לקח טוב צט

אזהרת עינוי דיוה"כ דעונש הוא דכתי' בי' ולא אזהרה) איכא עש"ה דיליף לי' בג"ש דעצם עצם ממלאכה דמה מלאכה ענש והזהיר אף עינוי ענש והזהיר וקאמר התם ה בגמ' דג"ש מופנה הוא דה' קראי כתיבי במלאכה לאזהרה דיממא וחד לאזהרה דלילא וחד לעונש דיממא לעונש דלילא וחד לאפנויי למיגמר עינוי ממלאכה בין דיממא ובין דלילא דבי ר' ישמעאל תנא נאמר כאן עינוי ונאמר להלן עינוי (על דבר אשר עינה את אשת רעהו) מה להלן לא ענש אא"כ הזהיר אף כאן לא ענש אא"כ הזהיר ר' אחא בר יעקב אמר יליף שבתון שבתון משבת בראשית מה להלן לא ענש אא"כ הזהיר אף כאן א ר' פפא אמר היא גופה (יוה"כ גופי') שבת איקרי דכתיב תשבתו שבתכם (ואיתקש לשבת מה שבת לא ענש אא"כ הזהיר כו') עכ"ל הגמ'. והנה זה פשוט דלתנא עצם עצם דאמרי' אליבי' דחמשה קראי כתיבי במלאכה חד לאזהרה דיממא וחד לאזהרה דלילא וחד לעונש דיממא א"כ פשוט דכמו דס"ל לענין מלאכה דאין עונש הלילה נלמדת מעונש היום ה"ה דלגבי עינוי נמי אין ללמוד עונש הלילה מעונש היום שהרי אין שום סברא לחלק ביניהם דחד לישנא כתיב בהו בעונש דתרוייהו בפרשת אמור דבתרוייהו כתיב בהו בעצם היום הזה וא"כ כי היכי דאין הלילה בכלל עצם היום דכתיב במלאכה ה דאיננה בכלל עצם היום דכתיב בעינוי וא"כ על כרחך צ"ל דעונש דלילא דעינוי נמי בג"ש דעצם עצם הוא דיליף ליה האי תנא דהג"ש מורה דכמו דבמלאכה ענש והזהיר בין ביום ובין בלילה ה"נ בעינוי ענש והזהיר בין ביום ובין בלילה ורק עונש דיממא דעינוי הוא דכתיב בהדיא אבל אזהרה דיממא דידי' ואזהרה ועונש דלילה די' שלשתם מג"ש הוא דיליף להו וכמובן וא"כ תיקשי לאידך מאן דאמרי דגמ' יומא הנ"ל דילפי אזהרה דעינוי מג"ש דעינוי עינוי ושבתון שבתון או מהיקשא דתשבתו שבתכם א"כ הא תיקשי לדידהו דהתינח אזהרה דיממא דכתיב בי' עונש בהדיא וילפי שפיר אזהרה דידי' בהנך ילפותי מאשת איש ומשבת דמה להלן לא ענש אא"כ הזהיר וכו' אבל אזהרה ועונש דלילא דעינוי אכתי מנא להו דאין לומר דילפי להו בג"ש דעצם עצם ממלאכה כתנא דעצם עצם דז"א דאי אית להו להנך מאן דאמרי הך ג"ש דעצם עצם לענין עונש ואזהרה דלילא א"כ לילפי נמי כולה מילתא מהתם כתנא דעצם עצם וכי היכי דילפי מג"ש זו עונש ואזהרה דלילא דעינוי ה"נ הא מצי למילף משם אזהרה דיממא דעינוי ולמה להו לילפותא ני' מאשת איש או משבת אם מחד ילפותא דעצם עצם הם יכולים ללמוד הכל ועל כרחך דהנך מאן דאמרי ילפי אזהרה דעינוי ממקום אחר מאשת איש ומשבת לית להו כלל ג"ש דעצם עצם ועל כרחך לומר לדידהו דסבירא להו דהלילה היא שפיר בכלל היום גם ביוה"כ ע"כ אע"ג דבעונש דעינוי כתיב ג"כ עצם היום הזה עכ"ז שפיר הלילה הוא בכלל ואיכא שפיר עונש בהדיא בין איממא ובין אלילא וע"כ שפיר ילפי נמי אזהרה דיממא ודלילא מאשת איש ומשבת דמה להלן ענש והזהיר אף כאן דענש בין ביום ובין בלילה ה"ה דהזהיר בין ביום בין בלילה וז"פ. וא"כ כיון דסבירא להו להנך מאן דאמרי דליל יוה"כ הוא בכלל היום לענין עינוי אע"ג דכתיב בי' בעצם היום הזה א"כ פשוט דה"ה לגבי מלאכה נמי הלילה בכלל היום כיון דלשון שוה כתיב בהו בתרוייהו ואין סברא לחלק ביניהם וכנ"ל והנך חמשה קראי דמלאכה דהם ארבע אזהרות ועונש אחד ע"ש ברש"י) על כרחך יסברו הנך מאן דאמרי דבאו לעבור עליו בארבעה לאוין על מלאכת הלילה והיום יחד לא שמקצתם על היום ומקצתם על הלילה וז"פ. וראיתי שכן מוכחי להדיא דברי רש"י בחומש פרשת אמור שם (כ"ג ל"א) ד"ה כל מלאכה לא תעשו שכ' לעבור עליו בלאוין הרבה או להזהיר על מלאכת לילה כמלאכת יום עכ"ל. והדברים מורים בעליל דכוונת רש"י היא כדברינו דרש"י ביאר הפסוק לפי ב' הדעות הנ"ל דלאידך מאן דאמרי בא הכתוב לעבור עליו בלאוין הרבה ולתנא דעצם עצם בא להזהיר על מלאכת לילה כו' ויובן ג"כ מאי דכ' רש"י תחלה לעבור עליו בלאוין הרבה ואח"כ כתב או להזהיר וכו' וזה מפאת דהך פירושא דלעבור עליו בלאוין הרבה הוא דעת תנא דבי ר"י ור' אחא בר יעקב ור' פפא דש"ס יומא הנ"ל והוי תנא דעצם עצם יחיד לגבייהו וע"כ ראוי להקדים הפירוש הזה שהוא סברת רבים ואחרי הפירוש הזה הזכיר שיש עוד דעת יחיד דסוברת דבא להזהיר על מלאכת לילה וכו' והרי דברי רש"י אלה מכריחים לומר דיש כאן פלוגתא בזה ודהא דאמרי' בגמ' דחמשה קראי כתיבי במלאכה חד לאזהרה דיממא וכו' איננו אליבא דכ"ע דאלו הי' זה אליבא דכ"ע א"כ ודאי לא הי' רש"י מפרש מדעתו עוד פירוש אחר דבא לעבור עליו בלאוין הרבה כיון שאין כן דעת החכמים ומה גם להקדים הפי' האחר הזה לפי' החכמים ועל כרחך דס"ל לרש"י כדברינו דרק אליבא דתנא דעצם עצם הוא דאמרי' הך מימרא דה' קראי כתיבי במלאכה וכו' אבל אינך מאן דאמרי הנ"ל סבירא להו דהלילה שפיר היא בכלל היום ואזהרות הכפולות הם רק לעבור עליו בלאוין הרבה וכנ"ל

עוד יש לי להביא ראי' שני' לזה דאינך מאן דאמרי דיומא הנ"ל סבירא להו דחדא אזהרה ועונש הוא דאיכא ליום ולילה דמלאכה ופליגי בזה אתנא דעצם עצם דאל"כ צא ופרנס לי משנה כריתות ב' א' דחשיב שלשים ושש כריתות בתורה וחד מינייהו העושה מלאכה ביוה"כ ובגמ' שם אמרי' דתנא מנינא לומר שאם עשאן כולן בהעלם אחד חייב על כל אחת ואחת ע"ש וא"כ הא הך משנה על כרחך לאו כתנא דעצם עצם אתי' דהא לתנא דעצם עצם דס"ל דליל יוה"כ יש לה אזהרה ועונש בפ"ע והיום ג"כ יש לו אזהרה ועונש בפ"ע א"כ ראוי שהעושה מלאכה בליל יוה"כ ויומו בהעלם אחד יתחייב שתי חטאות כאוכל חלב ודם בהעלם אחד וכעושה מלאכה בשבת ויוה"כ בהעלם אחד וכמובן וא"כ ה"ל לתנא למיחשב ל"ז כריתות ולמיחשב יוה"כ בתרתי חדא דלילא וחדא דיממא ועל כרחך דסברת תנא דעצם עצם הזאת לאו אליבא דכ"ע היא והוא רק דעת התנא ההוא לבד ואינך מאן דאמרי הנ"ל פליגי עלה וכנ"ל ותנא דכריתות הנ"ל סובר כסברתם דהלילה שפיר בכלל היום ויש להם אזהרה ועונש אחד וכנ"ל וע"כ שפיר חשיב יוה"כ בחדא וכמובן ודו"ק. ואם כנים הדברים א"כ יש לנו ללמוד מזה דלהלכה לא קיי"ל כסברת התנא דעצם עצם הנ"ל דאין הלילה בכלל היום רק כאידך מאן דאמרי הנ"ל דס"ל דהלילה בכלל היום דהא סתם משנה דריש כריתות הנ"ל כוותייהו הוא דאתי' וכנ"ל וקיי"ל דהלכה כסתם משנה וגם הרמב"ם ז"ל בפ"א מה' שגגות מנה העושה מלאכה ביוה"כ בחדא ע"ש. וא"כ מובן ממילא דה"ה דלית הלכתא כוותה דמכילתא הנ"ל דסוברת דאין ליל שבת בכלל אזהרת ועונש היום ואצטריך קרא בפ"ע ללילה שהרי אין שום סברא לחלק בזה בין יוה"כ ושבת ואדרבה התוספת ישנים יומא הנ"ל הרי נסתפקו לומר דאפי' לפי הסברא דבעי' קרא מיוחד לליל יוה"כ עכ"ז לא בעינן קרא מיוחד לליל שבת ומטעמים שכתבתי למעלה

ויש לי להבין ע"פ דרכנו זה דברי רש"י כריתות ב' א' שם דאהא דתנן שם במשנה האוכל ביוה"כ פירש"י דגמרי' לאו דידי' בג"ש דעינוי עינוי מקרא דעל