ליקוטי חבר בן חיים י קג

ייחוד דוכתא משום תרומה וא"כ שוב שייך עד החופה שמא ימזוג ג"כ

בענין חופת נדה כתובות פ' נערה. ע' בזה מ"ש לעיל בסוגי' דיש חופה לפסולות וכעת לא באנו אלא להוסיף איזו סנסני'

כ' הג"א לחלק בין שעת ווסתה נ' דק"ל אמאי לא נקט נדה שנכנסה לחופה אלא וודאי דס"ד דהיינו אפי' שלא בשעת ווסתה ולזה קאמר ופרסה נדה למימר שהגיע אח"כ עת נדותה

בענין מה שהק' השע"המ אד' בי"ש אי ס"ד לחלק בין בידו לאין בידו א"כ נחלק בין בז' ימים לאחר ז' לדעתי כוונת הבי"ש דדווקא בדרבנן יש חילוק בין בידו לאין בידו ע"ד דמ' מתוס' גבי מוקצה מחמת איסור דרבנן היכא דבידו לסלק האיסור לא אמרי' מוקצה ע' במס' ביצה גבי בית שנפחת

למ"ש תוס' וראב"ד דכוונת הש"ס ביומא י"ח ייחודן הוה מיחדי בעלמא ולא תבעי' ומה"ט לא מחמדא והוה פת בסלו נ"ל דאם ותבעי' להבעל מיד לא שייך חימוד כעין שכ' האחרוני' גבי תמר ורות

רמאי דדחה הראש ראי' הרמב' מתבעי' אכתי ק' מאי דקאמר לי' לא סבר לה מר הא דרבא ומאי קו' א"נ סבר הרי עכ"פ מותר להנשא ומכ"שכ מאי אכפת לי' לאבי הכלה בהא ולזה נ' דד' הטור סי' קצ"ב דה"ט כמ"ש הכ"מ דדרבנן צריך חיזוק טפי וס"ל אפכא מד' הרמב"ם והיינו דסיים שם לאחר שכ' דאסורה להנשא סיים כ' הרמב' נדה וכו' ול"נ לא"א הראש ותמה הב"י מאי בעי בזה ולמ"ש כ"כ דלא נטעי לומר דמה בדרבנן לא תנשא בדאוריי' לא כ"ש לזה כ' דאדרבא דרבנן חמיר

מ"ש הראש דמשום הא לא ארי' כוונתו דלמא לענין תוס' פשיטא לי' דחופת נדה אינה קונה ולא לענין שאר דברים

ממ"ש רש"י פי' ממנה ומת מבואר דדעתו דלא כהרמב' דלענין תוס' דווקא מבעי' לי' דלא נ"מ כ"א לאח"מ

במ"ש הבית מאיר דמהכא מוכח דחופה היינו ייחוד מיושב דלא מייתי הרמב"ם ד' הירושלמי הלין דכנסין ארמלין דס"ל חופה היינו הינומא כרבין ואנן כר"א קיי"ל ד' הבי"ש דחולני' גופה לא חזיא לביאה וכ"ת הא חזי להעראה לא היא כיון דליכא חיבה ל"ש קנין

מבואר בד' הגמ' בקידושין דחופה קודם קידושין מהני

להסביר קצת ד' הריף אי הוה קאי לענין הו"כ שייך ספיקא דדינא כיון דהחופה קינה ל"ש לאוקמא בחזקת ארוסה משא"כ אי חופת נדה לא הוה חופה כלל כיון דעכ"פ לא הוה חופה לענין איסורא א"כ בחזקת ארוסה קיימא כ' שפיר הלכך כיון דמספיק' לא הוה חופה לענין איסורא אינו קונה כלל לענין ממונא וע' שע"המ

בענין מחילה כתובה. ר"י אומר אם רצה ארישא קאי דקתני רצה להוסיף וקתני ר"י דה"ה לפחות אם רצה אך בתנאי

נ' דאצטריך למנקט בתולה ואלמנה דאי לא תנא בתולה סד"א כתובת בתולה דאוריי' ובדאוריי' תנאי קיים לר"י וא"כ אפי' תנאי שרי קמ"ל ואי לא תנא אלמנה הו"א בתולה דווקא דמשייר לה כתובת אלמנה מיהת משא"כ באלמנה דלא משייר לה אפי' מנה קמ"ל אלא דא"כ היה מ' דדווקא החצי יכולה למחול אלא שלא כ' כן בירושלמי וע' ברא"ה

וסבר ר' יהודה כ' שובר נ' לפ' דמ' להש"ס דטעמא דר"י לאו משום דחיישי' טפי לספק פסידא דלווה מלוודאי פסידא דמלוה כ"א ד' ר' יהודה כי היכי דאסור לשהות שטר פרוע ור' יוסי ס"ל לא גרע מאי דמשהי לי' אשעבודא קמא ממשהי לי' אפשיטי דספרא ומעתה שפיר מק' הש"ס מדתנא תנא והיא כותבת מ' דכ' לו שובר דאי בשומרת מתוכה א"צ לכתובתה הוא יכתוב לה שפרע לה כך וכך ואמאי לא יהא שוברתה מתוכה ומשני דתרתי קאמר אף דשוברתה מתוכה מ"מ צריכא לכתוב לו שובר משום שמא תגנוז כתובתה וכמו שתי' הרא"ה על קו' תוס'

ואמנם תוס' מ' להו דהש"ס לא רצה כ"א להוכיח דהאי כותבת עדיף מכותבין שובר וע"ז מק' תוס' הא כ' שובר עדיף כדמסקי' פ"ב ולזה כיון רש"א במ"ש ויש ליישב

ואביי משני דהכא כיון דלא נתנו חכמי' כח כ"א לכתוב שובר ממילא לא יהבה לי' טפי ואי ארכס לי' טפי לא קיבל ממנה

תו'ס ד"ה אבל קיבל ע' רש"א נ' דארישא ל"ק להו דאצטריך לתיקון העולם להיכא דל"ש טלי כתובתך כגון הני דלא שרי לגרשה כאונס ומפתה ומוש"ר. א"נ אם התירה לו להשתמש ור"ל למסקנא בד' התוס'

יל"ד למאי דמפ' הפוסקי' דבגזירותי' קאי אהיכא דאי' לה ק' הא עכ"פ בלית לה לא קיי"ל כר"מ דליכא