ליקוטי חבר בן חיים י קז

כמיני' דמפקע לי' ממצית אלא דנחזי אנן למאי הל' אצטריך ק"ו הרי הוא באמת קנין כספו אך הא ל"ק דהרי שייר בקניינו אלא הא קשיא למאי הל' אצטריך בנשואה כל טהור בביתך הרי התם לא שייר בקניינו וממילא קנין כספו היא. ולכאורה הכי מוכח דמה"ט אצטריך כל טהור דנדע ביאה מאכיל ונוכל ללמוד בתר הכי ק"ו

א"ה הגיע זמן דעת הראשוני' דד' המק' הי' דד"ת קודם שהגיע זמן אינה אוכלת והרמב"ן דחה דברי' ולכאורה דצריך ביאור באמת מנ"ל לחלק ונ' דמ' לי' למק' דמדכ' רחמנא כל טהור אנשואה ש"מ חדא מתרתי או דלא נטעי ונימא דארוסה בכלל או לרבות הגיע זמן וטעמא דלאו בק"כ לחודא תלי רחמנא כ"א במזונתה עלי' דהיינו בביתך תלי' ג"כ הדבר והא בלא הא לא סגי'

והנה הרמב"ן מיאן לומר דהיינו דדחי לי' אביי משום דק' כיון דכל עיקר קו' רבה הא דס"ל סמפון ונודרת ע"ד הא בהא תליא א"כ לא משני אביי מידי אך ד' הראשוני' דבאמת רבה לא ידע לחלק בין דאוריי' לדרבנן רק אביי עורר לו ע"ז

כ' הראש ס"פ נערה דבכוון נקט לקיט ולא שכיר נ' כוונתו דשכיר כיון דמזונותי' על בע"הב תרומה מאי בעי גבי' משא"כ לקיט דניזון משל עצמו ש"פ

תוס' ד"ה הנהו בסו"הד ע' רש"ל ורש"א ולדידי פי' ד' כפשוטו דהש"ס דמק' בפשיטות דפשיטא לי' דבריי' בלא נתן דמי' מיירי ומנ"ל ע"כ משום דסיפא ע"כ כה"ג דווקא מיירי

הלך פי' רש"י שלוחי האב לומר דבאב שייך לכאורה שמא ימזוג. לפי פשיטו כוונת הר' משה דאי לאו דבארוסה שייך ימזוג לא החמירו בה טפי מבשפחה

בענין קו' הפ"י כיון דתורה אמרה ק"כ דמתלא וקאי היה קנין אמאי גזרו חכמי' משום סמפון נ' דהתורה סמכה על חזקתה שלא תאכל בתרומה אם לא תגלה המומין וחכמי' שראו נשים דעתן קלות הוכרחו לגזור

קו' תוס' על הר' משה אולי ס"ל כמאן דמפ' קיבל מסר והלך ר"ל האב קיבל ומסר מיד והלך דלא הי' מעולם שמא ימזוג

והנה הרמב' לא הביא סמפון כלל ודעתו כהרשב"א דעולא לית לי' סמפון וכד' רש"י פ' נערה אך צריך הסבר מנ"ל הא גם למה שינה הרמב' לומר לאבי' ולזה נדקדק בגמ' ג"כ ל' ימזגו וכן יל"ד ברא דוכתא מייחד משום מז נות לימא משום תרומה ולזה נ' דוודאי לא חשו חכמי' כלל שתשקה תרומה כיון דמאכיל לה אזהורי מזהרא אלא דחשו כיון דמקריא נפש כהן אבי' יתן לה תרומותי' בטו"ה דאי' לי' בהו וזמנין שימזגו לה אבי' ואמה כוס של תרומה לשתייתה וכיון דדבר מיעט ולשעה חדא היא לא יאמרו לה כלל שהיא תרומה והוא שידע' יין זה מאבי' וכן אחי' ואחותי' יסברו שהוא חולין וישתו ממנו ומעתה כיון דלא חשו בה ע"ד תרומה שיתן לה בעלה כהן למה ייחד לה דוכתא לתרומה וע"כ משום מזונות קאמר כדפי' רש"י ומ"מ גם בית אבי' יוליכו לה לשם התרומה ומק' מלקיט ור"ל גם לקיט זה כיון שאין מזונותי' על בע"הב כמו הבת מצי בע"הב ודרכו לתת לו תרומותי' ואיכא האי חששא גופא כמו גבי בת וזה כוונת הראש דמשכיר שמזונותי' על בע"הב לא מצי פריך דלא מצי למפרע חובו בתרומות של כהן וכן מלקיט ישראל וכל קו' התוס' לק"מ ומעתה זו משנה ראשונה ולמשנה אחרונה פליגו בן בג בג וריב"ב מ"ס דמשום סמפון גזרו ומ"ס דלמ"א גזרו דלמא תשקה בטעות דלזה לא מהני מיחד דוכתא ומהגם לר"ע דנותן לה מחצה חילין וכיון דכבר גזרו עד הגעת זמן משום הא דאמרן הוסיפו למיחש אף להא וז"נ ג"כ פלוגתת אביי ורבה בנדרי' רבה ס"ל סמפון ומ' לי' דבנדרי' שייך ג"כ סמפון כמו בתרומה ואביי השיב לו דלמא בתרומה טעמא גם למ"א משום שמא תמזוג ובנדרי' לא שייך א"נ דלמא כיון דלסמפון לא חיישי' לענין נדרי' משנה אחרונה מודה א"נ דלמא משנה ראשונה מודה דאינו נודרת על דעתו עד שתהא בביתו כחכמי' דר"א והנה לפי"ז הלך אפי' האב א"ב למשנה ראשונה ושפיר נקט הלך לרבותא דשלא בבית אבי' ל"ש שמא ימזוג אלא דבקידושין למ"א מיירי הוכרח רש"י לפ' הלכו שלוחי' דלמשנה אחרונה שפיר איכא למגזר בכ"מ וע"כ גם בכתובו' פי' רש"י הלך ל"ד משום דמ' לרש"י דאף דהש"ס קאמר א"ב למשנה ראשונה למסקנא גם למשנה אחרונה א"ב הא גופא והנה דייק הש"ס לאחי' דלמשנה ראשונה אבי' ומזיג וידע שהיא תרומה אך למ"א גם לאבי' איכא למיחש וברמב"ן יישב על קו' תוס' דאמרי' בב"ב מוכתב למלכות מקח בטל דבן בג בג הוא דקאמר סמפון בעבדי' ליכא ופליג אהך ברייתא דב"ב ומעתה למאי דקיי"ל בב"ב כהך ברייתא א"כ ע"כ כריב"ב קיי"ל דק"ו דלא חיישי' באשה לסמפון וע"כ גם למשנה אחרונה טעמא משום שמא ימזוג אלא דלמשנה ראשונה לאחי' גזרו ולמ"א גם לאבי' והיינו שלא הביא הרמב' כ"א שמא ימזוג אלא שהוסיף לאבי' למימר דלמ"א קאמר: