לקח טוב עא

ואח"כ שחטו וזרקו והקטירו עובר בכולן עש"ה. ואמנם באמת פריך כה"ג בש"ס גופי' בתמורה ד"ז ע"א עש"ה דקאמר שמא לא שנינו אלא בתמורה (דקדוה"ג חלה עלי' אפי' כשהיא בעלת מום) וכו' אבל מקדיש בע"מ (דקדושת דמים הוא דחל עלי') לא יתחייב על ההקדש דמאי שנא ממקדיש דקל בעלמא ומשני דקל כיון דליכא במינו קרבן לא בזיא מילתא אבל בע"מ דאיכא במינו קרבן בזיא מילתא ולקי עש"ה. וא"כ לענין שם הקרבה ג"כ י"ל כן דרק בע"מ דיש במינו קרבן חשוב הקרבה אעפ"י שאין בו קדוה"ג משא"כ עצים דאין במינו קרבן לרבנן דרבי ע"כ שפיר כתבו התוס' מנחות הנ"ל דלא שייך בהו לא תקריבו וכן בחולין שפיר קמו דברינו לדעת רש"י מכות המובאה למעלה דחולין וקדשים ב' מינים שונים הן וא"כ גם חולין אין במינן קרבן דכשיוקדש מין אחר הוא וזה המין שהוא עתה בהיותו חולין הרי אין במין זה קרבן וע"כ ג"כ אין בחולין איסור הקרבת מום כלל ודו"ק

ועוד יש חילוק אחר בזה דנהי דמום מונע הקדושת הגוף עכ"ז אין המום עצמו גורם קולא ושפיר חייב על הקרבת בע"מ שהוקדש במומו ואינו דומה לעצים וחולין דגם זולת המום לאו קרבן נינהו מפאת היותם עצים או מפאת היותם חולין וע"כ שפיר גם משום הקרבת מום אין חייב עליהם והרי זה כעין סברת הרמב"ם ז"ל לענין שליח לדבר עבירה במעילה דבעינן שלא יתערב עמו איסור אחר ודכוותי' מצינו בכמה דוכתי והמה מלוקטים ומבוררים אצלי במ"א ואכ"מ. ושוב ראיתי בכ"מ ובמל"מ פ"א מה' איסורי מזבח ה"ד עש"ה דמוכח להדיא מדבריהם דקדשי בדק הבית אין בם איסור שחיטת בע"מ אפי' כששוחטם לשם קרבן ורק בקדשי מזבח הוא דנוהג איסור זה ולא הביאו כלל המקומות אשר הבאתי רק כתבו כן דרך פשיטות וא"כ כ"ש בחולין גרידי דאין נוהג איסור זה וע"ש במל"מ שכ' בטעם הדבר דאין האיסור נוהג בקדשי בד"ה משום דקרא איירי בקדשי מזבח עש"ה וה"ז כדברינו למעלה דכיון דקרא איירי בקדשים א"כ מנין לנו לאסור הקרבת חולין בע"מ

והנה כמו שביררנו דאין בחולין איסור הקרבת מום כלל נראה פשוט דה"ה לכל פסולי קדשים שאין אוסרים ההקרבה בחולין ושאין בהקרבת חולין רק משום חב"ע ואין שום חילוק בין אם הם כשרים או פסולים וכנ"ל וזה פשוט. וא"כ איפוא הנה קמו דברינו דבחולין אין שייך פסול כלל ושעיקר ענין הפסול מתחיל רק משעת ההקדש דכשהוקדשה הבהמה אז הוי המום וכדומה פסול וגרעון בקדושתה אבל כל זמן היותה חולין אין המום והחסרון זמן וכדומה פסול וגרעון בה כלל שהרי אינם פועלים בה כלל כיון שאינם אוסרים אותה לא לגבוה ולא להדיוט דאחרי ההקדש הוא שאוסרים אותה להקרבה וכנ"ל. ואל תשיבני שהרי המום והחסרון זמן פועלים גם בבהמת חולין מפאת שאסור להקדישה במום ובחסרון זמן וא"כ הרי גם עתה המום והחסרון זמן הם גרעון בהבהמה במה שאוסרים את ההקדש דז"א דאיסור ההקדש הזה איננו מפאת גרעון ופסול שיש בבהמה כעת דבאמת המום והחסרון זמן הוו גרעון רק אל הקדושה מדאינם אוסרים בחולין לא ההקרבה ולא האכילה וכנ"ל והא דאסרה תורה להקדיש בע"מ וכדומה הוא רק איסור גברא כיון דע"י ההקדש תחול קדושה על הבהמה ויהי' אז המום גרעון ובזיון אל הקדושה וע"כ מנעה התורה את האדם מזה והזהירתו מלהקדיש קדושה אשר תהי' נמצאת בגרעון ובזיון בזמן מציאותה וז"פ אבל כ"ז שהבהמה חולין שפיר אין המום וכדומה גרעון ופסול בה כלל וכנ"ל

והנה בחידושי לסוגיא דכבתה בש"ס שבת דכ"א ע"א אהא דקאמר התם פתילות ושמנים שאמרו חכמים אין מדליקין בהן בשבת אין מדליקין בהם במקדש משום דכתי' להעלות נר תמיד שתהא שלהבת עולה מאלי' נשתמשתי ג"כ בסברא זאת דפסול קדשים מציאותו רק אחרי ההקדש וז"ל בחידושי שם. הקשו הפנ"י והגרע"א ז"ל דתיפוק לי' דבמקדש בעינן שמן זית זך ככתוב בתורה והיא פליאה עצומה לכאורה ונלענ"ד דנ"מ להיכא דנתערב מיעוט שמן קיק (או אחד משאר השמנים הפסולים) ברוב שמן זית דבטל ונחשב הכל שמן זית ועכ"ז השלהבת הרי אינו עולה מאליה דנהי דדולק שפיר דאפי' אם נותן לתוכו מיעוט שמן זית הרי ניתקן ודולק יפה וכדאמר לעיל (בסוגיא שם) נותן לתוכו שמן כל שהוא ומדליקו וכו' עכ"ז כיון דאלו הי' לבדו הרי לא הי' דולק ורק ע"י השמן זית דולק וא"כ הא לא הוי שלהבת עולה מאליה. אולם ז"א דנהי דאין השלהבת עולה מאליה ופסול להדלקת מנורה עכ"ז הרי לא גרע זה הפסול משאר פסולי קדשים דבטלין ברוב וא"כ ה"נ נהי דהשמן קיק יש בו פסול מפאת להעלות נר תמיד דבעי' שלהבת עולה מאליה וכנ"ל עכ"ז הרי ראוי שיסתלק זה הפסול ויוכשר מפאת הביטול שבטל ברוב שמן זית הכשר וכמובן. ונראה לפמ"ש התוס' יבמות דל"ב ע"ב ד"ה בע"מ דשימוש בטומאה אינו איסור רק לכהן אבל זר אינו מוזהר על שימוש בטומאה ע"ש ונראה די"ל כעין זה דכל פסולי קדשים הוי פסול דידהו רק בקדשים אבל לא בחולין וכו' וה"נ פסולא דלהעלות נר וכו' הוי בשמן קיק רק אחרי שהוקדש אבל כל זמן היותו חולין אין בו ענין הפסול כלל וע"כ אכתי איכא נ"מ להיכא דנתערב שמן קיק טיפין טיפין בשמן זית עד שחזר להיות השמן קיק רוב ואח"כ הקדיש התערובת הזה דלענין המציאות שיחשב הכל שמן זית לא שמן קיק הרי שפיר גם מתחלה קמא קמא בטיל וכמובן ואין חוזר וניעור משא"כ לענין שלהבת עולה מאליה דאכתי הרי אין שלהבת השמן קיק עולה מאיליו כיון דדולק רק מכח מיעוט השמן זית שבו וכנ"ל אלא דרצונך לומר דהפיסול להדלקה מפאת מה שאין השלהבת עולה מאילי' יובטל וזה אינו דענין הפסול הרי נתחדש רק כשהוקדש ואז שוב הרי השמן קיק רוב באמת ואיך יובטל ודו"ק היטב כי קצרתי עכ"ל בחידושי

ואולם אם נאמר כדברים האלה יוקשה לכאורה מש"ס תמורה (דף כ"ט ע"א) דקאמר דנעבד מותר להדיוט דמדאסרי' רחמנא לגבוה מכלל דלהדיוט שרי דאל"כ תיפוק לן דלא הוי ממשקה ישראל עש"ה. ואמאי דילמא נעבד גם להדיוט אסור והא דאסרי' רחמנא לגבוה היינו משום דאיכא נפקותא להיכא דנתערב נעבד אחד בב' אינם נעבדים ואח"כ נתערב ביניהם עוד נעבד והקדיש ארבע בהמות האלו דלגבי ישראל הרי קמא קמא בטיל ומותרים כולם וה"ל ממשקה ישראל וא"כ מפאת ממשקה ישראל גם לגבוה כולם כשרים משא"כ עתה שיש מקרא בפירוש האוסר נעבד לגבוה א"כ ה"ל נעבד פסול עצמותי שלא מפאת ממשקה ישראל והפסול העצמותי הזה הרי נולד רק אחרי ההקדש ואפשר שיתבטל רק אחרי ההקדש וכנ"ל וא"כ אז הרי שוב הנעבדים והאינם נעבדים שוין ואין הנעבדים בטלים וא"כ שפיר איכא נפקותא

ואמנם לפמ"ש למעלה דהא דלא שייך ענין פסול בחולין היינו רק מפאת שאין הפסול פועל עדיין כלל בהיות הבהמה חולין כיון שאינו אוסר אז לא לגבוה ולא להדיוט וכנ"ל וא"כ אי נימא דנעבד אסור להדיוט א"כ שוב שפיר ענין נעבד פועל גם בחולין והוא