לקח טוב צח

שנזירות של בנו קיבל עליו בדיבור בפ"ע ונזירות שלו בדיבור בפ"ע ועכ"ז כיון דשניהם נזירות המה ולא הי' אל קדושת הנזירות הפסק בין מנינו למנין בנו ע"כ שבים להחשב נזירות אחת ארוכה לגמרי וסותרת הטומאה שאירעה בימי בנו גם את הנזירות שלו וא"כ ה"נ לענין יוה"כ כיון שאין הפסק בין איסור הלילה לאיסור היום ואיסור שניהם מפאת יוה"כ הוא ע"כ כאיסור אחד חשיבי וחשיב שפיר כל החלות בתחלת הלילה. ואולם ר"ל דסובר דנזירות דידי' לחוד ודברי' לחוד הואיל והם משתי קבלות א"כ ה"נ איסור דלילא ודיממא דיוה"כ שהם משתי אזהרות חשיבי שפיר ב' איסורין שונים וכמובן. אמנם י"ל דגם ר"ל מודה ביוה"כ דרק בנזירות דהי' אפשר שישלים את שלו ויגלח ותסתלק ממנו הנזירות ולא יולד הבן כלל דהיינו אם היתה אשתו מפלת או יולדת בת או שלא יולד עכ"פ באמצע נזירותו רק לאחר השלימו נזירותו והתגלחו ויהי' מותר כבר בפועל מנזירותו וע"כ אע"פ שקרה שילדה בן באמצע ימי מנינו עכ"ז תו לא חשיבי נזירות דידי' ודברי' נזירות חד כיון שאין היותם בהמשך אחד הכרחיי משא"כ ביוה"כ שתמיד בכל יוה"כ אחרי הסתלק האזהרה דלילא חלה בהכרח מיד האזהרה דיממא ע"כ שפיר חשיבי איסור הלילה והיום אחד וכמובן ובאתי רק להעיר

ועיין עירובין ל"ח א' במשנה ר' אליעזר אומר יו"ט הסמוך לשבת בין מלפני' ובין מאחרי' מערב אדם ב' עירובין ואומר עירובי בראשון למזרח ובשני למערב וכו' וחכ"א או מערב לרוח אחת או אינו מערב כל עיקר או מערב לשני ימים או אינו מערב כל עיקר וכו' ובגמ' שם הכי קאמרי לי' רבנן לר"א אי אתה מודה שאין מערבין ליום אחד חציו לצפון וחציו לדרום אמר להן אבל (אמת) אמרו לו כשם שאין מערבין ליום אחד חציו לדרום וחציו לצפון כך אין מערבין לב' ימים יום אחד למזרח ויום אחד למערב ור"א התם קדושה אחת הכא ב' קדושות עכ"ל הגמ'. וצריך להבין דמה זה שאמרו אי אתה מודה וכו' ומה שייך כלל לדמות יו"ט ושבת ליום אחד בעינו ואף ע"ג דסבירא להו לחכמים דיו"ט ושבת קדושה אחת נינהו עכ"ז אין לדמותם ליום אחד בעינו חציו לכאן וחציו לכאן ולהקשות מזה על ר' אליעזר ותו דלישנא דאי אתה מודה וכו' מוכח קצת דלסברת ר"א הי' גם ביום אחד איזה ה"א שיועיל חציו לצפון וחציו למערב וע"ז אמרו לו דאי אתה מודה שם שאינו כן וע"כ תודה גם כאן וזה קשה להבין דאיזה ה"א הי' שם כן כלל לחלק אותו היום בעצמו ור"א הרי חילק רק יו"ט ושבת מהדדי דהוי ב' קדושות. ואולם ע"פ דברי המכילתא הנ"ל דשבת עצמו יש בו ב' אזהרות מחולפות אזהרה דלילא ואזהרה דיממא וכנ"ל (וכבר כתבתי דפשוט דה"ה ביו"ט יש שתי אזהרות ללילה ויום וכמו שדימו הת"י יומא הנ"ל יו"ט ושבת אהדדי וכנ"ל] וא"כ י"ל דהאי חציו לצפון וחציו לדרום הכוונה על שתי העונות דמעל"ע היינו שאם עירב בלילה לצפון וביום לדרום דבזה שפיר ה"א גם בשבת עצמו או ביו"ט עצמו שיועיל כיון דהם ב' זמנים של אזהרות ואיסורים מחולפים ושפיר אמרו אי אתה מודה דאין עושין כן וה"ה דאין לחלק היו"ט משבת אע"ג דהיו"ט הוא איסור בפ"ע והשבת איסור בפ"ע וע"ז השיבם ר"א דהתם נהי דהם שתי אזהרות עכ"ז קדושה אחת נינהו עכ"פ קדושת יו"ט או קדושת שבת משא"כ יו"ט ושבת שהם ב' מיני קדושות שונות דקדושת שבת היא ענין קדושה בפ"ע וקדושת יו"ט היא ג"כ ענין קדושה בפ"ע ע"כ שפיר יש לחלקם מהדדי ולעשות ב' עירובין ודו"ק

ובזכרוני שבס' נחלת יעקב להגאון מליסא ז"ל (ואיננו כעת לפני) הקשה בהך דכריתות י"ד א' דמייתי דרשא דעתי אפי' בשבת וקאמר רפרם זאת אומרת עירוב והוצאה לשבת ואין עירוב והוצאה ליוה"כ וקאמר עלה דהא דרפרם ברותא היא דדילמא שאני יוה"כ דהכשירו בכך וכ' והקשה הגאון הנ"ל ז"ל דדילמא כונת רפרם לסברא דהואיל ואישתרי אישתרי דמצינו בכמה דוכתי וכוונתו דכיון דגם מפאת יוה"כ יש איסור הוצאה ואפ"ה שרי א"כ ראוי לומר הואיל ואישתרי איסור יוה"כ אישתרי נמי איסור שבת וא"צ קרא דעתי עש"ה. ואולם אם נאמר כסברת ספיקן של הת"י הנ"ל דרק ביוה"כ הוא דאיכא אזהרות מחולפות ליום ולילה משא"כ בשבת הוי אזהרה אחת וכנ"ל ניחא דהוצאת השעיר המשתלח הרי הי' ביום וא"כ לאיסור הוצאה זה הרי קדם השבת ליוה"כ שמפאת שבת הוא מוזהר עליו עדיין מן הלילה ואלו מפאת יוה"כ התחילה אזהרתו רק בבוקר שאז חלה אזהרה חדשה מפאת יוה"כ וכנ"ל וא"כ הרי מבואר בזבחים ל"ב ב' דזבים ונעשו טמאי מתים לא שייך הואיל ואישתרי ע"מ אישתרי נמי זיבה כיון דזיבה קדמה וא"כ ה"נ לא שייך הואיל ואישתרי אישתרי כיון דשבת קדם וכמובן

ועיין עוד בס' האמונה והבטחון להרמב"ן ז"ל פרק כ"א שנתן טעם מדוע תפילין אין נוהגים בשבת ונדחה אות התפילין מפני אות השבת וז"ל והשבת דוחה את התפילין לפי שכבר התחילה השבת בשעה שאין מצות תפילין נוהגת והיא בלילה שאין מצותן בלילה אלא ביום וכיון שהתחילה מצות השבת אין לדחותה מפני אחרת וכו' עכ"ל. והנה מה שהשבת נקרא אות הוא רק מפאת האיסור מלאכה שבו וכמ"ש הראשונים ז"ל דמש"ה תפילין נוהגים בחוה"מ אע"ג דאית בי' איסור חמץ ומצות סוכה דעיקר האות הוא רק איסור המלאכה וע"כ בחוה"מ דשרי בי' מלאכת דבר האבוד לא מקרי אות וכנודע. וא"כ לדברי המכילתא הנ"ל דאיסור מלאכה דיום השבת הוא אזהרה בפ"ע וא"כ הוא ג"כ אות בפ"ע וא"כ שוב שפיר חלו האותות דתפילין ודשבת ביחד ולא שייך לומר שהשבת קדם מפאת הלילה כיון שבבוקר הוי גם מפאת השבת אות חדש. ואולם דברי הרמב"ן ז"ל בלא"ה צע"ג מש"ס עירובין צ"ו א' דאמר להדיא דאפי' למ"ד לילה זמן תפילין עכ"ז שבת לאו זמן תפילין מטעמא דהוא גופ' אות ע"ש וצע"ג

וידידנו האברך החו"ב מו"ה יוסף חיים דוד רייך נ"י מפה העירני על דברי הירושלמי ספ"א דראש השנה וז"ל דבר שהוא דוחה את השבת ביום מכשירין (דידי') מהו שידחו את השבת בלילה עש"ה דבעי לענין מכשירין שא"א לעשותן מע"ש דדחי שבת כמצוה עצמה אם מותר לעשות המכשירין בליל שבת לצורך מצוה שזמנה ביום השבת. ולפי דברי המכילתא הנ"ל מובנת סברת האיבעי' דכיון דהלילה יש לה אזהרה אחרת מן היום והמצוה העצמותית זמנה ביום א"כ הרי הותרה רק אזהרת היום בשביל המצוה ולא אזהרת הלילה ושפיר איבעי לי' להירושלמי לומר שאזהרת הלילה באיסורה עומדת ואסור לעשות מכשירי המצוה בלילה עכ"ד ויפה העיר

עוד נתיישבתי דלא לבד די"ל דסברת המכילתא הזאת דאין ליל שבת נלמדת מאזהרת היום תליא בפלוגתא דתנאי שהזכרנו תחלת דברינו בזה כ"א נראה דגם דברי הש"ס דידן ביומא (פ"א א') דאזהרות ליל יוה"כ ויומו תרתי נינהו נמי לאו אליבא דכ"ע הם ובמחלוקת הם שנוים וזה דאמרי' התם דתנא מייתי לה