לקח טוב עד

כאשר יהי' זמן המצוה בו ביום וכגונא דתמיד של בין הערבים הנ"ל אפשר דחל החיוב מיד בבוקר מטעמא דאין מחוסר זמן לבו ביום או אפי' בלילה למ"ד דלילה אין מחוסר זמן ואכ"מ]

המקום הו' במועד קטן ד"ח ע"ב במשנה אין נושאין נשים במועד וכו' ובגמ' שם הטעם מפני שמניח שמחת הרגל ועוסק בשמחת אשתו וכתי' ושמחת בחגך ולא באשתך וכו' מיתבי כל אלו שאמרו אסורין לישא במועד מותרין לישא ערב הרגל וכו' וברש"י ד"ה מותרין לישא ערב הרגל כ' וז"ל כלומר מותר לכתחלה ואע"ג דשבעת ימים של סעודה יהי' ברגל עכ"ל ודברי רש"י אלה צריכים ביאור דמה זה שהוסיף כלומר מותר לכתחלה. ונראה פשוט דכונת רש"י היא לפי ההצעה הנ"ל דאין חיוב המצוה לפני זמן המצוה דלפי סברא זאת קושית הגמ' לכאורה לא קשה מידי דהא במשנה תנן רק דאין נושאין נשים במועד ואלו בבריתא תניא דמותר לישא ערב הרגל וא"כ לא קשיין אהדדי כלל דנהי דשבעת ימי המשתה יהי' ברגל ולא יקיים שמחת החג עכ"ז הרי הנישואין שהוא נושא הם עדיין בערב הרגל וא"כ בערב הרגל הרי אין עליו אז חיוב שמחת הרגל עדיין כלל ושפיר הוא נושא אז בהיתר ורק במועד עצמו שכבר חל עליו חיוב שמחת המועד אזי אסור לו לבטל את החיוב הזה ע"י נישואי אשה וע"כ הוסיף רש"י תיבות כלומר דמותר לכתחלה והכונה פשוטה דנהי דמה"ת אין חיוב המצוה לפני בוא זמן המצוה עכ"פ מדרבנן מיהא אסור לעשות פעולה לפני הזמן אם יודע שעי"ז יתבטל החיוב אשר יהי' עליו בזמנו דוגמת מה שאסרו חכמים לכוון מלאכתו במועד אע"ג דאחרי שכיון מלאכתו ה"ל המלאכה במועד גופי' מלאכת דבר האבוד ושרי עכ"ז אסרו חכמים גם לפני המועד לכוון לו מלאכתו במועד וה"נ פשוט לי' לגמ' דאיסור דרבנן מיהת יש בכה"ג גם לפני הזמן וזהו שכ' רש"י כלומר מותר לכתחלה והכונה דנהי דמעיקר הדין תורה מותר לישא ערב הרגל ואין עליו חיוב שמחת הרגל גם לפני הרגל ואין מחויב לפני הרגל לראות שיהי' שמח ברגל עכ"ז מדרבנן מיהא ראוי לאסור הנשואין ערב הרגל מפאת שעי"ז יתבטל חיוב השמחה בזמן שיהי' ואיך קתני בבריתא מיהא דמותר לכתחלה ומוכח דאפי' איסורא דרבנן לית בי' כנלענ"ד בפשיטות ביאור כונת רש"י הנ"ל. וא"כ מוכח מזה דאין חיוב המצוה לפני בוא זמן המצוה [וקצ"ע דמסברא נראה פשוט דמי שאין לו אלא לולב אחד לפני סכות ויודע שגם בסכות לא יהי' לו רק לולב זה וישרפנו לפני סכות אזי חשוב מה"ת מבטל עשה ולא דמי להך דהפלגה בספינה קודם לשבת דהתם אם יהי' סכנה בשבת הרי בדין יחללנו דפ"נ דוחה שבת משא"כ כאן דביטול העשה בסכות הרי איננו מפאת הדין רק מפאת שאין לו לולב וזה הרי בא לו רק ע"י פשיעת עצמו ע"י מה ששרף אותו לפני סכות וע"כ שפיר חשיבא השריפה מה"ת ביטול עשה ושפיר אסור לשרוף מה"ת כיון שיודע שעי"ז לא יוכל לקיים החיוב תורה בעת אשר יבוא עליו וא"כ ה"נ שפיר ראוי שיהי' אסור לישא אשה ערב יו"ט מטעם זה אפי' אם אין עצם חיוב שמחת הרגל גם לפני הרגל ורק בהך דהפלגה בספינה הוא דיתכן שיהי' תלוי אם יש חיוב השבת גם לפני השבת דאז נהי דבשבת עצמו בדין יחללנו מפאת הסכנה עכ"ז כיון דבידו עתה שלא להביא עצמו לידי כך וחיוב השבת הרי כבר יש עליו גם עתה ע"כ שפיר אסור להפליג משא"כ אם אין חיוב השבת עתה עדיין ע"כ שפיר שרי ואי דעכ"פ צריך לראות שלא יבטל את חיובו שלא כדין בזמן שיהי' מחויב זה אינו שהרי בזמן החיוב כדין יבטלנו מפאת הפ"נ ודו"ק היטב. אבל בהך דנשואין דביטול השמחה ביו"ט לא יהי' מדינא רק מפאת טבע האדם שמניח שמחת הרגל וכו' א"כ שפיר חייב מה"ת לראות לפני הרגל שלא יהי' לו ביטול זה בזמן חיוב השמחה ברגל ודו"ק היטב וצ"ע]

המקום הז' בסוכה דכ"ז ע"ב איתא דאסור לצאת מביתו ברגל משום דכתי' ושמחת אתה וביתך ופריך אינו והא"ר יצחק מנין שחייב אדם להקביל פני רבו ברגל וכו' לא קשיא הא דאזיל ואתי ביומי' הא דאזיל ולא אתי ביומי' וברש"י הא דאזיל ואתי ביומי' ומשמח שמחת החג עם אשתו חייב להקביל פני רבו כגון עיר שבתוך התחום וכו' עכ"ל ומבואר שאסור לצאת מביתו ביו"ט מה"ת מפאת ביטול מצות שמחת הבית כדיליף לי' מקרא ושמחת אתה וביתך ואפי' לצורך הקבלת פני הרב אסור ופשוט דאפי' לצורך מצות ת"ת ג"כ אסור לצאת אי לא הדר ביומי' דהא אסור לבטל שום מצוה עבור ת"ת זולת היכא דאפשר למצוה שתתקיים ע"י אחרים כמבואר במועד קטן ד"ט ע"ב וע"ש בתוד"ה כאן. וא"כ תיקשי לכאורה מהא דאמרי' בחגיגה ד"ה ע"ב ר' אידי וכו' הוי רגיל דהוי אזיל תלתא ירחי באורחא וחד יומא בבי רב והוי קרי לי' רבנן בר בי רב דחד יומא וכו' וברש"י מהלך שלשה חדשים הי' מביתו לבית המדרש ונוסע מביתו אחר הפסח ולומד יום אחד וחוזר לביתו לשמח את אשתו בחג הסכות עכ"ל. ומבואר שלא הי' בשבועות בביתו וביטל שמחת הבית דחג השבועות ואיך הותר לו זה עבור ת"ת הרי אסור לבטל שום מצוה עבור ת"ת וכנ"ל, ועל כרחך לומר דרק ביו"ט אסור לצאת מביתו לפי שכבר חל עליו חיוב שמחת הבית משא"כ ר' אידי שיצא מביתו עוד לפני היו"ט שפיר מותר לעשות כן דאין עליו חיוב לפני היו"ט לראות שיקיים ביו"ט מצות שמחת הבית דחיוב המצוה הוא רק בזמן המצוה וכנ"ל וכמו דחילק רש"י במ"ק הנ"ל באיסור נישואי אשה ביו"ט מפאת ביטול שמחת יו"ט בין אם הנישואין הם ביו"ט לבין אם הם לפני יו"ט וכנ"ל ה"נ מחלקי' שפיר בענין איסור היציאה מביתו ביו"ט מפאת ביטול שמחת הבית ביו"ט בין אם היציאה היא ביו"ט עצמו לבין אם היא עוד לפני יו"ט. והנה מ"ש ברש"י חגיגה הנ"ל דהי' בביתו בפסח ובסוכות ולא בשבועות ודאי אין הטעם מפאת דחיוב שמחת הבית איננו רק בפסח ובסוכות ולא בשבועות דז"א דחיוב זה הוא בכל הימים טובים בשוה כמבואר בסוכה שם ת"ר מעשה בר' אליעזר ששבת בגליל העליון בסוכתו של ר' יוחנן בר אלעי וכו' היכי עביד הכי והאמר ר' אליעזר אין יוצאין מסוכה לסוכה וכו' רגל אחר הואי והאר"א משבח אני את העצלנין שאין יוצאין מבתיהן ברגל שבת הואי וא"כ מדלא משני שבועות הואי מוכח דגם בשבועות יש חיוב זה וברש"י שם ד"ה רגל אחר הי' כ' להדיא כגון עצרת וכו' ע"ש וע"ז פריך והאר"א משבח אני וכו' וא"כ מבואר דגם בשבועות יש חיוב זה וכונת רש"י דחגיגה הנ"ל היא רק דכיון דהוכרח ללכת ו' חדשים ג' בהולכה וג' בהחזרה ע"כ כוון ההליכה בזמן כזה שיהי' עכ"פ ב' ימים טובים בביתו ויקיים עכ"פ שמחת הבית בב' ימים טובים כיון דלא הי' אפשר לו יותר מזה וז"פ ועכ"פ מדלא הי' שבועות בביתו אע"ג דאם הוא בביתו בשבועות אסור לו לצאת וכנ"ל מוכח לכאורה להדיא דאין חיוב המצוה לפני זמן המצוה

ויש לדחות דנהי דמצוה שא"א שתתקיים ע"י אחרים אין נדחית מפני ת"ת י"ל דזהו רק אם יש לו לקיים המצוה מיד משא"כ כאן אפי' נאמר דחיוב המצוה הוא עוד לפני זמן המצוה ושיש גם לפני יו"ט החיוב לשמח ביתו ביו"ט כאשר יבוא עכ"ז זה החיוב הרי הוא