ליקוטי חבר בן חיים י קד

גזירה וש"מ כרש"י דכל דרבנן לבר מקנסות קיי"ל כר"מ: הא דהק' הרא"ה ארש"י הא חכמי' עשו חיזוק וא"כ היאיך שייך לומר בתחלה

ד"ה מוחלת ד' רש"י דלרבין בהא פליגי אי תחלת ביאה קונה והש"ס לעיל דקאמר טעמא דר"י משום חכמי' עשו חיזוק קאי לרב דימי

ולד' הרא"ה דמדמי מחילה בתחלה לתנאי ק' מ"ש מע"מ שלא תשמטינו בשביעית למאן דאי' לי' מעש"כ בתורה בטל וצ"ל דד' הרא"ה דבזה ג"כ אמרי' חכמי' עשו חיזוק יותר משל תורה

בענין קו' המ"ל על הרמ"א אמאי לא תי' הריף בתשו' שנשבע לה שלא לגרשה א''וו שבועה וחרם לא מהני נ' דהרמ"א לא קאמר כ"א בחר"ג דלא מזדקקו ב"ד בע"כ משא"כ בשבועה הוא לא סמכה עלי' ובזה מתורץ ג"כ קו' ההפלאה על הרמ"א מזיווג ראשון דהתם שוב לא סמכא עלי' דלמא נקוט לי' מלתא בלבי' ועליל עלה משא"כ חר"ג מלתא אחריתי כמ"ש

כ' רש"י ארכס כתובתה שטר כתובתה דלא נטעי דקאי אמטלטלי' שייחד לה ובזה ל"ש פלוגתא ר"מ ורבנן כלל: בענין מעמ"ש בתורה פ' אעפ"י

, כ' רש"י שבממון שאר וכסות לא מ' לי' כסות לחוד דדלמא שאר היינו קירוב בשר דס"ל כמ"ש הרמב"ן דאם שאר קירוב בשר כסות היינו כרים וכסתות דלא מסתבר מזונות דרבנן וכסות דאוריי'

וע' במ"ל פ"ו מה' אישות בשם הריטב"א בענין הסברא דעונה ניתן למחילה דאין הסברא כד' ההפלאה והבי"ש משום שיכול לפייסה בממון כ"א כשם שאדם מוחל על צער חסרון ממון ה"נ יכול למחול על צער הגוף ואין ראי' ממורד שכ' הפלאה

עיקר הסברא לחלק בין שביעית לאונאה וירושה דבשביעית יש ללוה מעכשיו זכות זה שלא לפורעו עד השמטה ואז יפטור מזכות או עקרי' כגון שביעית או מחלי' כגון בשביעית משא"כ באונאה אין דבר זה בידו ממ"נ מה שהוא שוה הוא שוה וכן בירושה אין לבעל עדן שום זכות בדבר

למ"ש הרא"ה דקו' הש"ס טעמא דכ' הי' מדלא אמר ר"י יחליף א"כ מיושב שפיר קו' תוס' דל"ש הכא אומר דאכתי ק' יחליף ואפוכי מטרתא ל"ל

חכמי' עשו חיזוק נ' להסביר דהכ' בתורה מתנה בעלמא הוא ויכול לומר אי אפשי משא"כ תק"ח כגון כתובה הוא משום שלא תהא קלה להוציאה א"כ אף דהיא אתנה מ"מ שייך שלא תהא קלה והויא ב"ז וכ"ת א"כ אמאי תוכל למחול לר"י ס"ל לר"י כיון דעכ"פ היא מחלה לי' אינה קלה להוציא ע"ד משלם רעה תחת טובה משא"כ אם הוא אתנה מעיקרא אפי' הכרת טובה אין כאן והיינו דמק' מפירות דהתם ג"כ איכא למיחש שלא יפדנה וע"ז משני אביי דהתם כיון דרוב נשים אין להם פירות ואפ"ה בעלי' פודין אותן ליכא למיחש כולי האי אא"כ לא פריך הש"ס מחמרי' א"וו הך גרעא דאיכא איבה אלא הכא משני במלתא דשכיחא כל א' יעשה כן ומעיקרא תק"ח משא"כ במלתא דלא שכיחא אם גם א' יעשה כן השני לא ידע מזה ועד"ז שפיר פריך

רש''י פירות נ"מ דרבנן תקנתא כוונתו דל"ת פירות דרבנן ר"ל פירות שהם דרבנן משום דאיכא פירות דאוריי' כדמ' במ' גיטין גבי ולביתך אא"כ ל"פ הש"ס מידי מ"ד אכתובת אלמנה משום דעיקר כתובה דאוריי' ה"נ כיון דאיכא פירות דאוריי' א''וו לא מצי' דמ' דאוריי' ודרבנן ר"ל דתקנתא וכו' כמ"ש

מ"ש רש"א מהא דכ' תוס' לעיל כתובה לא שכיחא לא זכיתי להבין התם אנדוניא קאי דל"ש טפי אנ"מ א"כ הוה פירות שכיח טפי משא"כ כתובה דאוריי' שכיח טובא מנ''מ

רש"י דא"כ לא משני מידי לכאורה ק' הא מחדש דהוה דאוריי' לא הק' הש"ס אף די"ל דאדרבה מדאוריי' ק' טפי דר"י חייש בדאוריי' לגומלין כמ"ש הרא"ה מ"מ בל' רש"י נ' ע"א דהא דחשיד לא מהימן לא הוה כ"א דרבנן א"כ גם מחדש ק' אך אי הוה חדש מטעם דמאי תי' א' עולה לכולם משא"כ השתא דע"כ בחשוד גמור מיירי וגרע דרוב ע"ה מעשרין הן

מד' תוס' דהש"ס מק' מדנקט עונה ולא נקט כתובה מבואר דש"ס דידן כרש"י ס"ל דבעונה מודה ר"י

והנה בהא אי אלמנה דינה כבתולה משום דעיקרה דאוריי' רואה אני דדבר זה תלי' לתוס' שכ' לעיל ט' דלמ"ד כתובה דאוריי' כל הכתובה דאוריי' א"כ שפיר נוכל לומר דבאלמנה לא עבדי כעין דאוריי' משא"כ לש"פ שכ' דמדאוריי' מוהר בעלמא אך רבנן נתנו קצבה וכיון דמ"מ קאמר ר"מ דפוחת ג"כ תנאי בטל ש"מ דאזלי' בתר עיקרו דאוריי'

ובענין קו' תוס' על רש"י ב"מ דע"כ מיירי ר"מ בתנאי קודם אפשר דד' רש"י דבע"מ לא בעי דינו תנאי וכ"ת א"כ גם מתנה על מ"שכ בתורה יהא