ליקוטי חבר בן חיים י קב

אמר שמואל ע' רש"י הנה לא רצה רש"י לפ' אין לה ביאה לקנות כפי' הרשב"א דהרשב"א לטעמי' דס"ל רב בחופה לאחר קידושין קאמר אלא דחכמי' גזרו לפני אטו לאחר וכיון דלאחר ל"ש גם לפני ל"ש משא"כ לרש"י דמ' לי' משום דחופה ככניסת ביאה וביאה פוסל בה גזרו אחופה ג"כ מ"מ לא הי' יוכל לומר אין לה לקנות דכיון דהוה מ' לפסול אית לה ואכתי חופה ג"כ תפסול א''וו לענין פסל קאמר שמואל

ואמנם כלפי קו' הרמב"ן א"כ מאי אשמעי' רבא וכן יל"ד בד' רש"י עצמו דקאמר אליבא דרבא כ"ש חופה ושמואל לא קאמר כ"א הואיל והרשב"א יישב זה לשטתו ולזה נ' דהנה וודאי כל ג' שנים שאינה ראוי' לביאה פשיטא דליכא חיבת חופה כלל אמנם אנן הא בעינן ג' שנים ויום אחד והנה הכניסה ביום אחרון ק' וודאי למה לא תהא חיבת חופה כיון דבלילה תיהוי ראוי לביאה כדאמרי' בעלמא חיבת לילה הראשון ואמנם מצינן לומר דבעינן עכשיו ראוי לביאה ומעתה הא מלתא אשמעי' שמואל דכל ג' שנים פשיטא אם ביאה אין לה, כ"ש חופה אמנם פחותה רק יום א' דסד"א דחופה דידה כחופה דעלמא אפ"ה מודה רב דהואיל דבשעת חופה עדן אין לה ביאה אין לה חופה ואהא קאמר רבא אף אנן נמי תנינא דע"כ הא דקתני בא עלי' ולא קתני נשאת לרבותא נקט בא עלי' ול"מ חופה קאמר והתינח אם לא משכחת דוכתא דחופה מהניא אף דביאה לא מהני משא"כ אס"ד דביומא בתרא של ג' שני' חופה מהניא ולא ביאה א"כ שוב ל''ש לומר ל"מ חופה א"וו ל"ש

ואמנם שמואל דלא דייק לי' ממתניתא משים דלדידי' בא עלי' דווקא דחופה ל"ש בפסולין אמנם רבא קאמר שפיר אף דאנן דס"ל כרב וא"כ בא עלי' ל"ד נמי תנינא

ואמנם ד' הרמב"ן דלקנות קאמר והק' הרשב"א הרי ע"כ אנו צריכין לד' התוס' דהכא שייך סמפין ושמא ימזוג ומנ"ל תו דאין חופתה חופה זה ת"ד ולדידי אפשר לומר דד' הרמב"ן דק"ל אד' התוס' תינח דלא בדיק לה כל ג' שנים אמנם ביום האחרון אכתי קשיא ובשלמא אי אין חופתה חופה לא פלוג רבנן וכ"ת מ"ש ממ"ש לקמן גבי פסולות דכיון דליכא סמפון ולא שמא ימזוג אף דאין חופה מ"מ אוכלת בתרומה התם כל הפסולות אוכלות אבל הכא עד יום האחרון באמת אינה אוכלת ובשלמא אי איכא חופה ההוא יומא הוה כלאחר ג' משא"כ אי ליכא חופה א"כ למה נחלק ביניי' ולא נגזור וש"מ ליכא חופה מדגזרי'

וכו' שניי' שהק' הרשב"א דאמר רבא בהדי' דלענין פיסול מיירי נ' דרבא חדא ועוד קאמר מעיקרא מיירי רק לקנות כפלוגתא דרב ושמואל בשטת הרמב"ן דהרי קיי"ל כר"מ ואמנם רבא מסיים דלר"א ור"ש או למשנה ראשונה לר"מ דשייך כבר אכלה מפסל נמי לא פסלה

רש"י פסלה מתרומת ב"א נ' דלא נטעי, דקאי האי פסלה אנשאת דלעיל מני' וא"כ מהאי פסול לא מיירי כלל ומה דמביא לן למטעי בזה משום דתנא קמפיך והניח האי בא עלי' דמיירי בה רישא עד לבתר נשאת דאפסיק ביניי' לזה כ' רש"י דל' מכל הפסולין דייקא דקאי אנתון וממזר וכו' ואי' בא"א הו"ל למימר בא עלי' אחר דהכל פסולי' א"וו מלתא באפי נפשה קתני ופסלה ר"ל מתרומת בית אבי'

נ"ח ע"א רש"י נשאו לכהן דל"ת דלת"ק דאין חופה ה"ה לישראל קידושי עברה בבת כהן אין פוסלין דלא היא זה אין לו להאכיל במקום אחר

גמ' מכלל וכו' נ' דהש"ס הוצרך לזה להקדמה דהנה ר' ישמעאל לא קאמר כ"א מאכיל דהיינו בת ישראל ובת כהן מהיקישא ומנ"ל דאקשה לה דלמא מדלא קאמר פוסלת דווקא בת ישראל קאמר א''וו כמ"ש רש"י דהאי ביאה דנקט אך למותר אלא ש"מ דנדע דומיא דביאה וז"ש רש"י וקאמר ר"י חופה וה"ה ביאה ר"ל ת"ק ל"ק כ"א חופה ור"י מוסיף אף ביאה ולמאי א"וו להיקישא אמנם תינח אי ת"ק לא מיירי בביאה משא"כ אי ת"ק בביאה מיירי דנשאו ממש ולא אייתר בר"י ביאה וודאי ק' מנ"ל דס"ל דפוסל בבת כהן

גמ' כר"מ ס"ל ודוקט חופה דלמשנה אחרונה אזלינן דאין כסף מאכיל עד לאחר חופה

והש''ס מק' דכיון דהא דמקיש לביאה מ' דומיא דביאה מה ביאה פוסל לגמרי כך חופה כמ"ש באמת הרמב"ם ומהכא י"ל דנפקא לי' להרמב"ם ובשלמא אי יש חופה שפיר משא"כ אי מטעם כסף קאמר הו"ל למימר בהדי' כסף דלא נטעי דמטעם חופה קאמר ויש חופה ס"ל א"וו באמת סבר יש חופה ומשני בשלמא אי הוה אמר ר"י מלתא באפי נפשה שפיר ק"ל משא"כ ר"י לת"ק קאמר וכיון דת"ק נקט חופה לרבותא איהו לא מצי תו למנקט כסף דהוצרך להשיב באותו ענין דמיירי ת"ק

והא דנקטו תוס' שמא ימזוג ג"כ נ' דמ' להו כיון דלמשנה אחרונה אינה אוכלת קודם החופה בתרומה לא מיחד לה דוכתא אף דיהיב לה מזונות ייחוד