לקח טוב סז

הוא) ובגמ' טעמא דכ' רחמנא אותם הא לאו הכי ה"א דקדשים חייבין במתנות (ואמאי הא מחולין ליכא למיגמר דאיכא למיפרך) מה לחולין שכן חייבין בבכורה תיתי מזכרים מה לזכרים שכן חייבין בראשית הגז מתיישים מה לתיישים שכן נכנסין לדיר להתעשר כו' מלקוח ויתום מה ללקוח ויתום שכן נכנסין במינן לדיר להתעשר ומשני הש"ס במינן קאמרת קדשים נמי במינן נכנסין לדיר להתעשר ופירש"י שהרי חולין נכנסין לדיר וכו' עכ"ל ומבואר בזה להדיא דקדשים נחשבים מינן דחולין וצע"ג

ואולם בש"ס זבחים ד"ג ע"א איתא חטאת ששחטה לשם עולה פסולה שחטה לשם חולין כשיר' וכו' דמינה מחריב בה דלאו מינה לא מחריב בה ומבואר דקדשים לאו מינן דחולין הן. ואם כי י"ל דלשון הש"ס הנ"ל לאו דוקא הוא (ותדע שהרי שם ע"ב אמרו ג"כ חטאת ששחטה לשם חטאת כשיר' לשם עולה פסולה אלמא דלאו מינה מחריב בה דמינה לא מחריב בה וכו' וא"כ חטאת ועולה הרי שניהם קדשים הן ובודאי דחשיבי מין אחד ועל כרחך דלישנא דלאו מינה וכו' לאו דוקא הוא] עכ"ז מהא דאמר עוד שם בזבחים ג' א' דעשו חולין אצל קדשים כמחיצה אצל תנור וכו' (דכמו דמחיצה אינה חוצצת בתנור שאם יש מחיצה בתנור ושרץ מצד זה ואוכלין מצד אחר אין המחיצה חוצצת והאוכלין טמאין ה"נ מחשבת חולין אין חוצץ בקדשים וע"כ השוחט חטאת לשם חולין כשר) מוכח דחולין הוי לגמרי אינו מינו דקדשים כמו מחיצה שהיא לגמרי אינו מינו דתנור שזה מחיצה וזה כלי ואינו מינו כלל. וע"ע בש"ס זבחים דצ"ז ע"א דקאמר אי תנא קדשים וחולין ה"א חולין הוא דמבטלי קדשים דלאו מינייהו אבל קדשי קדשים וקק"ל אימא לא וכו' עכ"ל הגמ'. ומבואר גם בזה דקדשים לאו מינן דחולין הן

והנה יוקשה עוד לפי הסברא הנ"ל דחולין וקדשים ב' מינים הן מהא דתנן בזבחים דס"ט ע"א במשנה מלק (עוף קדשים) ונמצאת טריפה ר' מאיר אומר אינה מטמאה בבית הבליעה ר' יהודה אומר מטמאה וכו' ובתוס' שם ע"ב ד"ה רי"א מטמא בבית הבליעה כתבו וז"ל תימא דאפי' נבילה גמורה לא תטמא לר' יהודה דלא חייל אאיסור קדשים כדדריש ר' יהודה בגמ' דנבילת עוף טמא אינו מטמא בגדים בבית הבליעה משום דכתי' נבלה וטרפה לא יאכל לטמאה בה מי שאיסורו משום בל תאכל נבלה יצא זה שאין איסורו משום בל תאכל נבלה אלא משום בל תאכל טמא (משום דאין איסור נבלה חל על איסור טמא וה"נ הרי אין איסור נבלה חל על איסור קדשים) ויש לומר דדוקא עוף טמא שאין במינו משום בל תאכל נבלה קממעט עכ"ל. כונתם דעוף קדשים הרי יש במינו נבלה כיון שעוף חולין יש בו משום נבלה וא"כ לסברת רש"י מכות הנ"ל דחולין וקדשים ג"כ נחשבים ב' מינים שונים א"כ הרי הדרא קושית התוס' זבחים הנ"ל לדוכתה וצ"ע

ודע דהא דאמרינן בתמורה (דף ג' ע"ב) דמימר חשיב מעשה משום דבדיבורי' איתעביד מעשה ופירש"י שעושה מחולין קדשים עכ"ל יש להבין זה ביותר עפ"י סברת רש"י מכות הנ"ל דקדשים וחולין נחשבים ב' מינים דעל כן שפיר בהמה שהוקדשה אין לך מעשה גדול מזה ושפיר בדיבורי' אתעביד מעשה שהרי נולד ע"י דיבורו מין חדש שלא הי' תחלה ולפמ"ש למעלה בכלל ג' דכל שינוי רשות ואפי' מהדיוט להדיוט חשוב שינוי בעצם החפץ וכשינוי מעשה בגופו חשוב עש"ה מובנים דברי הגמ' תמורה הנ"ל בפשיטות וכמובן. וי"ל עוד בגמ' תמורה הנ"ל דחשיבות הקדושה חשיב מעשה ועוד ביארתי בזה בחידושי במק"א עפ"י דברי התוס' בשבת דנ"ח ע"א ד"ה אעפ"י שכתבו וז"ל והא דאמר בנגמר הדין כפה (טמאה מדרס) שנתנתו לספר טהור מן המדרס ואעפ"י שלא עשאתה שום שינוי מעשה מ"מ כיון דנאסר בהנאה ע"י כן חשוב כשינוי מעשה עכ"ל וא"כ ה"נ בהקדש דהבהמה נאסרת בהנאה ע"י ההקדש ע"כ שפיר בדיבורי' איתעביד מעשה ואכ"מ

עוד דע דעפ"י סברת רש"י הנ"ל דחולין וקדשים הם ב' מינים יובן ביותר תירוץ התוס' מנחות דק"א ע"ב ד"ה פיגל דאהא דאיתא התם א"ר אושעיא שמעתי פיגול במנחה לר' שמעון אינו מטמא טומאת אוכלין דתנן הערלה והכלאי הכרם ושור הנסקל וכו' ר' שמעון אומר כולן אין מטמאין טומאת אוכלין ומודה ר' שמעון בבשר בחלב שמטמא טומאת אוכלין הואיל והיתה לו שעת הכושר וא"ר אסי א"ר יוחנן מ"מ דר"ש מכל האוכל אשר יאכל אוכל שאתה יכול להאכילו לאחרים קרוי אוכל אוכל שאי אתה יכול להאכילו לאחרים אינו קרוי אוכל והאי פיגול במנחה נמי אוכל שאי אתה יכול להאכילו לאחרים הוא וכו' מיתיבי ר' שמעון אומר כו' פיגול במנחה מטמא טומאת אוכלין לא קשיא כאן שהית' לו שעת הכושר כאן שלא הית' לו שעת הכושר. ובתוס' שם כתבו וז"ל תימא דלמאי דסלקא דעתך דאיירי ר' אושעיא אפי' בהי' לו שעת הכושר תיקשי לי' מההוא דלעיל דמודה ר"ש בבב"ח הואיל והית' לו שעת הכושר וי"ל דה"א שעת הכושר דבב"ח כגון שנתערבה קודם בישול כגון דתרו לי' כולי יומא בחלבא ואח"כ בישל וכה"ג לא הית' למנחה שעת הכושר אלא קודם שהקדישה עכ"ל. כונתם דבב"ח הי' לו שעת הכושר גם משנעשה בב"ח שהרי ע"י השרי' ג"כ כבר נבלע הבב"ח ונעשה בב"ח ולא הי' אסור עדיין משא"כ בהקדש שמשעה שנעשה הקדש הרי אסור הוא וע"כ הקדש מיקרי שפיר לא הי' לו שעת הכושר. ואולם עפ"י דעת רש"י הנ"ל יובן תירוצם זה ביתר שאת דכיון דכשהוקדשה המנחה הרי נעשית עי"ז מין חדש וא"כ זה המין החדש הרי לא הי' לו שעת הכושר ומה שהי' לה שעת הכושר קודם ההקדש שפיר לא חשוב ש"ה כיון דע"י ההקדש פנים חדשות באו לכאן ונעשית מין חדש ולא הי' ש"ה מעולם לזה המין החדש שהוא עתה. ואולי לפי"ז אין צורך לומר עוד דר"ש איירי בבב"ח שנשרו יחד קודם הבישול רק אפי' בסתם בב"ח שפיר מיקרי הי' לו ש"ה כיון דהי' לו היתר קודם בישול ולא דמי למנחה שהית' מותרת קודם ההקדש כיון דע"י ההקדש נעשית מין חדש. ואולם רש"י בעצמו פי' במנחות שם ד"ה הואיל דשעת הכושר דבב"ח היינו אי תרו לי' בחלבא לפני הבישול דשרי ע"ש וצ"ל דגם בב"ח חשוב מין חדש נגד מה שהי' תחלה בשר לבד וחלב לבד וע"כ צריך לאוקמי היכא שנתערבו כבר קודם הבישול ע"י שרי' ויש להאריך בזה ואכ"מ

והנה אשוב לעניננו ואומר דעפ"י דברינו הנ"ל דהא דפיסול שהי' בבהמה בעודה חולין ונסתלק אינו מדחה אותה לכשתוקדש הוא מפאת דחשובה אחרי ההקדש מין חדש דקדשים וחולין שני מינין הן וזה המין החדש הרי לא נדחה מעולם וכנ"ל הנה יתיישב בפשיטות בזה קושית הנחלת יעקב בראש השנה דכ"ח ע"א שהקשה דמדוע התוקע בשופר של עולה יצא מטעמא דמעל בתקיעתו ונפיק לחולין הא לפני המעילה עכ"פ הרי הי' קודש ופסול לתקיעה וא"כ ראוי שיהי' פסול מטעם דיחוי כמו לולב שנקטם ראשו ועלתה בו תמרה ביו"ט דפסלינן לי' מטעמא דדיחוי וכמבואר בסוכה (דף ל"ג ע"א) ע"ש עכת"ק. ואולם עפ"י דברינו הנ"ל לק"מ דכיון שהי' השופר