לקח טוב סה

כך ואין מתפעל מן הפיסול כל כך לשיודחה גם על אחרי זמן הסתלקות הפיסול [ודבר זה איננו לענין דיחוי לבד כ"א בכל הדברים הוא כן שפעולת הגרעון היא יתיר' לפי גודל המעלה כאשר תראה שמת ישראל מטעמא באהל ומת עכומ"ז אין מטמא באהל וביבמות דס"ח ע"ב ומה כהנת דבקדושה דנפשה אכלה (בתרומה) פסול לה (עמוני ומואבי מצרי ואדומי כו' שבא עלי') לוי' וישראלית דלא אכלה אלא בשביל בנה (שיש לה מכהן) לא כל שכן ופריך הש"ס דאדרבה היא הנותנת כהנת דקדיש גופה פסיל לה לוי' וישראלית דלא קדיש גופה (ויש בה רק קדושה מועטת מכח בנה) לא פסיל לה עכ"ל הגמ'. וזהו כדברינו הנ"ל שהגרעון פועל יותר לפי גודל המעלה. וע"ע בתוס' בכורות דמ"ז ע"א ד"ה אלא דאהא דאמרי' התם דכהנת שנבעלה לעכו"ם ה"ל זרה וחייב בנה בה' סלעים כתבו הם ז"ל וז"ל ואפי' קדושת לוי' פקעה מינה ואע"ג דלוי' אשת כהן שנשבית ומפסלא בתרומה לא פקעה מינה קדושתה לענין ה' סלעים עכ"ז כהנת שנשבית גרע טפי דכהנת כיון דקדושתה מגופה אתיא ע"כ כשמתחללת פקעה קדושתה לגמרי עכ"ל. וזהו ג"כ כדברינו הנ"ל דכהנת דיש בה קדושה יותר גדולה ע"כ אדרבה חילול הביאת עכומ"ז פועל בה ביותר ומפקיע הקדושה לגמרי ואין נשאר אפילו קדושת לוי' משא"כ בלוי' שנשבת ואפילו היא אשת כהן עכ"ז כיון שאיננה כהנת בעצמה ע"כ קדושתה מועטת וע"כ אין חילול הביאה פועל בה כל כך להפקיע גם קדושת לוי' שבה. ומה שמעילה מוציאה קדשי קדשים לחולין ולא קדשים קלים הוא ג"כ מטעם זה שהגרעון מחלל ופועל ביותר בגדול המעלה וזהו ג"כ ענין מה שחולין מקבלין טומאה רק מראשון ותרומה גם משני וקודש אפי' משלישי וחטאת מרביעי שכל שמעלתו גדולה יותר אזי הוא יותר מתפעל מן הטומאה ההפיכית לו. וע"ע בש"ס פסחים (דף מ"ט ע"ב) גדולה שנאה ששונאים עמי הארץ את הת"ח וכו' שנה ופירש יותר מכולם והענין כי יש פחיתות דבק בטבע בחומר האדם כינוהו חכז"ל בשם יצה"ר והפחיתות ההיא הוא הפיכי אל התורה וע"כ ע"י הלימוד תורה מפאת היות התורה הפיכית אל הפחיתות ההיא הנה הפחיתות ההיא מתבטלת ומסתלקת כאומרם ז"ל בראתי יצה"ר בראתי לו תורה תבלין וע"כ עמי הארץ הבלתי לומדים תורה ודבק בהם איפוא הפחיתות ההוא המתנגד אל התורה לכן הם שונאים בטבעם לתלמידי חכמים לומדי התורה וע"כ אמרו כי מי ששנה ופירש הוא יותר מכולם והוא שונא לת"ח עוד יותר ממה ששונא אותו העם הארץ שלא שנה מעולם וזה בעבור שהגרעון פועל יותר לפי גודל המעלה וע"כ זה שכבר שנה וקיבל מעלת התורה הנה בפרישותו ממנה ודבק בו אז איפוא הפחיתות ההיא המתנגדת אל התורה הנה הפחיתות הזאת פועלת בו ביותר והיא עצומה בו ביותר וע"כ הוא יותר שונא הת"ח ממי שלא שנה כלל. וזה ממש כהא דאמרינן דנראה ונדחה גרע מדיחוי מעיקרא שכן ג"כ אומרים שם דשנה ופירש גרע ממי שלא שנה מעולם והטעם בשניהם אחד הוא דהגרעון פועל ביותר לפי גודל המעלה וע"כ הוא עצום ביותר במי שכבר הי' לו מעלה באיזה פעם מבמי שלא הי' בו מעלה מעולם. וע"ע בחולין דכ"ה ע"א דגולמי כלי עץ טמאים וגולמי כלי מתכות טהורים כו' ואלו הן גולמי כלי מתכות כל המחוסר שיפה שביצה גירור וכו' עש"ה. וזהו ג"כ כדבר האמור דכלי מתכות מפאת מעלתם היתיר' ע"כ גם חסרון השיפה והשביצה כו' חשובי אצלם חסרון ומבטל מהם שם כלי מלקבל טומאה ואעפ"י שאינו נחשב חסרון בכלי עץ לבטל מהם שם כלי וע"ע בכתובות (דף ס"ו ע"ב) בכה ריב"ז ואמר אשריכם ישראל בזמן שעושין רצונו של מקום אין כל אומה ולשון יכולה לשלוט בהם ובזמן שאין עושין כו' ע"ש וקשה דבבא שני' הנ"ל דכשאין עושין כו' מוסרן כו' מה אשרו וטובו ומה זה שאמר אשריכם ישראל דמוכח דקאי על כל דבריו ואפי' אבבא דאין עושין וכו' ואולם הכונה בזה ג"כ לפי דרכנו דהגרעון פועל ביותר לפי גודל המעלה וע"כ ישראל שיש להם מעלה יותר לכן גרעון ופחיתות העביר' על רצונו ית' (דאין עושין רצונו כו' הוא עבירה על רצונו דאפי' ביטול עשה ג"כ הוא עבירה אלא שהוא עבירה בשוא"ת) פועל בהם ביותר לרוע עד שגורם להם ההכנעה ביד בהמתן כו' מה שאין עונש כזה לשום אומה בעברה על רצונו ית' וזה בעבור שאין מעלה עצומה כאשר לאומה הישראלית וע"כ ג"כ אין הגרעון והפחיתות פועל בהם כל כך כמו באומה הישראלית וע"כ שפיר קאמר אשריכם ישראל וכו' דמה שמוסרן ביד בהמתן כו' כשאין עושין כו' הרי זה גם כן מורה על מעלתם העצומה אשר עבורה הפחיתות ההפיכית ג"כ פועל בהם ביותר ואחי הבחור הגדול בתורה בקי ברוב הש"ס כמר יצחק שי' לאוי"ט העירני ג"כ על מקום שמפורש בו דפעולת הגרעון היא לפי גודל המעלה והוא ברש"י זבחים ט"ז א' דאהא דאמר התם דאונן מחלל עבודה מדכתי' בכהן גדול ומן המקדש לא יצא ולא יחלל הא אחר שלא יצא חילל ור"א אמר מהכא הן הקריבו וכו' ור"א מאי טעמא לא אמר מומן המקדש לא יצא אמר לך מי' כתי' הא אחר שלא יצא חילל וברש"י מי כתי' הא אחר וכו' דילמא אחר נמי לא חילל ובדידי' אצטריך לי' למישרי' דלא תימא מתוך חשיבותו וקדושתו היתיר' הוא פוסל אונן עכ"ל. ומבואר דפעולת הגרעון היא לפי גודל המעלה וע"כ אף שאנינות איננו גרעון לפסול בכהן הדיוט עכ"ז ה"א דבכ"ג מתוך מעלותו היתיר' אזי גם האנינות היא גרעון בו ופוסלו ויש לסברא זאת עוד דמיונות רבים ואין כאן מקום להאריך]

ולפי"ז י"ל דאפי' לר' יוחנן דסובר דיחוי מעיקרא היינו דוקא בבהמה של ב' שותפין דהבהמה בעצמותה ראוי' כולה למה שהוקדש חצי' וע"כ כיון שיש בה ראויות להקרבה. ע"כ אדרבה יותר אמרינן דיחוי ודמי לנראה ונדחה ושפיר הפיסול עושה דיחוי משא"כ במחוסר זמן דבעצמותו דיחוי מעיקרא הוא ואיננו ראוי להקרבה בעצמותו ע"כ שפיר אין הפיסול פועל בו להדחותו גם לכשיבוא זמנו וראי' לחילוק זה ממה שכתבו התוס' בגיטין דמ"ג ע"ב ד"ה גמרו דהא דבהמת שותפין שהקדיש חצי' וחזר ולקח חצי' לא פשט ההקדש בכולה ואלו בחצי' שפחה וחצי' בת חורין שנתקדשה ואח"כ נשתחררה לגמרי אמרינן דגמרי קידושין מאליהם היינו משום דבהמת שותפין הרי הבהמה בעצמותה ראוי' וע"כ נחשב לשייר בהקדישה וע"כ אינו פושט ההקדש אבל החצי' שפחה הרי אינה ראוי' כלל וא"כ לא שייר בקנינה וע"כ כשנעשית בת חורין ויש מקום לקידושין לפשוט פושט עכת"ד שם יעויש"ה. ואם שיש לחלק ולומר דרק לענין שיור שפיר חשוב שיור בהקדיש חצי' כו' כיון ששייר קדושת חצי' השני' שהיא ג"כ ראוי' להקדש זה משא"כ כאן ביומא דדנין לענין פיסול הקרבן ודיחוי של ההקדש עצמו שהקדיש ולא לענין שיור מה שלא הוקדש וא"כ כיון שסוף סוף הרי הקדיש רק חצי' וא"כ הרי אין חצי בהמה נקרב קרבן וא"כ הרי יש פיסול עצמותי בהקדש זה מפאת היותו הקדש של חצי בהמה עכ"ז שפיר י"ל כדברינו דאכתי לא דמי הקדיש חצי' כו' למחוסר זמן דהקדיש חצי' הרי עכ"פ הוא חזי לאצטרופי לחצי' השני