לקח טוב ע

וגו' דזה דוחק גדול לומר שבא לחפש אחרי עשה במה שכבר אסור בלאו ועוד דלישנא דאין לי אלא תמימין כו' מורה בפשיטות דה"א דבעלי מומין שרי לגמרי ואם כן מוכח להדיא כדברינו הנ"ל דחולין אין בם איסור הקרבת מום. ועוד ראי' ברורה לזה מהא דאמרינן בש"ס מנחות דפ"ה ע"ב תנן התם כל עץ שנמצא בו תולעת פסול לגבי מזבח כו' בעי רבא הקדישו מהו שילקה עליו משום בעל מום מי אמרי' כיון דפסול כבעל מום דמי או דילמא אין בע"מ אלא בבהמה תיקו עכ"ל הגמ'. ובתוס' שם ד"ה בעי כתבו וז"ל ונראה דבעיא זו היא אליבא דרבי דס"ל לעיל בהקומץ רבה (כ' ב') דעצים קרבן גמור הן ושייך בהן לא תקריבו עכ"ל. אלמא דאף ע"ג דעצים קדושת הגוף אית בהו לכולי עלמא וכמבואר בתוס' זבחים דל"ד ע"א ד"ה שקידש בכלי עש"ה עכ"ז לית בהו איסור הקרבת מום כ"א לרבי דס"ל דקרבן גמור הן א"כ כ"ש בחולין גרידא דאין בם קדושה כלל דלית בהו ג"כ איסור הקרבת מום כלל וכלל

והנה לכאורה יש להוכיח איפכא מהא דאמרי' בתמורה דף ה' ע"ב והרי הקדיש בע"מ למזבח דרחמנא אמר כל אשר בו מום לא תקריבו ותנן המקדיש בע"מ לגבי מזבח אעפ"י שהוא בל"ת מה שעשה עשוי תיובתא דרבא (דס"ל דכ"מ דא"ר ל"ת אעל"מ) אמר לך רבא שאני התם דכתי' ולנדר לא ירצה ריצוי הוא דלא מרצה הא מיקדש קדשי עכ"ל הגמ' ואי נימא דבחולין לא שייך איסור הקרבת מום א"כ למה לי' להגמ' לתרץ דשאני התם דכתי' לא ירצה תיפוק לי' דמדכתיבי קראי לאסור שחיטת וזריקת והקטרת בע"מ וכמבואר בגמ' שם ד"ו ע"ב א"כ על כרחך דהקדש הבעל מום מהני דאי לא מהני א"כ הא ה"ל חולין ומדוע יאסור משום בע"מ וא"כ מוכח לכאורה מזה דגם בחולין שייך איסור הקרבת מום. ואולם זה טעות דהא אין ראי' מהנך קראי דאסרי שחיטה וזריקה וכו' דהקדש דבע"מ מהני די"ל דהנך קראי איירי בהקדיש תם ונעשה בע"מ אחרי ההקדש אבל מקדיש בע"מ שפיר י"ל דאין הקדושה חלה. אמנם לפי מאי דאמרי' ביבמות דמ"ט ע"ב דאפי' לר"ע דס"ל דאין קידושין תופסין בחייבי לאוין עכ"ז מודה דתפסי קידושין בסוטה מדלא פקעי קידושין באשה שזינתה תחת בעלה ע"ש בפירש"י ומבואר דהיכא דלא תפסי קידושין מפאת סבה ומצב מה אזי אם קרה הסבה והמצב ההוא אחרי הקידושין אזי ראוי שיופקעו הקידושין וממה שאין הקידושין נפקעים ע"י הסבה ומצב ההוא למדין דגם התחלת הקידושין חלה בם. וא"כ גם כאן אלו נאמר דמקדיש בע"מ אין הקדושה חלה אזי ראוי שהמקדיש תם ונעשה בע"מ יופקע ההקדש ומהא דגילתה תורה דאין ההקדש נפקע בתם ונעשה בע"מ יש לנו ללמוד איפוא דגם הקדש בתחלה חל בבע"מ וכמו דגמרי' דקידושין תופסין בסוטה מהא דאין נפקעין קידושי אשה שזינתה תחת בעלה (ומה גם דקידושין להקדש מדמינן להו כמבואר בקידושין ד"ב ע"ב דאסר לה אכ"ע כהקדש וע"ש בגמ' ז' א' דמדמינן קידושין להקדש לענין פשטה קדושה בכולה. ובנדרים ו' ב' בעי ר' פפא יש יד לקידושין וכו' ופירשו התוס' שם דמשום דקידושין הם ענין הקדש דאסר לה לכ"ע כהקדש מש"ה מספקא לי' דתיהני יד בקידושין כמו דמהני בהקדש עש"ה. ובמ"א הארכתי להביא מקומות רבות בזה והסברתי שם דקידושין הם ענין הקדש ממש ואכ"מ]

ואולם בלא"ה יוקשה בזה אפירש"י דיבמות הנ"ל (ע"ש בתוס' דפירשו פירוש אחר מפירש"י) מהא דתנן בבכורות (די"ד ע"א) דמקדיש בע"מ חלוק לענין כמה דברים מהקדיש תם ונעשה בע"מ עש"ה. וכבר תמהתי בזה במ"א בחידושי. ואמנם מהך דבכורות אין הקושיא גדולה כל כך די"ל דרק סבה המונעת עיקר החלות כמו סוטה אי נימא דאין קידושין תופסין בה כלל אזי הסבה ההיא מפקעת ג"כ החלות ההיא אף שחל מכבר משא"כ סבה הבלתי הפיכית ומתנגדת לעיקר החלות כגון הקדש בע"מ לפי האמת דהקדש חל גם אבע"מ וא"כ אין המום הפיכי לעיקר ההקדש ע"כ לענין איזה דברים פרטיים שבהקדש ולענין איכות וערך ההקדש שפיר אפשר שיהיה חילוק בין בע"מ מעיקרו לבין הקדש תם ונעשה בע"מ ודו"ק היטב. וא"כ עכ"פ מהך דתמורה שפיר קשיא דשם דנין לענין עיקר ההקדש וא"כ מהא דגילתה תורה דאין הקדש הבע"מ נפקע בהקדיש תם ונעשה בע"מ שפיר יש ללמוד דהקדש דבע"מ מהני כמו דגמרי' דקידושין תופסין בסוטה מדאין קידושי אשה שזינתה תחת בעלה נפקעים וכנ"ל

ואולם בחידושי במ"א כתבתי דסברת הש"ס יבמות הנ"ל כפי פירש"י הנ"ל שייכא רק היכא דסבה המונעת החלות היא סבה עצמית המתנגדת בפרט אל החלות ההיא משא"כ היכא דמניעת החלות היא רק מטעמא דכל מלתא דא"ר ל"ת אעל"מ וכגון בנידון דידן דאין המום מתנגד בפרט לחלות ההקדש (כמו בהך דיבמות שם דיש גילוי מיוחד לשאין קידושין תופסין בחייבי לאוין) ורק שמפאת שעבר אמימרא דרחמנא אנו אומרים שא"א שתועיל מעשה עביר' ע"כ זה שייך רק היכא שהקדיש במום ועבר אמימרא דרחמנא משא"כ בהקדיש תם ונעשה בע"מ שאין כאן עביר' בהקדש זה ע"כ שפיר אין ההקדש נפקע ואין ללמוד ממנו אתחלת הקדש במום כיון דתחלת הקדש במום ההקדש הוא עביר' ושייך בי' סברא דכ"מ וכו' ואלו בהקדיש תם ונעשה בע"מ הרי אין ההקדש עביר' ומדוע יופקע ודו"ק

ועי"ל דכיון דבכל התורה אמרי' דכ"מ דא"ר ל"ת אעל"מ ע"כ לולי קרא דלא ירצה לא היינו מוציאין מסברא הקדש בע"מ מדין כל התורה והיינו אומרים מסברא גם בו דלא מהני ואי דא"כ למה אסרה תורה השחיטה והזריקה וההקטרה אזי היינו מוכרחים לומר באמת דגזה"כ הוא ואע"ג דכתי' לא תקריבו וחולין אין עליהם שם הקרבה כלל וכנ"ל עכ"ז הייתי מוכרח לומר דרחמנא אחשבה להקרבה לחייב עלי' והרי זה דומה לשחיטת עוף קדשים בחוץ דמסברא איננו שחיטה כלל וראוי שלא יטהר מידי נבילה משום דהכשר אכילתו הוא רק במליקה לא בשחיטה ואעפ"כ רחמנא אחשבה לשחיטה לחייב עלי' כרת וכמבואר בזבחים (דף ס"ט ע"א) וא"כ ה"נ נהי דהקרבת חולין מסברא לאו הקרבה היא עכ"ז בנידון דידן רחמנא אחשבה להקרבה לחייב עלי' מכות משום הקרבת מום אבל לפי האמת דהקדש חל על בע"מ ודאי דאין לנו לומר כלל דגם חולין יהי' בם איסור הקרבת מום כיון דלא תקריבו כתי' וחולין הא לא הוי הקרבה וכמוכרח מתוס' מנחות הנ"ל

ואולם עדיין יש לעיין שהרי בבכורות די"ד ע"א ובנזיר דכ"ז ע"ב ועוד בדוכתי טובא בגמ' מבואר דהמקדיש בע"מ למזבח לא חלה עליו רק קדושת דמים ויעוי"ש בבכורות בתוד"ה כל וא"כ לפי דברי התוס' מנחות הנ"ל דאפי' עצים דקדושת הגוף נינהו עכ"ז כיון דלאו קרבן הן לרבנן דרבי לא שייך בהו לא תקריבו וא"כ בע"מ שהוקדש במומו דאין בו רק קדושת דמים לבד א"כ כל שכן דלא שייך בי' לא תקריבו וא"כ איך משכחת תו לאו דלא תקריבו כלל בכל בע"מ שהקדישו במומו דמפורש להדיא בתמורה ו' ב' דהמקדיש בע"מ