לקח טוב צד

הוא הוי איסור מלאכה דידי' כאיסור אכילה דתענית שהרי הקרבן והתענית שוים הם דשניהם לכפרה באים ובקרבן עצמו הלילה הולך אחרי היום ולא היום אחר הלילה אלא דהכא בע"פ איסור דלילה שאחריו לאו משום לתא דידי' אלא משום עצמו (שהוא יו"ט) ולפיכך ילפי מתענית דמצינו שאיסורו ביום בלבד ולא בלילה כלל כן איסור מלאכה דמחמת קרבן הדומה לו כמו שכתבתי לא נאסר הלילה שלפניו עכ"ל ז"ל, והנה כמו שכ' הוא ז"ל דתענית הואיל ובא לכפרה חשוב כקרבן וקדשים שאין היום הולך שם אחרי הלילה שלפניו ואיננו מחובר לה ורק הלילה שאחרי היום היא ההולכת אחרי היום שלפניו והיום והלילה שאחריו הוא דחשיבי שם יום אחד ומחוברים יחד לא היום והלילה שלפניו א"כ יש לנו לומר כן ג"כ ביוה"כ שהוא יום תענית ובא ג"כ לכפרה כמו שקראתו תורה להדיא יום כפרים וכתי' כי ביום הזה יכפר עליכם וגו' וע"כ גם ביוה"כ יש סברא זאת לומר דחשוב קדשים ואין יומו מחובר ללילה שלפניו ונהי דדיני יוה"כ נוהגים רק ביום לבד ולא בלילה שלאחריו עכ"ז זה רק גזה"כ הוא אבל עצם ענין ומדריגת היום אכתי שפיר חשיב קדשים כיון שבא לכפרה וכנ"ל ושפיר אין הלילה שלפני היום מחוברת אל היום כמו שהוא כן בקדשים וע"כ שפיר אין איסור הלילה נלמד מאזהרת היום ושפיר בעינן אזהרה בפ"ע ללילה והרי גם בתענית הוא כן דאין איסור האכילה נוהג בלילה שלפני היום מפאת היותו כקדשים וכדמוכח מדברי התוי"ט הנ"ל ואע"ג דג"כ אין התענית נוהג בלילה שאחרי היום וא"כ גם ביוה"כ אע"ג דאין נוהג בלילה שאחרי היום עכ"ז שפיר יש סברא דחשיב קדשים ושלא ינהוג בלילה שלפני היום מפאת שאין הלילה מחוברת אל היום ואין ללמדה מכלל היום ושפיר צריך מקרא בפ"ע ללילה ואין מכאן ראי' כלל אשבת ויו"ט דעלמא דהיום הולך בהו אחרי הלילה והלילה ויום שאחרי' חשיבי בהו יום אחד כדכתי' ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד וע"כ שפיר הלילה בכלל היום ונלמדת מאזהרת היום וא"צ אזהרה מיוחדת ללילה ודו"ק

ודע דיש לתמוה על התוי"ט ז"ל דכ' מסברא דנפשי' דתענית חשוב קרבן וקדשים מפאת דבא לכפרה ותמוה טובא מדוע לא הביא ז"ל גמרא ערוכה דברכות י"ז א' ר' ששת כי הוי יתיב בתעניתא בתר דמצלי אמר הכי רבון העולמים גלוי לפניך בזמן שביהמ"ק קיים אדם חוטא ומקריב קרבן ואין מקריבין ממנו אלא חלבו ודמו ומתכפר לו ועכשיו ישבתי בתענית ונתמעט חלבי ודמי יה"ר מלפניך שיהא חלבי ודמי שנתמעט כאלו הקרבתיו לפניך ע"ג המזבח ותרצני עכ"ל הגמ' וצע"ג

עוד דע דעפ"י סברת התוי"ט הנ"ל דתענית חשוב קדשים והלילה הולכת בו אחרי היום כקדשים יש להבין דברי רש"י תענית די"א ע"ב דאהא דאמרי' התם יחיד שקיבל עליו תענית אפי' אכל ושתה כל הלילה למחר הוא מתפלל תפלת תענית (יחיד שקיבל עליו תענית מאתמול שאמר מאתמול הרי אני יושב בתענית למחר אפילו אכל ושתה כל הלילה עד עמוד השחר למחר מתפלל תפלת תענית עננו) לן בתעניתו (באותו תענית שקיבל עליו שלא אכל במוצאי תעניתו ולן כל אותה הלילה לשם תענית עד הבוקר) למחר אינו מתפלל של תענית וברש"י למחר אין מתפלל כו' אינו יכול להתפלל עננו קודם שיאכל כדי לצאת ידי חובת תענית של לילה אע"פ שהוא יום אחד כדכתיב ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד עכ"ל. וצ"ע דמה שייך קרא דויהי ערב ויהי בוקר יום אחד לכאן הלא רק הערב עם הבוקר יחד דהיינו הלילה עם היום נקראים יום אחד אבל לא הלילה לבדה ואם כוונת רש"י דהלילה עם היום שלפני' שבשניהם התענה חשיבי יום אחד של תענית וראוי לומר עננו אחרי הלילה ע"ז שוב הרי אין לו ראי' מקרא דויהי ערב וגו' דהא בקרא מבואר רק דערב עם הבוקר שאחריו חשיבי יום אחד אבל הרי אין מבואר דהלילה עם היום שלפניו חשיבי יום אחד ואדרבה הלילה עם היום שלפניו הרי לא חשיבי יום אחד באמת בשום מקום דבכה"ת היום הולך אחרי הלילה ולא הלילה אחר היום מלבד בקדשים וא"כ מה זה שהביא קרא דויהי ערב וגו' ומאי שייטי' דהך קרא לכאן. ואולם לפי סברת התוי"ט הנ"ל דתענית חשוב קדשים והלילה הולכת בו אחרי יום שעבר ניחא דשפיר הביא רש"י קרא דויהי ערב וגו' וכוונתו דהא חזינן מקרא דערב ובוקר דהיינו לילה ויום חשיבי יום אחד וע"כ נהי דקדום בקרא הערב לבוקר עכ"ז כאן בתענית דהלילה הולכת אחרי היום שעבר א"כ ממילא דהיום והלילה שאחריו חשיבי כאן יום אחד כמו דבעלמא הלילה והיום שאחרי' חשיבי יום אחד וא"כ הרי יש כאן על ידי הלילה יום שלם של תענית וע"כ שפיר ה"א דחשוב תענית הלילה תענית ושמתפלל למחר תפלת תענית וזהו שכ' רש"י אף ע"פ שהוא יום אחד וכו' ודו"ק. ועפי"ז יובנו ג"כ דברי הש"ס עצמם דתענית הנ"ל דאמר דלן בתעניתו וכו' ולכאורה מדוע לא נקט דין זה סתם דמתענה בלילה אין מתפלל למחר תפלת תענית ומדוע נקט דין זה דוקא היכא דהי' תענית הלילה במוצאי תענית דיום ואיזה סברא יש לחלק בתענית לילה בין אם הוא בלילה גרידא לבין אם הוא אחרי תענית דיום ואולם לפי דברי התוי"ט הנ"ל ניחא דכיון דבתענית הלילה הולכת אחרי יום שעבר ע"כ נהי דתענית לילה גרידא לאו שמי' תענית עכ"ז בתענית לילה שאחרי תענית יום שפיר ה"א דמצטרף אל היום וחשיבי יום אחד של תענית וממילא גם תענית הלילה חשוב תענית והוא מכלל התענית וכנ"ל וא"כ שפיר נקט רבותא דאפילו לן בתעניתו אינו מתפלל וכו' וזה נכון בעזה"י

עוד דע דמה שכתבנו דיוה"כ חשיב קדשים ונסתייעתי מדברי התוי"ט פסחים הנ"ל הנה יש עוד סיוע לזה וזה דלפי הסברא דיוה"כ חשוב קדשים הנה מובן ממילא דאכילה ביוה"כ דמיונה דבר אשר הוא התנגדות הקדשים וע"כ יש סיוע לזה מדברי הת"כ פ' ויקרא וז"ל צא ולמד מאדה"ר שנצטווה מצוה אחת ועבר עלי' ראה כמה מיתות נקנסו לו ולדורותיו וכו' אם מדת הפורעניות מועטת נקנסה לו מיתה ולדורותיו עד סוף כל הדורות השב מן הפיגול ומן הנותר והמתענה ביוה"כ עאכ"ו שמזכה לו ולדורותיו עד סוף כל הדורות עכ"ל. הרי שהת"כ חשב אכילת יוה"כ עם אכילת פיגול ונותר שעניינם התנגדות קדושת הקרבנות והקדשים. ואולם בכתבי אגדה שלי ביארתי דתיעוב הפיגול והנותר הוא דבר הפיכי ומתנגד אל מדריגת קדושת יוה"כ ואכילה ביוה"כ היא ודאי התנגדות לקדושת היוה"כ וע"כ חשב הת"כ אכילת פיגול ונותר ואכילה ביוה"כ יחד וע' ש"ס יומא דע"ד ע"ב תני' אידך תענו את נפשותיכם יכול ישב בחמה או בצינה כדי שיצטער ת"ל וכל מלאכה לא תעשו מה מלאכה דבר שחייבין עליו במקום אחר אף עינוי נפש דבר שחייבין עליו במקום אחר ואיזה זה פיגול ונותר וכו' עש"ה. ומדנקט פיגול ונותר ולא חלב ודם דהוי נמי בכרת מוכח ג"כ כנ"ל דפיגול ונותר הם מתנגדים לקדושת יוה"כ וע"כ ה"א דקאי קרא דתענו אאכילת פיגול ונותר דייקא ובכתבי אגדה שלי שם הסברתי הדבר ואכ"מ

וגוף קושית התוי"ט הנ"ל דמדוע לא ילפי ב"ה מלאכה ממלאכה הנה יש ליישבה עפ"י דברי המכילתא