לקח טוב צז

תלמודא מכילתא זו שהבאת לענין שבת ורק לגבי יוה"כ הוא דמייתי בש"ס דידן ביומא שם דיש אזהרה מיוחדת ללילה ואלו הי' גם בשבת כן לפי דעת הש"ס דידן לא הוי שתיק מלמיתי זה בכולי תלמודא מהיכן נלמדת אזהרה דלילא דשבת כמו דלא שתיק מלמיתי לי' ביוה"כ ע"כ נראה ודאי דשיטת הש"ס דידן היא דאזהרה דשבת אחת היא ליום ולילה וביוה"כ בלחוד הוא דבעינן אזהרה מיוחדת ללילה מטעמים המבוארים למעלה. ומעתה אומר דכיון דהך ברייתא דשבת ויוה"כ ושגג ועשה מלאכה מנין שחייב על זה בעצמו וכו' סתמא קתני א"כ פשוט דאיירי בין בעשה מלאכה בלילה בין בעשה מלאכה ביום כמובן בפשיטות וא"כ היכא דעשה מלאכה בלילה הוי שפיר איסור בת אחת כיון דאזהרה דשבת ודיוה"כ לפניהם כאחת חלו משקידש היום משא"כ כשעשה מלאכה ביום אז שוב השבת קדום בפועל ממש שהרי אזהרת השבת היא עוד מאורתא ואלו אזהרה דיוה"כ התחילה רק בבוקר כיון דמבוקר ואילך הוי אזהרה חדשה דיום לענין יוה"כ וא"כ כשעשה מלאכה ביום הוי שפיר חלות יוה"כ אשבת ככל אחע"א דעלמא דהאחד קדום והשני מאוחר וה"נ שפיר יוה"כ מאוחר בפועל וא"א שתחול אזהרה דיוה"כ דיממא כ"א מטעם כולל דמגו דקמיתסרא האכילה איתסר נמי מלאכה והוי ממש איסור כולל לא איסור בת אחת וא"כ שפיר דייק הש"ס דריה"ג אית לי' איסור כולל דאל"כ מדוע מחייב ביממא הא ביממא הוי רק כולל לחוד ולא בת אחת ושפיר אמרי נמי אביי ורבא הנ"ל דהוי בת אחת וקאי אהיכא דעשה מלאכה בלילה (דמימרא דר' יצחק בר יעקב וכו' דהתם דעלה קאי אביי ורבא הנ"ל היא נמי הרי נאמרה סתם וקאי בפשיטות אכולי יומא בין איום ובין אלילה וע"כ שפיר קשיא לי' לגמ' דהיכא דאירע המעשה בלילה מדוע פטור איוה"כ הא בלילה ה"ל שפיר בת אחת וע"ז חידש אביי דבלילה נמי חשוב יוה"כ מאוחר מפאת דשבת קביעא וקיימא וכו' ושפיר פריך רבא ע"ז סוף סוף הא תרוייהו בהדי הדדי קאתו והוכרח לומר מכח זה דלגמרי מעשה אחרינא הוי דהיינו דשמדא הוי וכו' עש"ה בסוגי' ותבין) והדברים נכונים מאד בעזה"י

ודע די"ל מסברא דאע"ג דאזהרה דשבת חדא היא ליום ולילה ואזהרות דיוה"כ תרתי נינהו עכ"ז לא חשיב יממא דיוה"כ איסור מאוחר נגד שבת לענין אחע"א וזה די"ל דהא דאאחע"א שייך רק כשלא הי' על הדבר האיסור המאוחר כלל לפני חלותו והי' הדבר מותר לגמרי תחלה מצד האיסור המאוחר משא"כ כאן דגם בלילה הרי כבר הית' המלאכה אסורה מפאת יוה"כ אלא דביום נתחלפה האזהרה שנסתלקה אזהרה דלילא ובאה תחתי' אזהרה דיממא אבל עכ"פ לא הי' שעת היתר אל המלאכה מפאת יוה"כ לפני חלות האזהרה דיממא וע"כ י"ל דלא חשיב זה חלות איסור מאוחר על איסור קדום ושפיר חשוב בת אחת כיון דבשעה שקידש היום ונאסרת המלאכה משום שבת אז היא נאסרת ג"כ משום יוה"כ ואין האיסור שמפאת יוה"כ מסתלק בפועל כ"א מתחלף מאזהרה לאזהרה. ודוגמת זה מצינו בש"ס נדרים די"ב ע"א דהמתפיס בחלת אהרן ובתרומתו מותר משום דחשיב מתפיס בדבר האסור ובפי' הרא"ש שם כ' וז"ל ואע"ג דמיתסר ע"י פיו לא הוי דבר הנדור דמעיקרא נמי הי' אסור משום טבל ופיו לא אסר אלא התיר שהוציא השירים מידי טבל עכ"ל וכן כתבו התוס' שם וז"ל וא"ת והלא קדושת התרומה חלה ע"י דיבור והפרשה וא"כ הוי דבר הנדור וי"ל דמ"מ אין האיסור שבתרומה בא ע"י הפרשה שהרי קודם לכן נמי הי' אסור משום טבל דהפרשת התרומה אינה כ"א להתיר עכ"ל. הרי דאיסור תרומה לא חשיב שחל ע"י דיבור האדם והפרשתו מפאת שלפני דיבורו והפרשתו ג"כ הית' אסורה משום טבל ואע"ג דאיסור טבל הוא מכח אזהרה אחרת לגמרי מאזהרת תרומה דאזהרת טבל היא לאו דולא יחללו את קדשי בני ישראל את אשר ירימו לד' ואזהרת תרומה היא לאו דוכל זר לא יאכל קודש וכמבואר בסנהדרין (פ"ג א' ב') וא"כ בהפרשתו התרומה הרי נסתלקה איפוא אזהרת טבל הקדומה ונתחדשה אזהרה חדשה דתרומה ועכ"ז אמרי' שאין זה נחשב דבר הנדור כיון שלא אסר דיבורו דבר המותר בפועל ורק החליף איסור באיסור ואזהרה באזהרה ובמ"א דנתי לפרש דברי התוס' והרא"ש הנ"ל באופן אחר ואולם שטחיות הדברים נראה כדברינו פה] וא"כ ה"נ ביממא דיוה"כ שלא הית' המלאכה מותרת בפועל לפני היום ונאסרה ביום ורק אזהרת המלאכה הוא שנחלף מאזהרה דלילא לאזהרה דיממא ע"כ שפיר אין זה נחשב חלות חדש ורק בלילה הוא דנחשב שהתחיל חלות דיוה"כ ושפיר הוי איסור בת אחת

ואמנם זכורני אשר ראיתי באחד מספרי גדולי האחרונים (ונשכח ממני אנה ראיתי שכ' ליישב דברי הירושלמי הובאו בתוס' פ"ק דקידושין דפריך דמדוע לא אכלו בנ"י מצה של חדש בבואם לארץ ניתי עשה ונידחי ל"ת וקשה דמצה של חדש ראוי שתהי' פסולה מטעמא דאינה ראוי' לחלות איסור חמץ דאין איסור חמץ חל על איסור חדש וכמו דמצה של טבל פסולה מהאי טעמא וכמבואר בפסחים (ל"ה ב'). וכ' בספר ההוא ליישב דכיון דבחדש יש ג' אזהרות חלוקות ללחם וקלי וכרמל (ע' כריתות ה' א') וא"כ אחרי האפי' בהעשות החדש לחם הרי סר הלאו דכרמל ונתחדש לאו דלחם וא"כ שפיר חל אז ג"כ הלאו דחמץ דחשיב איסור בת אחת עכת"ד הספר ההוא. וה"ז דלא כסברתנו הנ"ל רק דכה"ג חשיב שפיר חלות חדש אע"ג דרק האזהרות הוא שנתחלפו מכרמל ללחם וסיבת האיסור אחד הוא מתחלה כמו עתה מפאת חדש וזה דומה ממש להך דיוה"כ דסיבת האיסור דלילה ויום אחד הוא מפאת יוה"כ אלא שיש להם אזהרות מחולפות

והנה ספק זה אם אזהרה דיממא דיוה"כ נחשב חלות חדש או דילמא הואיל וגם בלילה הית' המלאכה אסורה מפאת יוה"כ אלא שהי' לה אז אזהרה אחרת אבל עכ"ז כיון שאין הפסק של שעת היתר בנתיים ורק האיסור שמפאת יוה"כ מתחיל משקידש היום ונמשך בכל המעל"ע ע"כ כאיסור אחד וכאזהרה אחת חשיבי נלענ"ד דראוי שיהי' תלוי בפלוגתא דר' יוחנן ור"ל בנזיר דאהא דתנן שם י"ג ב' במשנה דהאומר הריני נזיר כשיהי' לי בן ונזיר (מעכשיו) התחיל מונה את שלו ונולד לו בן (בתוך ימי הנזירות שלו) מניח את שלו ומונה את של בנו (הואיל וקיבל עלי' נזירות דבנו תחלה) ואח"כ משלים את שלו ובגמ' שם י"ד א' איתא נטמא בימי בנו ר' יוחנן אמר סותר (גם את ימי נזירות שלו שמנה כבר) ר"ל אמר אינו סותר (נזירות שלו) ר"י אמר סותר חדא נזירות אריכתא היא ר"ל אמר אינו סותר נזירות דידי' לחוד ודברי' לחוד עכ"ל הגמ'. והנה נידון דנזירות הנ"ל דומה ממש לנידון דיוה"כ הנ"ל אלא דביוה"כ האיסורים הם מפאת שתי דיבורי אזהרות הכתובות בתורה ובנזירות הם מפאת שתי דיבורי קבלות נזירות שהאדם מקבל על עצמו שדיבור הקבלה של האדם בענין הנזירות הרי הוא כדיבור אזהרה שבתורה גבי שאר איסורין וכמובן וא"כ הרי מבואר דס"ל לר' יוחנן דנהי דנזירות דידי' ודברי' הם מקובלים בשתי קבלות