאמר אינה ניזונת מאי למימרא ולא קאמר לאפוקי מדר"ה משום דבאמת גם לר"ה ע"כ באינה ניזונת מיירי כמ"ש תוס' ומהא נ' לי ראי' דאף דהק' הר"ן במסקנא על הרמב"ם ולמימר דלר"ה ל"ש יקדשי ידיך מ"מ לר"מ דס"ל אדם מקדיש דבשלב"ל מודה הר"ן לד' התוס' דבניזונת מצי להקדיש דאל"כ מ"פ הש"ס באינה ניזונת מאי למימרא דלמא לאפוקי מדר"ה דלר"ה מתני' אפי' בניזונת לא מצי להקדיש ולמה אוכלת דווקא אלא לאו ש"מ לאפוקי מדר"ה א"וו לר"מ גם הר"ן מודה דכיון דמצי מקדיש דשלב"ל כ"ז דיהיב לה מזוני מצי מקדיש למע"י משא"כ למסקנא דבעי' יקדשו ידיך שפיר קאמר הר"ן דע"כ לר"ה לא מצי מקדוש לידה דידה כיון דידה לאו דידי' היא וזה דלא כמ"ש הלח"מ בד' התוס' לסייע לד' הרמב"ם

ובזה יש ליישב קו' הר"מ מלובלין שהק' מנ"ל להש"ס דר"ל פליג אר"ה הרי ר"ל לא מיירי כ"א במותר ובמותר לד' רבי' יונה בטור א"ע סי' פ' גם ר"ה מודה דא"י לומר אינו נוטלת מ"כ וא"נ מותר ולמ"ש א"ש דאי ד"ל במע"י כר"ה ס"ל א"כ אמאי קתני ברישא עושה ואוכלת דווקא בשלמא לר"ה דס"ל לר"מ אדם מקדיש דשלב"ל היינו דבעי' אינה ניזונת דווקא כמ"ש תוס' משא"כ ר"ל דבעי למימר דר"מ ס"ל אין אדם מקדיש וא"כ כיון דיקדשו ידיך ל"ש במע"י עצמה כיון דכר"ה ס"ל א"כ אפי' בניזונת מע"י חולין אלא לאו ש"מ דפליג אר"ה

המותר ע' רש"י כל דבריו צריכין ביאור והנ' מדבריו דמי לי' דלרב ושמואל דמע"כ תחת מותר לא הקנו חכמי' מותר לבעל כ"א אם זכה בעיקר מע"י זכי היכי דלא תיהוי בינייהו שום איבה תקינו לי' מותר ג"כ ואמנם אם אמרה אינו ניזונת דלית לי' מע"י עצמן שוב לא זכה במותר ג"כ והן ד' רש"י לקמן ד"ה לעולם שכ' וה"ה וכו' ר"ל דמצי לאוקמא במעלה לה מע"כ וכיון דאינו מעלה לה מזונות לא זכה במותר לרב משא"כ לראב"א דתקנו מזונות תחת מותר א"כ ע"כ לית לי' דטעמא משום איבה דהרי תקינו לי' לבעל מע"י תחת מע"כ אף דלא יהיב לה מזוני וש"מ דס"ל מע"י עיקר א"כ עד"ז ג"כ אי מע"כ תחת מותר כיון דאין הטעם משום איבה לדידי' זכה במותר לחודי' א"כ שפיר מצי לאפלוגי אפי' כה"ג וא"צ להפוך כמ"פ רש"א ותי' רש"י משום דאוקמא לדדהו לרישא בניזונת ואתי לאשמועי' ברישא דמציא למימר אינו ניזונת ולזה אין מע"י הקדש ומ' דכה"ג מיירי בסיפא אינו מעלה לה מע"כ ר"ל ג"כ שמבקש ליתן לה אלא שהיא אינה רוצה וקמ"ל דאפ"ה מותר קדיש לר"מ וק' מ"ט כמו שכ' הרא"ה והרמ"ה הרי כ"ש היא אלא ש"מ לאח"מ קאמר מ"מ התינח אי סיפא איירי במעלה לה מזונות משא"כ אי סיפא איירי באינו מעלה לה דלא שייך דינא דמותר כלל אין זה דומיא דרישא דמיירי דמבקש לזונה והן ד' רש"י לקמן וא"צ לד' המפ' שנרחקו בדברי' ומעתה נתבאר דלד' רש"י לקמן לרב ושמואל לא קאי סיפא כלל ארישא כ"א רישא מיירי באינה ניזונת אלא שמבקש לזונה וסיפא מיירי שזנה אלא שאינו מעלה לה מע"כ והיינו שכ' רש"י דסיפא דיבור בפ"ע ולא קאי ארישא ופי' דברי' אלו דהיינו למ"ד דמע"כ נגד מותר דקיי"ל כוותי' ולמ"ד זה ע"כ מיירי כה"ג דדין מע"כ ל"ש בלא מזונות וא"כ ע"כ לא קאי ארישא דמיירי באי"נ

יכולה אשה לומר לבעלה נ' דר"ל לא מבעיא אלמנה ליורשין פשיטא וכי היא קנוי להם שצריכה להשתעבד להם אם רוצה לזון צריכה לתת להם מע"י לא זולת ודבר זה נעלם מבעל אבני מלואי' שכ' דאשה גופה קנוי מאלמנה שנותנת מע"י לכל היורשי' ונעלם ממנו דעכ"פ בדעתה תלוי וכי מי ימחה ביד הע"ע אם ירצה להשתעבד ליורשין

ויע"ל דלא מבעיא קודם הנישואין פשיטא דמציא להתנות דאפי' בירושה פסק כן הרמב"ם אלא אפי' לבעלה דהיינו לאחר הנישואין דבירושה וקבורה לא מציא למימר הכי במע"י ומזונת יכולה

איני ניזונית יל"ד הרי עיקר רבותא דר"ה דיכולה להפקיע מע"י לאפוקי מדר"ל א"כ אינו עושה ואינו ניזונת הו"ל למימר גם יל"ד ל' איני ניזונות איני נוטלת מזונות הו"ל למימר והי' נ' חדא מתרתי או כד' הר"ן דאם אמרה אינו ניזונית גם כסות אין לה והיינו דלא קאמר ר"ה איני נוטלת מזונת דהוה מ' כסות יש לה ומכ"ש דמיושב לפי"ז קו' הבי"ש הא לדידן כסות אינו בכלל מזונת דבאמת אינו נוטלת מזונת לא שריא לה למימר דאכתי איכא איבה כ"א איוני ניזונת ר"ל אין לי דין ניזונית עליך כלל אמנם קו' ראשונה עדן וק' והי' נ' ליישב שני' כא' באידך שכ' הר"ן דאינה יכולה לחזור בה ולזה קאמר ר"ה איני ניזונת ר"ל לעולם ואי הוה אמר איני נוטלת ה"א כ"ז שאינה נוטלת ואם תרצה תיטול ואמנם השתא דקאמר איני ניזונת ידעי' זה וכ"ת דלמא לכסות אתי לזה הקדים ר"ה איני ניזונית למימר דלא תימא שיכולה לומר כ"ז שאיני עושה