לקח טוב ק

דבר אשר עינה את אשת רעהו מה להלן לא ענש אא"כ הזהיר אף כאן וכו' עכ"ל. ויש לדקדק על דברי רש"י אלה דמדוע הביא ג"ש דעינוי עינוי ולא הביא ג"ש דעצם עצם שהוזכר ראשונה בגמ' יומא הנ"ל וממ"נ או שהי' לו להביא הלימוד הנזכר ראשונה בגמ' לבד או שהי' לו להביא כולם אבל לא הי' לו להניח הילפותא דעצם עצם שהוזכרה תחלה בגמ' יומא הנ"ל ולהביא רק ילפותא דעינוי עינוי דמייתי לה בגמ' בתר הכי. ואולם לפי דרכנו דברי רש"י מדוקדקים דלא הי' אפשר לו להביא ילפותא דעצם עצם דהא תנא דכריתות הנ"ל על כרחך פליג אתנא דעצם עצם מדחשיב מלאכת ליל ויום דיוה"כ בחדא וכנ"ל ונהי דאפשר לומר דרק על סברת התנא הזאת במה שסובר דאין הלילה בכלל היום הוא דפליג משא"כ בגוף הג"ש דעצם עצם שפיר סבר כוותי' דילפי' אזהרה דעינוי בג"ש דעצם עצם ממלאכה וכמובן עכ"ז הי' נראה לו לרש"י לדוחק לומר דהאי תנא סבר לה כוותי' בחדא ופליג עלי' בחדא ויותר הי' ניחא לי' לפרש דתנא דכריתות הנ"ל ס"ל כחד מהנך שאר ילפותות דגמ' יומא הנ"ל וכיון דהוכרח להביא איפוא אחד משארי הג' ילפותות הנ"ל ע"כ שפיר הביא אותה שהוזכרה בהם ראשונה בסוגי' דיומא הנ"ל היינו ילפותא דעינוי עינוי ומה גם דזאת הילפותא היא דעת תנא ר' ישמעאל משא"כ אינך תרתי דהם רק ילפותות אמוראי

אולם נתיישבתי עוד דאין לומר דמשנה דכריתות הנ"ל אתי' דלא כתנא דעצם עצם וזה מהא דאמרי' בירושלמי ביצה פ"א ה"ב אמתני' דבש"א שאור בכזית וחמץ בככותבת ובה"א זה וזה בכזית וקאמר שם בירושלמי עלה דלא שנו (דחמץ בככותבת לב"ש) אלא לביעורו הא לאכילה כזית (לאכילה ב"ש נמי מודו דגם חמץ בכזית) דילא כן (דאם לא כן ניתני שלשים ושבעה כריתות בתורה (דאי נימא דבאכילה סברי נמי ב"ש דשאור בכזית וחמץ בככותבת א"כ תיקשי ממשנה ריש כריתות דתני ל"ו כריתות בתורה וחד מינייהו האוכל חמץ בפסח דה"ל למיתני דלב"ש איכא ל"ז כריתות דהא לב"ש ראוי לחלק שאור וחמץ לשתים דכיון דאין שיעורן שוה דזה בכזית וזה בככותבת א"כ ראוי שהאוכל שאור וחמץ בפסח בהעלם אחד יתחייב שתים אלא ודאי דגם לב"ש הוי שיעור דאכילה כזית בתרוייהו) עכ"ל הירושלמי. ומבואר בזה דס"ל להירושלמי דהך משנה דכריתות הנ"ל אליבא דכ"ע אתי' ולא בעי אפי' לומר דאתי' דלא כב"ש אע"ג דב"ש במקום ב"ה אינה משנה (יבמות ט' א') וא"כ כל שכן שאין לנו לומר דמשנה דכריתות הנ"ל אתי' דלא כתנא דעצם עצם הנ"ל וכמובן וההכרח לנו לומר איפוא דאפי' לפי סברת התנא דעצם עצם דלילא ויממא דיוה"כ תרתי אזהרות ועונשים אית להו עכ"ז שפיר אין חלוקין לחטאות וזה מטעם האמור למעלה דכיון דחדא קדושה נינהו ואחרי איסור הלילה בא תמיד איסור היום בהכרח ואין הפסק של שעת היתר בנתים ע"כ שבים להחשב אזהרה אחת וכהך דנזיר (י"ד א') דס"ל לר' יוחנן דנזירות דידי' ודברי' חד הוא וכאן גם ר"ל מודה וכנ"ל

והנה מה שכתבתי דתנא דעצם עצם דס"ל דאין הלילה בכלל היום גבי מלאכה דיוה"כ ה"ה דלדידי' הלילה אין בכלל היום גבי עינוי וילפי' אזהרה ועונש דלילה דעינוי נמי ממלאכה בג"ש דעצם עצם נתיישבתי דיש סברא לחלק בזה ולומר דנהי דגבי מלאכה אין הלילה בכלל היום עכ"ז בעינוי שפיר הלילה היא בכלל היום וזה דגבי מלאכה הוי שביתת היום דבר בפ"ע ושביתת הלילה דבר בפ"ע שהרי אם עושה מלאכה בלילה ונח ביום אזי הרי מלאכת הלילה אינה מפסדת כלל בשביתת ומנוחת היום שיוחשב שלא נח ביום כהוגן מפאת שעשה מלאכה בלילה משא"כ לענין עינוי דאם אוכל בלילה ומתענה ביום אזי הרי תענית היום הוא נקל אצלו הרבה יותר ובתענית היום עצמו הרי יש חילוק שהוא קשה הרבה יותר להתענות ביום אם כבר הוא רעב מלילה שלפניו מאם אכל בלילה שלפניו והוא ערך אחר של עינוי לגמרי וע"כ כיון דתענית היום עצמו באותו ערך שקיבלו חכמים שצריך להיות אי אפשר שיהי' בלתי אם התענה גם בלילה שלפניו ע"כ שפיר גם תענית הלילה היא בכלל היום ושפיר לגבי עינוי דבר אחד הם היום והלילה ושפיר הלילה בכלל היום וכמובן

ומצינו גם בעלמא דיש לכלול יותר הלילה בכלל היום לענין עינוי מלענין מלאכה והוא בש"ס תענית די"ב ע"ב במשנה עברו אלו ולא נענו ב"ד גוזרין ג' תענית אחרות על הציבור אוכלים ושותים מבעוד יום (ומתחילין להתענות משחשיכה) ואסורין במלאכה וכו' ובגמ' שם מפרש דהאי ואסורין במלאכה קאי רק איממא אבל בלילה מותרין בעשיית מלאכה אף ע"ג דאסורין באכילה ושתי' ויליף לי' מקרא עש"ה בגמ' ובתוס' והובא דין זה בש"ע או"ח סי' תקע"ה סעי' ג'. והרי דאע"ג דכללו חכמים בג' תעניות אלה הלילה בכלל היום לענין עינוי עכ"ז לא כללוהו לענין מלאכה והתירוהו במלאכה אף ע"ג דאסרוהו בעינוי והטעם בזה הוא ג"כ כנ"ל דבאמת באו חכמים שם לאסור רק את היום לבד אלא דגבי עינוי הרי עינוי היום עצמו יהי' נקל אם יאכל בלילה שלפניו ואלו החכמים רצו להחמיר שם בעינוי היום שיהי' עינוי כבד טפי וע"כ ממילא הוכרחו לאסור האכילה והשתי' גם בלילה משא"כ במלאכה אם ינוח ביום הרי לא יהי' חסרון במנוחה זאת ע"י שעשה מלאכה בלילה, וע"כ שפיר אסרו רק את היום לבד וכמובן

והא מילתא מספקא לי אם נאמר דלגבי עינוי הוי שפיר הלילה בכלל היום גם לתנא דעצם עצם וא"כ כיון דעונש דעינוי כתי' בהדיא בקרא א"כ עונש חד הוא דאיכא בעינוי ליום ולילה ואזי יש להסתפק להך תנא אם גם אזהרה דעינוי חדא היא ליום ולילה או לא מי אמרי' דכיון דאזהרה בעינוי לא כתי' בה ומג"ש ממלאכה הוא דגמרי' לה ואמרי' מכח הג"ש דעצם עצם דאזהרה דמלאכה קאי גם אעינוי ע"כ הוו ממילא ב' אזהרות גם לעינוי ליום ולילה כיון דאזהרות דמלאכה הוא דקאי אעינוי ואזהרות דמלאכה הא תרתי נינהו ליום ולילה או דילמא הלימוד ממלאכה הוא רק דכמו דבמלאכה בכל זמן שיש עונש דהיינו בין ביום ובין בלילה יש אזהרה עמו כן בעינוי יש אזהרה עם העונש וע"כ כיון שהעונש של העינוי עונש אחד הוא ליום ולילה ממילא הוי נמי אזהרה דידי' אזהרה אחת ליום ולילה ודו"ק. ואין לי גילוי לספק זה מלשון הגמ' יומא הנ"ל כי לשון הגמ' סובל ב' הפירושים דו"ק ותשכח

, והנה עיינתי ברא"ם עה"ת פרשת אמור שם וראיתי שכ' על דברי רש"י הנ"ל דהמקרא בא להזהיר על מלאכת לילה כמלאכת יום וז"ל וא"ת היכן מצינו שחלק הכתוב באיסור מלאכה בין יום ללילה עד דאצטריך הכא להזהיר על מלאכת לינה כמלאכת יום ועוד היכא משתמע מהאי קרא איסור לילה יש לומר משום דכתי' באזהרת מלאכה ובעונשה בעצם היום הזה וכל מלאכה לא תעשו בעצם היום הזה וכל הנפש אשר תעשה כל מלאכה בעצם היום הזה והאבדתי לומר בעצומו של יום מוזהר וענוש על מלאכה ולא על התוספת כדתניא בת"כ וכו' סד"א דהאי בעצם היום הזה אינו אלא דומיא דבעצם היום הזה בא נח וכו' שפירושו בהיות השמש