לקח טוב סד

רק פסול חסרון הוא ולא פסול הגוף וככל המקומות אשר הבאנו וע"כ שפיר דמי לאנינות ויש לתמוה איפוא על הרא"ש ז"ל שכ' דאונן גופו דחוי ודמי לחיגר ומוכח דס"ל ז"ל דגם חיגר הוא פסול הגוף והרי זה לכאורה היפוך כל המקומות המובאים לעיל וצ"ל דהרא"ש לאו דוקא נקט ולגבי ט"ב דרק יומא הוא דקגרים חשובי אינהו דיחוי ופסולי הגוף אבל בעצם אינן פסולי הגוף וכנ"ל

ושוב ראיתי שלשון הרא"ש מדוקדק לגמרי ולישנא דגמ' קנקט דגם לגמ' עצמה מצינו שקוראה למום ולמחוסר זמן פסול הגוף והוא בזבחים דקי"ד ע"א דאהא דפליגי שם ר"ש ורבנן במשנה בשוחט בחוץ קרבן שנשחטה אמו היום או בע"מ עובר ותורין שלא הגיע זמנן דר"ש מחייב מפאת שראוין בפנים לאחר זמן וחכמים פוטרין וקאמר התם בגמ' וצריכא דאי תנא בע"מ עובר ותורין שלא הגיע זמנן ה"א הני משום דפסולא דגופייהו אבל או"ב דפסולא מעלמא קאתי לי' אימא מודי לי' רבנן לר"ש וכו' עכ"ל הגמ' ומבואר שהש"ס קורא לבע"מ ולתורין שלא הגיע זמנן פסול הגוף

והנה הא דקרא לתורין שלא הגיע זמנן פסול הגוף י"ל דאינו סותר למה שכתבנו דמחו"ז הוא רק פסול חסרון דמחו"ז דבהמה לא דמי לתורין שלא הגיע זמנן דבמחו"ז דבהמה כתי' ומיום השמיני והלאה ירצה וגו' וע"כ הפסול היא רק מפאת החסרון זמן של יום השמיני בעצם ואפי' אם הי' אפשר שתהי' הבהמה גדולה ביום הראשון באותו הגידול והכמות אשר יהי' לה ביום השמיני ג"כ הית' פסולה מהקריב כיון שהתורה הצריכה יום השמיני וע"כ זהו שפיר רק פסול חסרון זמן משא"כ בתורין אף דהש"ס קרי לי' שלא הגיע זמנן עכ"ז אין הפסול שם מפאת חסרון זמן שהרי לא קבעה התורה זמן כלל לתורין ורק ערך הגידול הוא שקבעה תורה דתורים כשרים רק משיזהיבו כמבואר בחולין כ"ב ב' וע"כ יש כאן חסרון גידול הגוף ולא חסרון זמן ושפיר קרי לי' פסול הגוף והא דקאמר תורין שלא הגיע זמנן הכונה בהכרח שלא הגיע זמן גידולן אבל באמת אין זה חסרון זמן בעצם רק חסרון גוף ולא דמי למחו"ז דבהמה שהוא חסר רק ענין הזמן בעצם. ותבין בזה דברי התוס' דמנחות כ"ה א' ד"ה ואימא דאהא דדרשי' שם קרא דונשא אהרן את עון הקדשים דקאי אעון טומאה מפאת שהותרה מכללה בציבור ופריך שם בגמ' דנדרוש קרא אבע"מ דהותר מכללו בעופות ע"ש והקשו הם ז"ל ג"כ דנוקים לי' אעון דמחו"ז כגון תוך ח' דהותר גם כן מכללו בעופות דבני יונה כשרין משיעלעלו דם עכ"ל. ולכאורה מאי קושיא הרי אין חסרון זמן דומה למום דמום הרי הותר לגמרי בעופות שהרי אין שום מום פוסל בעוף משא"כ חסרון זמן נהי דחסרון זמן דלפני ח' אינו פוסל בעוף עכ"ז הרי גם בעוף נוהג פסולא דמחוסר זמן שהרי תורין כשירין רק משיזהיבו ובני יונה רק משיעלעלו דם וא"כ עופות שוין שפיר לבהמה בענין פסולא דחסרון זמן אלא דיש להם זמן אחר מאשר לבהמה ועכ"פ כיון שגוף הפסול נוהג גם בהם לא שייך לומר כל כך דקאי אעון דחסרון זמן תוך ח' מטעמא דהותר מכללו בעופות כמו שאומרים כן אמום וכמובן ועל כרחך צ"ל דכונתם ג"כ כדברינו דבעופות אין נוהג פסולא דחסרון זמן כלל וכלל ורק פסול גידול הוא דאית בהו משא"כ בבהמה דהפסול הוא מפאת החסרון זמן בעצם וכנ"ל וע"כ שפיר חשוב עון מחו"ז עון שהותר לגמרי מכללו בעופות כמו מום. ומיהו ממאי דדייקי בלשונם דנימא דקאי קרא אעון דמחוסר זמן כגון תוך ח' ולא כתבו סתם דקאי אעון דמחו"ז מוכח קצת דכונתם דגם בעופות יש פסול מחוסר זמן אלא שאין זמנו ח' רק זמנו משיעלעלו דם דהוא עוד לפני ח' וע"כ תוך ח' חשוב הותר מכללו בעופות ודו"ק. וי"ל דכונתם עפ"י דברי רש"י זבחים דפ"ה ע"ב ד"ה הואיל וכשירין בעופות דכ' וז"ל אבל מחוסר אבר פוסל בעוף משום הקריבהו נא לפחתך וכן מום מגונה עכ"ל. ולפי זה לכאורה שפיר הקשו דמום נמי הרי נוהג גם בעוף אלא דבעוף נוהג רק מום מגונה ומום סתם פוסל רק בבהמה ולא בעוף וא"כ עכ"פ דמי שפיר מום למחו"ז אע"ג דמחו"ז שייך גם בעוף כיון דאותו מחו"ז הפוסל בבהמה דהיינו תוך ח' הרי אינו פוסל בעוף ואולם באמת נראה דגם לרש"י הנ"ל אין שום מום פוסל בעוף ומום מגונה נמי דפוסל היינו רק שענין הגנות והמיאוס פוסל מפאת הקריבהו נא לפחתך אבל אין הפסול מפאת עצם ענין המום כמו שהוא בבהמה ושפיר חשוב מום פסול שהותר מכללו לגמרי בעופות ודו"ק

ודע דהך סוגיא דמעילה (י"ב א') דפריך אתורין שלא הגיע זמנן דאין מועלין דמאי שנא ממחו"ז דבהמה מוכח ג"כ לכאורה דלא כדברינו רק דגם תורין פסולם הוא מפאת חסרון זמן או דלהיפוך גם בבהמה הפסול הוא רק מפאת חסרון הגידול לפי שביום ח' בהכרח היא גדולה יותר מלפני ח' והצריכה תורה לענין הקרבה אותו כמות הגידול אשר הוא בח' דייקא דאי נימא דבבהמה הפסול הוא מפאת החסרון זמן בעצם ובעוף הפסול הוא מפאת חסרון הכמות והגידול דהוא חסרון גוף א"כ מאי פריך הלא אין הנושאים שוים כלל ושפיר יכול להיות קדושה במחוסר זמן אעפ"י שאין קדושה במחוסר גוף וכמובן ויש להאריך בזה ואכ"מ

והנה אשוב לעניננו ואומר דמהא דקרי בש"ס זבחים (קי"ד א') הנ"ל לפסולא דמום פסול הגוף ודאי קשיא מכל הני דוכתי דמייתינא דמפורש בהו דמום הוא רק פסול חסרון ואינו פסול הגוף ועל כרחך צ"ל דלאו דוקא קרי לי' פסול הגוף רק דלעומת או"ב דפסולא מעלמא קאתי לי' הוא דחשוב גם מום פסול הגוף. ונזכרתי שנמצא עוד יותר מזה בש"ס מנחות די"ב ע"א דאהא דבעי שירים (שירי מנחות) שחסרו בין קמיצה להקטרה וכו' מהו דתיהני להו הקטרה למיקבעינהו בפיגול וכו' א"ר הונא אפי' לר"ע דאמר זריקה מועלת ליוצא ה"מ יוצא דאיתי' בעיני' ופסולא מחמת דבר אחר הוא אבל חסרון דפסולא דגופי' הוא לא מהני לי' הקטרה ע"כ ומבואר להדיא דהש"ס קורא גם לחסרון ממש פסול הגוף לגבי פסול מחמת דבר אחר וע"כ ה"נ נהי דמום הוא פסול חסרון עכ"ז שפיר קורהו פסול הגוף לגבי או"ב דפסולו מחמת ד"א ולפי"ז שפיר גם הרא"ש תענית הנ"ל קורא לאונן וחיגר דיחוי הגוף לעומת ט"ב שהאדם ראוי לגמרי והפסול רק מחמת ד"א דיומא הוא דקגרים ובאתי בכ"ז רק להעיר

ב) עי"ל בישוב קושית התוס' יומא הנ"ל וזה דהא חזינן בסוגי' דדיחוי דנראה ונדחה גרע מדיחוי מעיקרא ומבואר איפוא בזה דהפיסול בקדשים הוא לפי גודל מעלת הקדשים וכשיש על הקודש יותר חשיבות ומעלה אזי אדרבה הרי הפיסול הוא יותר הפיכי לו מפאת מעלתו וע"כ אדרבה הפיסול חזק ופועל בו ביותר וע"כ כל שכבר נראה באיזה זמן וכבר קיבל מעלה וחשיבת מפאת הראויות להקרבה ואח"כ נפסל אזי הפיסול פועל בו ביותר ומדחהו גם על אחרי זמן שיסתלק הפיסול משא"כ בדיחוי מעיקרא שלא הי' ראוי עדיין בשום זמן ולא הי' לו מעלה מעולם ע"כ אין הפיסול הפיכי לו כל