לקח טוב פה

מטעמא דכהנים קדישי טפי הואיל ורבי בהו רחמנא מצוות יתירות דמאי בכך דרבי בהו רחמנא מצוות יתירות עכ"ז הרי לאו דלא תהי' קדשה הוא לאו אחד לישראל ולכהן ומדוע נחמיר בלאו זה בכהן יותר מבישראל ועל כרחך לומר דכיון דחזינן דקידשה תורה את הכהנים בענין הביאה יותר מישראלים שהרי כמה נשים אסורות לכהונה ומותרות להדיוט וע"כ קדושת הכהונה מתפשטת על כל האיסורי ביאה של הכהנים ואף גם על אותם האיסורים שאינם ממצוות כהונה רק מצוות דעלמא הנוהגות בכלל ישראל והכהנים מוזהרים בם רק מפאת היות גם הם מכלל ישראל ודו"ק היטב. וא"כ אם כנים הדברים יש לדקדק מזה דהוא הדין דקדושת הקדשים מתפשטת על כל המצוות שבהם ואפי' מצוות דעלמא בבל תוסיף וכדומם בהיותם בקדשים שפיר יש בהם מעלת וחומר קדשים ודו"ק היטב

המקום הט' ברש"י תמורה (דף ד' ע"ב) ד"ה ה"ג שאני כהנים מבואר דכהנים לוקין אפי' אלאו הניתק לעשה מפאת קדושתם היתיר' דריבה בהו רחמנא מצוות יתירות ואפי' נשהלאו הנל"ע איננו לאו דכהונה כלל רק לאו דעלמא כגון לאו דלא יוכל לשלחה כל ימיו ע"ש. ומוכח מזה עוד יותר ממ"ש למעלה ורק דקדושת הכהונה מתפשטת לגמרי על כל המצוות של כהנים ואפי' אותם שאינם בעניני ביאה כלל והם מצוות דעלמא הנוהגים בכהנים רק מפאת היותם מכלל ישראל

המקום הי' הנה כן מוכח עוד מש"ס סנהדרין דנ"א ע"א דקאמר ת"ר ובת כהן כי תחל יכול אפי' חיללה שבת (בת כהן שחיללה שבת תידון בשריפה) ת"ל לזנות בחילול שבזנות הכתוב מדבר ופריך חיללה שבת בת סקילה היא (והיכי ס"ד דהקיל בה הכתוב משאר בנות ישראל לידון במיתה קלה) אמר רבא הא מני ר"ש הוא דאמר שריפה חמורה (מסקילה) סד"א הואיל ואחמיר בהו רחמנא בכהנים דרבי בהו מצוות יתירות תידון בשריפה קמ"ל עכ"ל הגמ' ומבואר גם בזה להדיא דקדושת הכהונה מתפשטת על כל המצוות ואפי' על מצות שבת שאינה מצות כהונה כלל והכהן מצווה בה אך מפאת היותו מכלל ישראל ושמשום כן ה"א שחילול שבת שלהם יהי' עונשו חמור מחילול שבת דישראל

ואולם יש לדחות דהא בהך קרא דבת כהן הרי החמיר הכתוב בהדיא בבת כהן יותר מבת ישראל גם במצוה שאיננה ממצות כהונה שהרי גם זנות דבת כהן נשואה או ארוסה איננו ממצות כהונה כלל וא"כ שוב שפיר הי' אפשר לומר דקרא איירי גם בחילול שבת ואף שהשבת איננו ממצות כהונה ואמנם אחרי העיון ז"א דזנות דארוסה או נשואה נהי דעצם עבירת הזנות מפאת היותה אשת איש איננה עבירת כהונה עכ"ז הרי יש בה עבירת כהונה ג"כ שהרי ע"י הזנות נעשית זונה ונאסרת לכהונה ולתרומה, וא"כ הרי היא מחללת ע"י הזנות קדושת כהונה שלה (ויש בזה איסור עשה דשימור דהיינו קרא דושמרו את כהונתם ע' בספר ש"ך עה"ת על הכתוב הזה וכמו שהעושה תרומה חולין ע"י ביטול עובר אעשה דושמרתם את תרומותי כמבואר בשו"ת שבסוף ספר אבני מלואים סי' י"ח ובמ"א הארכתי ואכ"מ] ופשטי' דקרא הכי דייק ובת כהן כי תחל לזנות היינו שתחלל קדושת כהונה שלה ע"י זנות וע"כ שפיר זנות דכהנת הוי עביר' טפי מזנות דישראלית ושפיר החמיר הכתוב בעונשה יותר מבישראלית [ואולם זהו רק אם נאמר דשני איסורים משמות שונים מצטרפים להעשות איסור אחד חמור ביותר וע' תוס' ישנים כריתות ד"ג ע"א ד"ה לומר ובמ"א טיילתי בזה אריכות ואכ"מ] משא"כ חילול שבת דכהנים הרי אין לו שום שייכות לכהונה כלל ומדוע יחמיר הכתוב בעונשו בכהנים יותר מבישראלים וא"כ הרי אין שום סברא לטעות דקרא דבת כהן כי תחל קאי גם אחילול שבת ול"ל קרא דלזנות למעט חילול שבת ועל כרחך דקדושת הכהונה מתפשטת על כל המצות שלהם ואפי' מצות דעלמא וכנ"ל ושפיר ה"א למיטעי דכי תחל קאי גם אחילול שבת וכנ"ל

המקום הי"א מצאתי עוד בספר אהבת יהונתן סוף אמור דאקרא דנבילה וטריפה לא יאכלו הכהנים הביא קושית הגמ' הא ישראל אכלי בתמי' ותי' וז"ל וי"ל דהרמב"ם פסק דבמלחמה מותר לאכול נבילות והיינו דהוא נגד היצה"ר כמו יפת תואר דהותרה במלחמה ולעתיד יהי' מלחמת גוג ומגוג ומותרין ישראל לאכול נבילות משא"כ הכהנים לא יאכלו דכמו כן כהן אסור ביפת תואר וכו' עכ"ל ז"ל, הרי דנבילה דאינה ממצות כהונה כלל ג"כ מחמרינן בה בכהן טפי מבישראל מפאת קדושתם היתיר' דריבה בהו רחמנא מצוות יתירות דמפאת זה הוא דאסורים ביפ"ת וכש"ס קידושין כ"א ב' ע"ש

המקום הי"ב מצינו לכאורה להיפוך בתוס' קידושין דל"ו ע"א ד"ה א"כ שכתבו וז"ל ואי משום דריבה בהו (בכהנים) מצוות יתירות אין לנו לחלק מצוה אחת שאנו מוצאים בכהנים ובישראלים בהדיא דודאי גוף המצוה לא היינו לומדים אבל פירוש המצוה גמרי שפיר מהדדי עכ"ל ומבואר בזה דרק אם חידשה תורה מצוה בכהנים אין לנו ללמוד שתנהוג מצוה זאת גם בישראלים משום דשאני כהנים דרבי בהו רחמנא מצות יתירות שאינם בישראלים וא"כ יוכל להיות שגם זאת המצוה היא מכללם ולענין זה הוא דאמרי' סברא דשאני כהנים דרבי בהו וכו' אבל מצוה הכתובה כבר בהדיא בכהנים ובישראלים אזי אין לחלק בה עוד שום חילוק בין כהן לישראל ולהחמיר בה בכהן יותר מבישראל וא"כ זה היפוך דברינו הנ"ל דמחמרינן בנביל' וחילול שבת ולא יהי' קדש בכהנים יותר מבישראלים אע"ג דהן לאו אחד לכהנים ולישראלים. ויש לדחות דאין כונת התוס' ממש שא"א שיהי' שום חילוק בכה"ג בין כהן לישראל כי אם הכונה דלענין פירוש המצוה אם סתמה תורה מצוה בישראל ולא פירשה ענינה אזי גמרינן שפיר הפי' שלה מכהנים אם כתובה המצוה הזאת אצל הכהנים בפירוש ובביאור ולמדין הסתום מן המפורש דגילוי מילתא בעלמא הוא אבל לענין חומר שפיר יוכל להיות דעבירת הכהן חמורה טפי מדישראל גם כשהוא עובר עבירה דעלמא שאיננה עביר' דכהונה כלל וכנ"ל וז"פ

המקום הי"ג בספר מתן שכרן של מצות להפמ"ג ז"ל חקירה ז' חקר אם עבירה הנעשית בשבת עונשה חמור מאם היא נעשית בחול עש"ה. והספק בזה הוא גם כן אך אם קדושת השבת מתפשטת על כל המצות ואף גם על אותם המצות שאינם מחמת שבת כלל וה"ז כספק שלנו אם מצות דעלמא יש להם חומר קדשים וכהונה כשהם בקדשים ובכהנים. ואולם הספק הזה לענין שבת יש לפשטו לכאורה בפשיטות מדברי הש"ס זבחים הנ"ל דקאמר דקדושת שבת לתמידין נמי אהנאי ויש לדחות דתמידין הרי נקראים חובת היום וכמבואר ביומא דף ס"ב ע"ב וע"כ אם שבאים גם בחול עכ"ז בכל יום בואם הרי הם באמת חובת אותו היום דבר יום ביומו וע"כ התמידין דשבת שהם חובת יום השבת שהוא יום קדוש יותר ע"כ גם התמידין דידי' קדושים יותר מתמידין דחול וכמובן