לקח טוב צה

הנ"ל דיש ב' אזהרות במלאכות שבת אחת ליום ואחת ללילה ופשוט דה"ה בימים טובים יש אזהרה מיוחדת ללילה דאם בעינן בשבת אזהרה מיוחדת ה"ה ביו"ט וכמו שדימו הת"י יומא הנ"ל שבתות וימים טובים וחוה"מ להדדי בענין זה וא"כ שפיר לא ילפי ב"ה מלאכה דע"פ ממלאכה דיו"ט לאסור גם הלילה כמו שהוא סברת ב"ש וזה דב"ה ס"ל דבשלמא אם הית' ביו"ט אזהרה אחת ליום ולילה ע"כ ממילא א"א לחלק הלילה מן היום בענין איסור מלאכה וע"כ נהי דכאן בערב פסח סיבת האיסור הם רק מצות היום דבין לפירש"י והרע"ב ריש מקום שנהגו דטעם איסור המלאכה דשמא ישכח ביעור חמץ ואפיית מצה ועשיית הפסח ובין לטעם הירושלמי דכל מביא קרבן אסור במלאכה עכ"ז הא הבאת הקרבן וביעור החמץ ואפיית המצה הכל הוא רק ביום וא"כ הרי. הי' ראוי כאן לאסור באמת את היום לבד אלא דא"א לאסור היום לבד ולהתיר הלילה דאין לחלק היום מן הלילה ע' פסחים ב' ב' היכן מצינו יום שמקצתו אסור כו' עש"ה. וע"כ כיון שגם באיסור המלאכה דאוריתא הרי חילקה תורה בין היום והלילה ואסרה כל אחד באיסור בפ"ע שוב שפיר יכולים גם החכמים לחלק בע"פ בין היום והלילה ולאסור היום לבד ואין להם לעשות בו כעין דאוריתא ולאסור ג"כ ב' איסורים דרבנן אחד ביום ואחד בלילה דז"א דאם באנו לאסור את הלילה באיסור בפ"ע הרי אין לנו טעם וסיבה לאסרו כלל ועיקר האיסור הרי יש לו טעם רק ביום וכנ"ל אלא דע"י איסור היום ממילא ההכרח לאסור גם הלילה כיון שהלילה בכלל היום וא"א לחלקם וכנ"ל וא"כ כיון דביו"ט עצמו אין איסור הלילה בכלל איסור היום והוא איסור בפ"ע ע"כ גם כאן אין לאסור הלילה מפאת היותה בכלל היום ובפני עצמה הרי אין טעם לאסרה וכנ"ל אלא דעכ"ז אלו לא היינו מוצאין בשום מקום שתהי' הלילה חלוקה מן היום בפועל שיהי' היום אסור באיזה איסור והלילה מותר אזי סוף סוף היו החכמים מוכרחים לאסור בע"פ גם הלילה כי היכי דלא ליחזי מילי דרבנן כחוכא שעושים דבר אשר אין לו דוגמא בשום מקום משא"כ עתה שכבר נמצא כן בתענית דהיום אסור באכילה והלילה מותרת ע"כ מעתה לא יהי' הדבר עוד לפלא בעיני ההמון מה שחילקו חכמים את הלילה מן היום בע"פ כיון שהם מוצאים כבר זה בתענית שהלילה חלוקה מן היום ובעצמיות הדבר הרי אין לאסור את הלילה בערב פסח מטעם הנ"ל ודו"ק

אשובה אחזור לדבר בגוף דברי המכילתא הנ"ל ואומר דנהי דאין ללמוד מיוה"כ אשבת דניבעי אזהרה מיוחדת ללילה גם בשבת וכנ"ל עכ"ז הרי גם בעלמא מצינו דאין הלילה בכלל תיבת יום דקרא ע' שבת קל"א ב' וקל"ב א' ובמגילה ד"כ ע"א וע"ב דמייתי הרבה תיבות יום דכתיבי בקרא ודריש כלהו למעט לילה. וע"ע בבא בתרא קי"ג ב' וסנהדרין ל"ד ב' והי' ביום הנחילו את בניו ביום אתה מפיל נחלות ואי אתה מפיל נחלות בלילה ועוד שם בסנהדרין דריש וביום הראות בו למעט לילה מראיית נגעים וכן הוא דרש זה במועד קטן ח' א'. וע"ע במגילה ז' ב' סעודת פורים שאכלה בלילה לא יצא י"ח מ"ט ימי משתה ושמחה כתי' ובזבחים נ"ו ב' ביום השלישי באש ישרף ביום אתה שורפו ואי אתה שורפו בלילה ושם י"ב א' ומיום השמיני והלאה ירצה הא לילה לא חזי ועוד שם ק' ב' הן היום הקריבו אני היום אסור ובלילה מותר וכו' ובפסחים ד' ב' ואימא לרבות לילי ט"ו לביעור דסד"א ימים כתי' ימים אין לילות לא וכו' ובעירובין צ"ו א' ושמרת את החקה הזאת למועדה מימים ימימה ימים ולא לילות וכו' וע"ע ברכות מ' א' ברוך ד' יום יום וכי ביום מברכין אותו ובלילה אין מברכין אותו וכו' ודכוותי' בחגיגה ה' ב' ואותי יום יום ידרשון וכי ביום דורשין אותו ובלילה אין דורשין אותו וכו'. וע"ע סוכה מ"ג א' בסוכות תשבו שבעת ימים ואפילו לילות וכו' או אינו אלא ימים ולא לילות וכו' וע' רש"י סוכה מ"ח א' ד"ה לרבות. וא"כ שפיר סוברת גם המכילתא דאין איסור ליל השבת נלמד מאזהרה הכתובה על יום השבת ושצריך אזהרה בפ"ע ללילה ולגבי שבת עצמו מצינו ג"כ בגמ' דאין הלילה בכלל תיבת יום ע' פסחים ק"ו א' זכור את יום השבת אין לי אלא ביום בלילה מנין וכו' ומבואר דליל השבת אינו בכלל יום השבת עש"ה דפריך על זה רק מסברא משום דקידוש צריך שיהי' בתחלת השבת ויש לדחות דעדיפא מינה קפריך דלא לבד שהלילה הוא בכלל היום ואינה מתמעטת מתיבת יום כ"א אדרבה יש סברא דקאי אלילה לבד ולא איום משום דבתחלת יומא בעי לקדושי

ועיין עוד בש"ס ברכות י"ב ב' אמר ראב"ע הריני כבן שבעים שנה ולא זכיתי שתאמר יציאת מצרים בלילות עד שדרשה בן זומא שנאמר למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך ימי חייך הימים כל ימי חייך הלילות (מריבוי דתיבת כל) וחכ"א ימי חייך העוה"ז כל להביא לימות המשיח. והאברבנאל בפירושו על אגדת פסח בד"ה ימי חייך העוה"ז כ' וז"ל לפי שהלילה נמשכת אחר היום שנאמר ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד והלילה בכלל היום וכל כ"ד שעות נקרא יום ולכן לא אצטריך כל לרבות הלילות אלא כל בא לרבות לימות המשיח וכו' וא"כ גם לדעת חכמים דבן זומא חייבים להזכיר יצי"מ בכל לילות השנה וכל שכן בליל פסח ולכן הביא המגיד גם דברי חכמים עכ"ל הנה שהוא ז"ל פי' דבן זומא וחכמים פליגי בזה דבן זומא ס"ל דתיבת יום אין הלילה בכללו ולכן אצטריך כל לרבות הלילות וחכמים ס"ל דגם הלילה בכלל היום ולכן אצטריך להו כל רק לרבות לימות המשיח ומה שאמרו חכמים ימי חייך העוה"ז כוונתם על כל הזמן שהזכיר בן זומא דהיינו בין ימים ובין לילות והוסיפו עוד ימות המשיח. ואולם מדברי שאר המפרשים שם לא משמע הכי רק דחכמים ס"ל ג"כ כבן זומא בהא דתיבת ימי אין הלילה בכלל אלא דבן זומא מרבי ללילות מתיבת כל וחכמים דדרשו כל לרבות ימות המשיח אה"נ דס"ל דאין מזכירין יציאת מצרים בלילות ופליגי בזה אבן זומא ולפי"ז מה שאמרו חכמים ימי חייך העוה"ז לא קאי על כל הזמן הקדום בדברי בן זומא דהיינו בין ימים בין לילות כ"א קאי אימים לחוד שהוזכרו בדברי בן זומא ולא אלילות וכוונת ימי חייך העוה"ז היינו שבימים של עוה"ז צריך להזכיר יצי"מ. ויש לי להביא כדמות ראי' לפירושו של האברבנאל ז"ל מש"ס זבחים דקי"ח ע"ב דמייתי התם ברייתא דדריש קרא דחופף עליו כל היום ובין כתפיו שכן וז"ל חופף עליו זה מקדש ראשון כל היום זה מקדש שני ובין כתפיו אלו ימות המשיח רבי אומר חופף עליו זה העוה"ז כל היום אלו ימות המשיח ובין כתפיו שכן זה העוה"ב עכ"ל הגמ'. ועש"ה בסוגי' דהאי חופף עליו זה העוה"ז קאי אכל דברי הת"ק בין אמקדש ראשון בין אמקדש שני (ומוסיף עוד שילה ונוב וגבעון דבכל מקום שהיתה שריית שכינה בעוה"ז היתה בחלקו של בנימין עש"ה בסוגי') ונשאר כל היום לדרוש להביא לימות המשיח וא"כ יש לדון קצת דגם לישנא דמתני' דברכות הנ"ל הכי פירושו דימי חייך העוה"ז כולל כל דברי הת"ק היינו בין יום ובין לילה ונשאר תיבת כל לרבות לימות המשיח ואכ"מ להאריך בזה. ועכ"פ לפי' האברבנאל ז"ל הנ"ל נחלקו בזה בן זומא וחכמים אי תיבת יום כולל גם