לקח טוב פו

משא"כ עבירה דעלמא שאין לה שייכות כלל אל ענין הזמן אזי שפיר י"ל דאינה חמורה בשבת מבחול

ואולם מהא דקאמר בש"ס זבחים שם עוד ת"ש מוספי שבת קודמין למוספי ראש חודש (ואע"ג דמוספי ר"ח מקודשין טפי דאיקרי מועד. רש"י) ודחי אטו ר"ח למוספין דידי' אהנאי למוספי שבת לא אהנאי ת"ש מוספי ר"ח קודמין למוספי ראש השנה ואף ע"ג דמוספי ר"ה קדישי אטו ר"ה למוספין דידי' אהנאי למוספי ר"ח לא אהנאי ת"ש ברכת היין תדיר' וברכת היום אינה תדיר' תדיר ושא"ת תדיר קודם (הילכך ברכת היין קודם לברכת היום בקידוש דשבת) ואע"ג דברכת היום קדושה (ששם שבת עלי' שחובה לשבת היא באה דאלו ברכת היין אף בחול היא. רש"י) אטו שבת לברכת היום אהנאי לברכת היין לא אהנאי עכ"ל הגמ'. ומוכח קצת דאפי' שאר מצות לגמרי שאין להם שייכות אל הזמן ג"כ מקודשים יותר ביום מקודש מביום חול שקדושת היום מתפשטת גם עליהם שהרי מוספי שבת אין להם שום שייכות לקדושת ר"ח וכן מוספי ר"ח אין להם שום שייכות לקדושת ר"ה וכן ברכת היין ג"כ אין לה שום שייכות לקדושת הזמן ואעפ"כ אמרי' דקדושת ר"ח אהני נמי למוספי שבת וכו'

המקום הי"ד בשבת דכ"ד ע"א איבעי' להו מהו להזכיר של חנוכה במוספין (בתפלת מוספין דשבת ור"ח שבתוך ימי חנוכה מהו להזכיר על הנסים בהודאה) כיון דלית בי' מוסף בדידי' לא מדכרינן (כיון שבחנוכה אין מתפללין תפלת מוסף וזה המוסף רק משום שבת ור"ח בא ע"כ אין להזכיר בו של חנוכה) א"ד יום הוא שנתחייב בארבע תפלות עכ"ל הגמ' ונראה ג"כ שזהו ענין האיבעי' הזאת וזה שג' תפלות הקבועות תמיד הם שייכים שפיר אל ענין הזמן כפי מה שהוא כיון דתפלות כנגד תמידין תיקנום והתמידין הרי הם חובת היום וע"כ הם שייכים אל קדושות היום בכל יום כפי כל מיני קדושה אשר בו וכנ"ל וע"כ בחנוכה דיש על הימים קדושת החנוכה לכן התפלות הקבועות שייכי שפיר לחנוכה ואולם תפלת המוסף דשבת ור"ח שבתוך ימי חנוכה שהיא באה אך במקום קרבן מוסף דשבת ור"ח ע"כ יש סברא שאין להם שייכות לקדושת החנוכה כלל כיון שהם אך בשביל קדושת השבת ור"ח שלאותו יום לא בשביל קדושת החנוכה שלו וזהו שאמר דכיון דלית בי' מוסף בדידי' לא מדכרינן. וכן יש סברא להיפוך לומר דקדושת החנוכה מתפשטת על כל המצות וכמו שאמר בזבחים שם דאטו ר"ח למוספי שבת לא אהנאי ואטו ר"ה למוספי ר"ח לא אהנאי וה"נ אטו חנוכה למוספי שבת ור"ח לא אהנאי וע"כ כיון שמוספי שבת ור"ח הקריבין בחנוכה יש גם עליהם קדושת החנוכה ה"ה שהתפלה הבאה במקומם דהיינו תפלת מוסף יש בה להזכיר ג"כ של חנוכה. וזהו שאמרו דיום הוא שנתחייב בארבע תפלות הכוונה דכיון דאותו היום שיש בו קדושת החנוכה הוא שנתחייב בארבע תפלות ע"כ יש אל כל התפלות ענין החנוכה כי קדושת החנוכה מתפשטת על כולם ואף על התפלות שאינם מחמת עצם היום כ"א מחמת שבת ור"ח ודו"ק היטב

המקום הט"ו בחולין די"ז ע"ב יליף בדיקת סכין דשחיטה מקרא דושחטתם בזה ואכלתם ע"ש. והנה בזבחים דק"כ ע"א פליגי רב ושמואל אי הך קרא איירי בחולין או בקדשים וס"ל לרב דאיירי בקדשים ושמואל ס"ל דאיירי בחולין וקמיפלגי שם בזה לענין אי שחיטת לילה כשיר' בבמת יחיד בקדשים דבהך קרא כתי' ויגישו כל העם איש שורו בידו הלילה ע"ש. א"כ כיון דקיי"ל הלכה כרב באיסורי א"כ איירי הך קרא בקדשים וא"כ איך יליף מיני' בדיקת סכין בשחיטות חולין הא חולין מקדשים לא ילפינן ועל כרחך דכיון דנבילה גם להדיוט אסור באכילה ע"כ הקרבת נבילה לגבוה אין בה חומר קדשים ושפיר ילפי' בדיקת סכין דחולין מבדיקת סכין דקדשים וה"ז לכאורה היפוך דברי התוס' זבחים ק"ג ב' שהבאנו למעלה במקום הה' דכתבו דנבילה בקדשים מיחשב פסול קודש וטעון שריפה והארכנו בזה למעלה. ואולם יש דעות הסוברים דבדבר שאינו נוהג בזה"ז לא נאמרו כללי ההלכות וא"כ לא שייך כאן הך דהלכתא כרב באיסורי ויש לדחות עוד באופן אחר ואין להאריך. ותו דאפי' נימא דאיסור דעלמא כשהוא בקדשים אין לו דין קדשים עכ"ז אכתי יש לעיין בהך דחולין לפמ"ש הרמב"ן ריש חולין דעשה דשימור הוי אפי' היכא דאיכא חזקה להתיר דעכ"ז לא חשיב שימור עד שיאמר ברי לי וכו' ע"ש וא"כ הרי שפיר יוכל להיות דחולין א"צ בדיקת סכין דפגימה אינה מצוי' ולא חיישינן לה או דאחרי שבדק פעם אחת סמכינן תו תמיד דחזקה שאינו פגום ומה שהצריך הכתוב בדיקת סכין בקדשים הוא רק מפאת עשה דשימור דאיכא בקדשים וכדי שלא יפסול הקדשים דלגבי עשה זאת בעינן ברי ולא מהני לא מצוי ולא חזקה אבל בחולין דליכא עשה זאת אכתי מנין לנו להצריך בדיקת סכין ויש לדבר בזה ואכ"מ ובאתי בכ"ז רק להעיר [א"ה מעט מזעיר מדברינו פה באות זה כבר רמזתיו דרך אגב בקונטרס ע' פנים לתורה אות ד' ובקונטרס שב דנחמתא אות ה' ואולם פה הוא מקומו העיקרי]

ו' הצל"ח בפסחים שם תי' קושיתו הנ"ל דכל קרבן שאינו דוחה שבת יודחה אם עבר עליו שבת ותי' דכיון דבשבת גופי' אם עבר והקריב הקרבן כשר בדיעבד ע"כ לא חשיב דחוי והקשה ע"ז דמדוע באמת הקרבן כשר נימא דכיון דאסור להקריב מפאת שבת אי קריב לא מרצי וכדאמרי' סברא כזאת בזבחים (דע"ג ע"ב) ותי' דהך דזבחים שאני דהאיסור דלכתחלה שם הוא תמידי ע"כ בכחו להדחות את הדיעבד משא"כ כאן דהאיסור דלכתחלה הוא רק בשבת ולמחר יסתלק יעויש"ה. ונראה סברתו ז"ל דא"א להתחיל דיחוי כלל דמה אמרת דע"י שבת יודחה אלאחרי כן ז"א דבשבת גופי' כשר בדיעבד וע"כ אין בכחו להדחות וכן מה אמרת דיופסל בשבת משום דהלכתחלה ידחה את הדיעבד ז"א דהלכתחלה יסתלק למחר וע"כ אין בכחו להדחות את הדיעבד. ועוד נלענ"ד לחדש לפמ"ש באותיות הקודמות דכללא דדיחוי דמי לכללא דכל יבמה שאין אני קורא בה בשעת נפילה וכו' ולפי"ז נראה לפמ"ש התוס' ביבמות דכ"ז ע"א ד"ה שמואל דהא דחליצה פסולה צריכה לחזור על כל האחין היינו רק אם האיסור יבום הוא עכשיו בעצם אבל היכא דעכשיו ראוי' בעצמותה ורק שבשעת נפילה לא הית' ראוי' וכל יבמה שאין אני קורא בה וכו' אז אעפ"י שהיבום גם עכשיו אסור מפאת זה עכ"ז אין בכחו לפסול גם את החליצה והחליצה שפיר חליצה מעליא היא ואינה צריכה לחזור על האחין עש"ה. ולפי"ז נראה דה"ה ה"נ לענין דיחוי רק פסול גמור עושה דיחוי אבל פסול דדיחוי אין יכול לעשות עוד דיחוי [ויש עוד דמיון לסברא זו בשבת דע"א ע"א גריר' אית לי' גרירה דגרירה לית לי' ע"ש וכן נמצא עוד במקומות רבים והמה מקובצים אצלי במ"א ואכ"מ] ולפי"ז כאן נמי אפי' נימא דהלכתחלה דשבת ידחה את הלכתחלה דלעולם עכ"ז בשבת גופי' הקרבן כשר בדיעבד דהלכתחלה דשבת הרי אין בכחו להדחות את הדיעבד וכנ"ל ורק הלכתחלה התמידי אתה רוצה שידחה וזהו הרי שוב בעצמו דיחוי