ליקוטי חבר בן חיים י קח

בענין קו' תוס' ד"ה קוביוסטוס וכי סתמן גונבי נפשות נ' דרש"י רמז לתרץ כיון דסתמן מיהת גנבי' לא מצי טעון מקח טעות דמה לי גונב ממון או נפשות

אמנם לולי דמסתפינא הייתי אומר דר"ל שהוא נגנב מבית אבי' או בית בעלי' ע"י גונבי נפשות וע"ז שפיר קאמר סתמן הכי אתנהו

ע"כ זכינו ללמוד בימי הקיץ תר"י בע"ה ולסיים במילי דאגדה אמרנו במס' אבות והעמידו תלמידי' הרבה כ' הרב לאפוקי מר"ג שאמר תלמיד שאין תוכו כברו אל יכנס וק' וכי ר"ג פליג אאנשי כה"ג שכל ד' הל"מ ונ' דדבר זה כעין פלוגתן דמ' ראשונה ואחרונה והענין התורה נקראת תרומה ע' שיר פ' תרומה ומ"ז כ' תרומה אותיות תורה מ' ר"ל במ' יום נתנה וכשם שבתרומה כל זר לא יאכל כך אסור ללמוד לתלמיד שאינו הגון אך הא שאינו הגון יכול להיות שהוא עושה להתפאר ולהתגדל ודבר זה מסוכן כי ירצה להחניף ולפאר בעיני ע"ה לאמור ראו זה דאוריי' זה דרבנן ויהרס חומת התורה חלילה וזה כעין שמא ימזגו לה כוס בבית אבי' ע"ה לאמור זה אסור או מותר וישקה להם להורות דשרי עורבא ואמנם ע"ז תקנו בדיקת חוץ ואמרו כך דרכה של תורה פת במלח וכו' ומי פתי אם אינו חפץ בתו"הק למירת תרתי גיהנם כדאמר להו רבא לרבנן ואמנם כ"ז היי למשנה ראשונה שלא הי' שם חשש אחר אך בימי ר"ג רבו המוני' שכן אמרו ברכ' המיני' ביבנה תקנוה ולמין לא מהני בדיקת חוץ כי סובל כ"ז למען יוכל ברבות הימים להפוך הקערה ע"פ ולזה אמר ר"ג דבבדיקת ברי לא סגי כ"א צריך שנדע דתוכו כברו וצריך בדיקת פנים דויקא. ואמנם מה היא בדיקת פנים הענין כי אין שלם לרשעי' ומיני' לכך נקראי' מינים יען כ"א מין בפ"ע ואין חיבור ביני' אך שלם רב לאוהבי תורתיך כששלם ביני' נדע שאין למו מכשול וז"ש הכ' ג"כ וכל בניך למודי ה' שלומדי' לכבוד שמו הגדול אזי ורב שלם בניך יהי שלם בחילוני ואין פרץ ברחובותינו ויהי נעם ה' עלינו בנל"כ ולאע"י

סוגי' דהמקדיש מע"י אשתו כתובות נ"ח ע"ב שלמדנו בהתחלת ימות החורף תרי"א פה שוראן יע"א מתני' המקדיש יל"ד מ"ש דקתני הכא בל' הקדש ובנדרים גבי דידה בל' קונם אלא דהתם י"ל דנקט קונם כדמסקי' משום דקדושת הגוף הוא ומפקיע מידי שיעבוד משא"כ בהקדש אמנם כן אכתי יק' לשטת ר"ת דגם קדושת דמים מפקיע למה באמת נקט קונם אלא דבלא"ה צריך ליישב לר"ת ל' הש"ס לקמן דקאמר בהדי' שאני קונמות דקה"ג נינהו וצ"ל דרב אשי קא בעי לתרוצו מיד דלא לקשי דלקדש מהשתא אלא שהמק' לא הבין ולבסוף מפ' הש"ס דר"ל אלמוהו וה"פ דהנה כ' תוס' דדווקא בקונם פרטי אלמוה וה"ק שאני קונמות דקה"ג ר"ל קדושה פרטי' ולא כללי' וכדרבא ר"ל ואמנם באמת מפקיע כדרבא אלא דאלמוהו רבנן נמצא עכ"פ דקונמות גם לר"ת דווקא נקט ומשום אלמוהו נמצא דלדברינו לר"ת צריך לומר תי' זה של תוס' דיש לחלק בין קונם כללי לפרטי ורש"י דדייק מדקאמר שאני קונמות דקה"ג ס"ל כאותו תי' בתוס' דידו עדיפא וא"כ א"צ כלל לאסוקי לחלק בין קונם כללי לפרטי וא"כ שפיר הק' למה קאמר שאני קונמות דקדושת הגוף אע"כ דקדושת דמים אינו מפקיע מידי שיעבוד מ"מ מיושב שפיר דלא נקט תנא בנדרים ל' הקדש בין לר"ת בין לרש"י

אמנם אכתי תנא דידן לנקט ל' קונם ואמנם היכי נימא נימא קונם כללו היינו הקדש קונם פרטי למי או לעצמו הרי אדם אוסר דשלב"ל על עצמו ואי עלי' א"כ לרב ושמואל דמתני' לאח"מ א"כ ל"ש למתני ל' קונם כלל והי' נ' מזה ראי' לרב ושמואל דמתני' לאחר מיתה דאי מחיים לנקוט קונם כי היכי דנקט בנדרי' ואמנם ד' ראב"א אפשר כמ"ש הכ"מ לד' הרמב"ם דלמסקנא קונם חל על דשלבל"ע לכ"ע א"כ בקונם גם ר"י הסנדלר מודה ולא מצי תו למנקט ונ' לומר דבהא פליגו רב ושמואל עם ראב"א אי קונם חל על דשלבל"ע או לא

מ"י אשתו פי' רש"י לקמן מפ' משקל וכו' נ' כוונתו דלא תימא מדלא קתני מע"י חולין ש"מ אז' מלאכות קאי אלא ע"כ לא מצי' לפ' כן דס"ל לרש"י כהתפ' דאף באינה ניזונת חייבת בז' מלאכות וא"כ ק' מאי פריך הש"ס בשאינה ניזונת מאי למימרא דלמא קמ"ל דרשאה לעשות שאר מלאכות שחייבת בהם דווקא לעצמה ולבעל לא דהיינו דקתני ואוכלת אע"כ דפשיטא לש"ס דמתני' לא מיירי כ"א ממע"י הקצובי' וכ"ת מנ"ל להש"ס גופא הא מלתא י"ל דאל"כ תינח לר"מ משא"כ לר"י הסנדלר מא"ל וא"כ אמאי פליג ר"י הסנדלר בסיפא דווקא א"וו תנא לא איירי כ"א ממע"י הקצובי' במתני' לקמן ועושה ואוכלת דקתני ר"ל אין מע"י קדוש ודקתני עושה ואוכלת בגמ' מפ' לה ונתבארו שני דיבורים ראשונים של רש"י במתני'

עלינו לבאר היכן מפ' לה היינו דקאמר הש"ס ועדן מאי לאו בניזונת ר"ל דמדשני תנא ולא קתני