לקח טוב עח

פסחים צ"ח א' ע"ש שהקשה דכל קרבן שעבר עליו שבת יודחה לעולם אם הוא מקרבנות שאינם דוחים שבת יעויש"ה ולפמ"ש ניחא ודו"ק

ואולם לכאורה יש לדחות זה דלאו דלגבוה באו"ב הרי הוא דבר אחר שאינו נוהג בהדיוט כלל דהא אלו נשחט הבן באותו יום הוא מותר להדיוט באכילה ולגבוה הרי הוא אסור בהקרבה וכיון שאיסור ההקרבה אין לו דוגמא בהדיוט ע"כ לא שייך לומר דמגו דאשתרי להדיוט השחיטה אישתרי נמי לגבוה ההקרבה ואמנם אחרי העיון דברינו נכונים דהא דאו"ב אסור לגבוה הרי לא מצינו לו שום מקרא כ"א קרא דושור או שה או"ב לא תשחטו ביום אחד דקאי אמוקדשין וגם אחולין וכדאיתא בש"ס ריש פרק או"ב ע"ש וא"כ גם לגבוה אך השחיטה אסורה ואע"ג דקרינן בש"ס סוף פרק כל הבשר לאו"ב מחוסר זמן עש"ה ומוכח מזה דפסול להקרבה ג"כ אם עבר ושחט וכן מוכח במשנה זבחים דקי"ב ע"ב דביום שנשחטה אמו אין ראוי כלל לפתח אהל מועד ואפילו אם עלו ירדו יעויש"ה היינו מטעמא דכיון דאמרה תורה שלא לשחוט באותו יום ה"ל לענין שחיטה מחוסר זמן וחשוב לגבוה כלא נשחט כלל ושפיר פסולה ההקרבה אבל עכ"ז גוף האיסור הוא רק השחיטה ושפיר שייך שוב לומר מגו וכנ"ל. והא דאמרי' ס"פ כל הבשר שם דמדאסר רחמנא מחוסר זמן (או"ב) לגבוה מכלל דלהדיוט שרי יעויש"ה ובתוס' אין הכונה דמדאסרה תורה ההקרבה לגבוה מכלל דלהדיוט שרי באכילה רק הכונה דמדאסרה התורה השחיטה לגבוה על כרחך דלהדיוט שרי באכילה דאל"כ ל"ל קרא לאסור השחיטה לגבוה והלא בלא"ה אסור לשוחטה שהרי תופסל ע"י השחיטה כיון שא"א להקריבה היום שהרי היום אסורה לישראל באכילה ואינה ממשקה ישראל ובשקיעת החמה הרי יופסל הדם וא"א שתוקרב עוד ואסור לפסול קדשים בידים ועל כרחך דמותרת להדיוט באכילה [וקצ"ע עדיין דדילמא איצטריך קרא ללאו דפיסול קדשים בידים הוא רק איסור עשה דשימור וליכא מלקות ואולם השחיטה הרי היא הטלת מום (עי' חולין ל' א' ותוס' שם ר"פ השוחט) אלא דבשחיטה בהכשר הכשירו ומצוותו בכך וליכא משום הטלת מום משא"כ כאן דאדרבה תופסל ע"י השחיטה א"כ שפיר חשיבא השחיטה הטלת מום ואיכא בלא"ה מלקות משום הטלת מום. ואולם עדיין איכא נפקותא להיכא דהתרו בו משום או"ב ולא משום מטיל מום וצ"ע]

והנה יש לפרש עוד בכונת הגמ' חולין הנ"ל דאי או"ב אסור להדיוט באכילה א"כ ל"ל קרא לאסור השחיטה לגבוה הרי השחיטה גופא היא מארבע עבודות ועובר בה אממשקה ישראל וכו' שהרי במעשה השחיטה הוא עושה עבודה בדבר שאינו ממשקה ישראל וזהו איסור. ואולם ראיתי ברש"י זבחים דע"ד ע"ב ד"ה נפולה שכ' וז"ל נפולה מן הגג ואינה יכולה לעמוד ספק טרפה היא ואם שחטה קודם ששהתה מעת לעת טרפה משום ריסוק אברים ואפי' בדקה ולא מצא בה נקובת ריאה או מעיים ולא פסוקת חוט השדרה וסימן שום טריפות ואם שהתה מעת לעת ושחטה צריכה בדיקה מכל סימני טריפות וכיון דאיתחזק בה ספק טריפות אין מביאין אותה לעזרה לשוחטה משום הקריבהו נא לפחתך עכ"ל. והנה במנחות (דף ו' ע"א) יליף בגמ' מתלתא קראי לפסול טריפה לגבוה א' מקרא דמן הבקר להוציא את הטריפה ב' מקרא דכל אשר יעבור תחת השבט פרט לטריפה שאינה עוברת ג' קרא דממשקה ישראל מן המותר לישראל עש"ה בגמ' דמצריך להו לכלהו תלתא קראי וא"כ יש לתמוה על רש"י הנ"ל דלא מייתי שום מקרא מג' מקראות הנ"ל רק מייתי קרא דהקריבהו נא לפחתך דלא נמצא בש"ס בשום מקום ללמוד מעקא זה איסור טריפה לגבוה ואם כי גם הרמב"ם בא מאיסורי מזבח ה"י כ' בטעם דטריפה אסורה למזבח דהוא משום הקריבהו נא לפחתך וגו' ע"ש הרי כבר תמה עליו באמת הכ"מ שם דשביק קראי דגמ' ונקט טעמא אחרינא שלא הוזכר בגמ' ולא הביא הכ"מ ז"ל שגם דזבחים הנ"ל כ' כן

ואולם ברש"י דזבחים הנ"ל נראה דס"ל דהנך תלתא קראי האוסרים טריפה לגבוה היינו רק למזבח ולענין הקרבה שהקרבת הטריפה דהיינו זריקת דמו והקטרת חלבו הוא דאסור אבל השחיטה איננה בכלל האיסור וע"כ בנפולה שאפשר לבודקה אחרי השחיטה קודם הזריקה שפיר הי' ראוי שיהי' מותר לשחוט נפולה ולבודקה ואם תומצא טריפה לא יזרקו דמה ורק מפא קרא דהקריבהו נא לפחתך שפיר גם זה אסור דבהך קרא כתי' והבאתם גזול ואת הפסח וגו' הקריבהו נא לפחתך הירצך וגו' וא"כ מדכתי' והבאתם הוי ההבאה לעזרה לבד בתורת קרבן איסור וזהו שכ' רש"י דכיון דאיתחזק בה ספק טריפה אין מביאין אותה לעזרה לשוחטה משום הקריבהו נא לפחתך ונהי דבהך קרא דהקריבהו נא וגו' לא נזכר טריפה עכ"ז הא הך קרא סברא בעלמא הוא שהכתוב צוה שיהי' כבוד המקום ית' יקר עכ"פ ככבוד בשר ודם וכמו שמכבדין פחת אחד וע"כ כל שאנו יודעין מסברא שהוא דבר של בזיון כגון הבאת ספק טריפה לעזרה לשוחטה ושלא היינו עושין כן לפני הפחת הרי הוא בכלל האיסור וכמו דיליף הש"ס ממקרא זה לאסור יין ומים מגולין לגבוה ע' סוכה נ' א' וב"ב צ"ז ב' ואף עפ"י שלא הוזכרו יין ומים מגולין במקרא זה כלל. ומפאת זה הוא שאמרו ג"כ ביומא מ"ז א' (ובשבת ע"ד ב' ובפסחים ע"ה ב' ובמנחות ס"ב א') השתא לפני מלך בשר ודם אין עושין כן לפני ממ"ה הקדוש ברוך הוא עאכ"ו וכו' ע"ש. והא דלא יליף בש"ס מנחות הנ"ל כל עיקר פסול טריפה ממקרא הנ"ל צ"ל דהיינו משום דמקרא הנ"ל הוא ענין סברא בעלמא וכנ"ל והש"ס רוצה להביא פסול עצמותי מקרא ולא מסברא וע' בכ"מ שם שכ' על דברי הרמב"ם הנ"ל וז"ל א"נ הכי קאמר דאפילו לא היה בה איסור מן התורה ה"ל לפוסלה משום הקריבהו נא לפחתך עכ"ל כונתו בזה דאיסור הקריבהו נא לפחתך הוא ענין סברא בעלמא וע"כ הית' כונת הרמב"ם לומר שאיסור טריפה למזבח איננו מאיסורי השמעיות לבד רק איסור שכלי הוא ושהי' ראוי לנו לומר כן מסברא שהרי הקריבהו נא לפחתך הירצך ורצה הרמב"ם להחמיר האיסור בזה ולהראות איך שהוא גנות ודבר מכוער גם לפי השכל האנושי ועכ"פ מבואר בזה דאיסור הקריבהו הוא סברא בעלמא וע"כ הש"ס דמנחות שם שחתר אחרי פסול עצמותי מקרא שפיר לא הביא קרא דהקריבהו ויש ליישב זה עוד באופן אחר ואכ"מ להאריך]. ואיך שיהי' עכ"פ נלמד מרש"י זבחים הנ"ל דבשחיטה ליכא איסור ממשקה ישראל דאל"כ הי' לו לרש"י להביא קרא דממשקה ישראל דעדיף טפי ממקרא דהקריבהו וכו' מדהביא בש"ס מנחות הנ"ל קרא דממשקה ישראל ואלו קרא דהקריבהו לא מייתי לי' כלל

ועוד יש ראי' ברורה לזה מש"ס חולין די"א ע"א דקאמר אתי' מרישא של עולה וכו' ממאי דילמא דפלי לי' ובדיק לי' וכו' ואי איתא דשחיטת טריפה אסורה כמו ההקרבה א"כ מה זה שאמר דפלי לי' הרי השחיטה גופה ראוי שתאסר מחשש טריפה כיון שאחר