ליקוטי חבר בן חיים י קה

קיים כקו' תוס' לעיל התם כר"ת ס"ל דהו"ל כמפליגה בדברים

אמנם לדידי נ' דכוונת רש"י דבשלמא אי הוה תלי התנאי בקידושין עצמן כמו התם בשמירה ושניי' באו כא' שפיר משא"כ עכשיו דבשעת קידושין לא חייבי בשכ"ו וחיילי קידושין ובשעת נישואין לא מצי לבטל הקידושין בתנאי שכ' בתורה

ובתי' זה של הש"ס א"ש דנקט תנא שו"ר ושואל ושי"ש דס"ד שו"ח הוא דלית לי' כ"א שיעבוד בעלמא על נפשי' מצי פטר נפשי' משא"כ שואל דהוי כלוקח לשעה ואי לא נקט שו"ח ס"ד דשו"ח אפי' מתשלומי' מצי פטר נפשי' והא ליתא דפושע מטעם מזיק ושולח יד מטעם גזלן ואי לא נקט שו"ש ס"ד שואל מצי פטר נפשי' מידי הוה אשאילה בבעלים להכי אצטריך כולהו: בענין זמן הנישואין פ' אעפ"י

רש"י נותני' ק' לי' לרש"י דהו"ל למתני נותני' לפרנס י"ב וכו' ולזה מ' לי' דהאי לפרנס קאי גם אתבעה שתבעה לפרנס והיינו דפי' רש"י תרי זמני לפרנס ודנקט הבעל לומר דאף דלענין תכשיטי איירי לא מהני התביעה עד לאחר איר' ואמנם לרמב' עדן ק' לי' דהו"ל למתני הארוס א"וו דנקט הבעל ל' נקיי' ור"ל שתבעה להנשא

לפרנס את עצמו ע' רש"י כ' כן לאפוקי ממ"ש הבי"ש דלו אין נותני' רק להכין צרכי סעודה לזה כ' רש"י דה"ה חופה וכוונתו דבאלמין צרכי סעודה ובבחור צרכי חופה ונ' דזה תלי' בפלוגתת הרמב' עם ש"פ אי הוא בתרה גריר א"כ שפיר כ' הבי"ש כיון שהיא בתול' צריך לעשות לה סעודה ואף שאינו חביב עלי' ואדרבה כה"ג עוד יותר אך ש"פ ס"ל דלענין תכשיטי' קאמר וא"כ בבחור אף דנושא אלמנה צריך הכנת תכשי' אם רוצה ואלמון א"צ כלל ובזה נבין ד' רש"י לקמן רבנן תקיני לבעל וכו' ר"ל ליישב קו' הר"ן דהו"ל לפליגי בין אלמין לבחור דל' לפרנס דקתני מתני' קאי אצרכי חופה והיינו בבחור דווקא וע"ז קאי תנא דברייתא

ובענין קו' ההפלאה על אידך קו' הר"ן דר"א גם אלמנה נקט נ' דר"א בעי לששמועי' בין בל' יום ובין בי"ב חודש והנה להירושלמי בעי' חביבה ובבוגרת דאי' לה כתובת בתולה אורחא דמלתא שאומר חביבה משא"כ באלמנה ולהכי נקט לי"ב חודש גבי בוגרת

מה"מ נ' דאוכלת בתרומה ק' לי' דמ' דאוריי' הוא ולא ידע לדעולא

ואמנם מדלא תי' אאלמנה נ' דק' לי' דאמרי' בעלמא. איזו היא תוחלת ממשכה וכו' ובשלמא באלמנה בפחות מל' לא סגי משא"כ בבתולה מ"ט תקנו רבנן ומשני דאורח עראי כן

קו' רש"א בתוס' ד"ה בגרה כוונתו הא גם רש"י לא דייק כ"א מאסור לקדש א"כ אין ראי' מכאן וע' בק"א להפלאה

רש"י ואני צריך לתכשי' וכו' כוונתו דיפחתו לה מנדונייתה אמנם לא פי' לענין מזוני' דגם עכשיו נותן לה וכ"ת עכשיו י"ל מ"י ממ"נ אי מ"י יש להם דמ' ואמר לה צאי מ"י. אין פוסקי' לולי ד' הראשוני' הייתי אומר דביתומה קאמר דמשום שמא יקדמנו יפסוק לה מיד אבל לא ישיאו' מיד וא"כ כיון דמפסיק' הנדן מיירי אין שייך לומר לקדשה דעיקר הנדן אלאחר נישואין

תוס' ד"ה תיובתא ע' רש"א ול"נ דלמסקנא דמ"ל וששהתה מפ' דהשתה סגי בל' יום אמנם המק' מ' לי' דהשתה ג"כ בעי' י"ב חודש. ולמסקנא מסתברא הכי כמ"ש תוס' דנקט תרתי

ממ"ש רש"י במתני' גבי אלמנה שכבר בידה מבואר כד' הב"ח דאלמנה ובוגרת חד טעמא אי' להו אמנם משום קו' הטו"ז מסיפא צ"ל דתרתי שייכי באלמנה דאי' לה ואינה מכינה ג"כ הרבה

מ"ש ר"ת דמ' לי' בגרה קודם שנתקדשה היינו דומיא דבתולה ואלמנה דמתני' דקאי אשעת אירוס'

אוכלית משלו ד' הבי"ש דה"ה בשידוכי' והפלאה דחי דבארוסה דווקא דאגידא בי' אמנם למ"ש הנ"י דאף בארוסה מצי' למימר כנוס או פטור ודווקא אם חפיצה בו תקינו לה מזונות א"כ מ' דה"ה בשידוכי': כ' הריף ברפ"ק דקיי"ל לענין תרומה כמשנה אחרונה וק' לענין תרומה מאי אכפת לי' ונ' דר"ל דל"ת כיון דמשנה אחרונה פליגא אמשנה ראשונה א"כ כל השקלא וטריא שלא כהל' לזה כ' הרי"ף דמשנה אחרונ' לענין תרומה דווקא פליגא ולענין מזונות מודה ולענין תרומה גם סוגי' דפ"ק מודה

הכל תרומה כ' רש"י אם ירצה ר"ל דל"ת דטעמא דר"ט דאם יתן לה חולין לפעמי' לא תייחד לנפשה דוכתא בבית אבי' ויש לחוש שמא ימזוג אך זה א"א דהא בבת ישראל מודה ר"ט כדלקמן א"וו אם ירצה קאמר

שם ולכשיגיע ר"ל טעמא דר"ט דפרסה נדה אינו מעלה א"כ ע"כ מיירי עכשיו טהורה אף הוא אינו

צריך לידאג עבורה לימי טומאתה