ליקוטי חבר בן חיים י קא

ור"ש באמת חופה כמו קידושין לר"מ דהרי לשמואל חופה כאירוסין וסתמא אמרו מן האירוסין מכשירין ולדדהו אף חופה בכלל אמנם בדברינו נתבאר דלאו משום חות דרגא היא אלא דאכתי מ"מ ק' אמאי עכ"פ לאחר חופה אוכלת בתרומה לר"א ור"ש כיון דלא מחסר מעשה אמנם בנתבונן נ' דטעמא דר"מ הוא דמשעה חופה אף דלא נתחללה בביאה ולא יחלל זרעו כ' מ"מ פסול לה היינו משום דלכל מילי דינה כנשואה דיש חופה לפסולת וא"כ א"א לענין זה דינה כארוסה איכא למיחש דנפיק חורבא מנה ומעתה אף אנו נאמר כיון דלר"א ור"ש אין חופה לפסולת א"א דלהא מלתא דינה כנשואה שוב איכא למיחש לתקלה וע"כ דמשוי לה כארוסה

ומר"ש ממילא ל"ק קו' אר"ת כיון דעיקר מלתא דרב משום דלכולא מלתא יש חופה והשאר לא הוצרך לפ' דלהא גם שמואל מודה דאי אמרת יש חופה איכא למיחש אי מחלקת לחדא מלתא אלא דשמואל אין חופה ס"ל וכיון דר"ש הכריח דיש חופה ש"מ ממילא כרב ומ"מ מיושב דל"ק רב ארב ואנהרינהו לעיינין כרב דמלתא דרב לא שמעת כ"א דיש חופה לפסולות

אמנם ד' הרמב"ן דרק לענין קנין מיירי הכא ורב"ח ה"ק לר"מ דהקידושין מגרע גרעי חופה אין ממשא וכשמואל ס"ל ולר"א ור"ש הוא דאמרי' דאף חופה אלימי כיון דקידושין אלימי וק' לדבריו ל' פסלה לר"מ והוצרך לדחוק דלמשנה ראשונה קאמר וזה ק' לי' להרשב"א ולהכי קאמר דתרתי קאמר בין לענין אחר קידושין ובין לענין קודם קידושין וחדא דאוריי' וחדא דרבנן והא בהא תליא ולדידי' אתי' כולא שמעתא בריוח

ועתה נבא לבאר א' א' כיד ה' הטובה סוגית התלמוד בזה מתני' אלמנה כבר כ' לפנינו אמאי לא נקט פסולי כהונה אמנם נ' דבלא"ה לא מצי למנקט דהנה רש"י כ' משעה שנתקשרו וכו' כוונתו דהא דנקט ר"מ לא יאכלו לאו משום דבבת ישראל מיירי דווקא דר"מ וודאי אף בבת כהן פסול דאל"כ נתגרשו כשרות מא"ל אע"כ לתרומה קאמר והא דנקט לא יאכלו דלא נימא דלגמרי פסולה דלא היא דאף לר"מ מן האירוסין וזה שכפל רש"י בסיפא דאפי' לר"מ מתניי' ולפנינו לבאר עוד בס"ד ואמנם מ"מ הא איכא למטעי ולמימר דבבת ישראל מיירי ולזה כ' רש"י דוודאי אי הוה נקט ר"מ ארוסות לא יאכלו מצינן לפ' בבת ישראל ולאחר שהגיע זמן ולהכי דייק ר"מ מן האירוסין דמ' משעה שנתקדשה דל"ש כלל בבת ישראל דמעולם אינה אוכלת וע"כ מתרומה דבי נשא קאמר ומעתה הוצרך ר"מ לומר אלמנה לכו"ג וכו' דאי הוה נקט פסולי כהונה מן האירוסין ס"ד שנפסלו מן האירוסין וזה אינו דמן האירוסין כשרות וע"כ שנתארסו הוצרך לומר ושוב ס"ד דלאחר שהגיע זמן ובבת ישראל מיירי וע"כ הוצרך לומר בהאי לשנא

שם רש"י ומכשירין עד שתיבעל נ' דלכאורה איכא למטעי ולמימר דר"א ור"ש לגמרי מכשירין ר"ל דל"ל שני חלולין אלא דלאחר נישואין מפסל פסלי מדרבנן וה"ט דלא גזרו קודם נישואין יל' מכשירין הכי מ' דהו"ל למימר יאכלו לזה כ' רש"י דאחר שתיבעל מודו והא דנקטו ל' מכשירין ממ"נ אי קאי אבת כהן וודאי שפיר דלא מפסלי ולא נקטו יאכל דנדע דלא קאי אבת ישראל ואי קאי באמת אבת ישראל סד"א דמן האירוסין ואכלו והא כ"ע מודו וע"כ נקטו ל' מכשירין ר"ל מ"הת המה כשירות אלא דלא יאכלו משום גזירה שמא ימזוג או סמפון

נתאלמנו וכו' נ' דאי לא הוה נקט כ"א נתארמלו סד"א בהך אמרי' דמן הנישואין פסולות משום דלא נתקן הלאו משא"כ נתגרשו דתיקן הלאו כי היכי דהוא אינו מתחלל היא ג"כ אינה מתחללת לז"א נתגרשו ואי לא תני נתארמלו סד"א דנתארמלו אפי' מן האירוסין פסולת מטעם שכ' קמ"ל. וד' רש"י דהנה לר"מ דס"ל משתמרת לביאה פסולה ומעתה בשלמא אם גרשה א"כ לא היתה מעולם משתמרת לביאה היינו דהדרה לכשרותה משא"כ אם מת תהא אסורה לזה נקט נתארמלה דאפי' כה"ג מכשיר ר"מ

ואמנם מ"ש רש"י דאפי' לר"מ דלכאורה כלה סיפא ר"מ היא אפשר משום דאיכא למימר פרושי קמפרש מאי מכשירין דקתני לר"א ור"ש אלא דא"כ דלר"מ לעולם פסולות מאי לא יאכלו דקאמר ר"מ וכן חליצה למה נקטה אלא ש"מ דסיפא גם לר"מ מתנייא ור"ל דבדאוריי' פליגי ודרבנן כ"ע מודו

וד' רש"י דסוגי' בבת ישראל ותמהו בתוס' מאי ק"ו הוא זה ונ' דה"ק בשלמא קנס דלא תקנסו ניחא אמנם חוטא נשכר אמאי נימא הא כל ארוסה דעלמא שאירוסי' עפ"י ד"ת לא אכלה וזה שחטאה תיכול וא"ל לא לדידה הוא כיון דעלי' מזונותי' וכיון דהוא יש לו להאכיל במ"א קנסא לא קנסי' לי'. אלא שהתוס' הק' הא אין לה מזונות ותי' ידידי הב' כה' נתן ה"פ דבאמת אלו באת לדון. אמנם כאן הוא רוצה לכונסה ונותן לה מזונות וכיון דנותן לה מזונות בדיק לה ומיחד לה דוכתא ל"ש תו לא סמפון ולא שמא ימזוג ונכון הוא: