לקח טוב סב

דקריאה קודמת להנחה ושינוי הסדר מקלקל הדבר וכנ"ל וע"ז קאמר הירושלמי דאת"ל כן אזי יש למיבעי הניחן בלילה מהו וזה ע"פ מ"ש התוס' ביבמות דמ"ז ע"ב ד"ה מטבילין אהא דמוכח התם בגמ' דמילה דגר קודמת לטבילה וכתבו ע"ז וז"ל ותימא דאמר בהערל נכרית מעוברת שנתגייר בנה א"צ טבילה (משום דמהני לי' טבילת אמו דטבלה בשעה שנתגיירה ואמאי הרי נמצאת טבילת הבן לפני מילתו) ואור"י דשאני התם דאכתי לא חזי למילה (בשעה שטבלה אמו בעודו עובר) עכ"ל הרי דאע"ג דמילה קודמת לטבילה עכ"ז אם הטבילה היא בעוד שאין שם ראויות למילה שפיר דמי ואין קפידא במה שתומצא הטבילה קודמת למילה. וכן תמצא סברא כזאת עוד בתוס' מנחות דמ"ט ע"א ד"ה ת"ל וערך וכו' דכתבו דאע"ג דכל הקרבנות צריכים להיות מאוחרים לתמיד של שחר מדרשא דהעולה עולה ראשונה עכ"ז היינו רק אם מקריב ביום אחרי שכבר הגיע זמן הקרבת תמיד של שחר אבל אם מקריב בלילה שעדיין לא הגיע זמן התמיד של שחר לית בי' משום קודם התמיד ע"ש. וכן תמצא עוד בברכות דף ל' ע"א ברש"י ד"ה וליעבד מר דכ' דהא דבעינן סמיכת גאולה לתפלה הוא רק אם מתפלל אחרי שכבר הגיע זמן ק"ש שאז צריך להקדים ק"ש ולומר התפלה אחרי' בסמוך לה אבל אם רוצה להתפלל קודם הגעת זמן ק"ש שפיר דמי ואין בזה משום סמיכת גאולה לתפלה כיון דבשעת התפלה אין זמן ק"ש עדיין ע"ש. ולפי"ז יש לנו לומר גם כאן דבאמת זמן ההנחה הוא גם בלילה דהא רק בקריאה כתי' הגדתי היום וא"כ רק ההגדה והקריאה צריכה להיות ביום אבל לא ההנחה ואין צורך למ"ש המראה הפנים דקרא דקריאה מגלה גם על ההנחה רק דהנחה דלא כתי' בה קרא שפיר זמנה באמת גם בלילה וע"כ שפיר איבעי לי' להירושלמי דאת"ל דהנחה לפני הקריאה לא מהני עכ"ז י"ל דהיינו רק אם הניח ביום דבשעת ההנחה כבר הוא זמן קריאה וע"כ צריך להקדים הקריאה לההנחה כסדר הכתוב בתורה ואם שינה הסדר לא מהני משא"כ אם הניחן בלילה וקרא אחרי' ביום שפיר מהני ואין בו קפידא מפאת הקדמת הנחה לקריאה כיון דבשעת ההנחה בלילה אכתי לא מטי זמן קריאה או דילמא אין חילוק בזה וכל שקדמה ההנחה לקריאה אעפ"י שלא הי' עדיין זמן קריאה בשעת ההנחה נמי חשוב שינוי הסדר ולא מהני. וזהו דקאמר הירושלמי ר' יונה בעי הניחן בלילה הכונה דאת"ל באיבעי' הקדומה דהנחה אינה מתרת מחוסר זמן (דהיינו שאם הקדים הנחה לקריאה לא מהני וכפי' הפני משה) עכ"ז הניחן בלילה וקרא אחרי' ביום מהו ובאתי רק להעיר

יב) נזכרתי עוד דברי התוס' מנחות די"ח ע"ב ד"ה ור"ש דאהא דתנן שם י"ח א' במשנה לא יצק לא בלל וכו' כשר (ובגמ' מפרש דלא בלל היינו אפי' לא בלל כלל ולא יצק היינו לא יצק כהן אלא זר אבל יציקה גופה מעכבא) ובגמ' שם קאמר דמתני' דלא כר' שמעון דמייתי התם ברייתא דס"ל לר"ש דיציקה ובלילה פסולין בזר ובתוס' שם כתבו וז"ל ומי פליג ר' שמעון אהא דלא בלל כשר וי"ל דבלל זר גרע דמחיל עבודה ומהאי טעמא ניחא נמי בלל חוץ לחומת העזרה דפרק קמא דפסול אע"ג דלא בלל כשר א"נ מכולה מתני' דייקינן דלא כר"ש מלא יצק ומלא בלל דלר' שמעון כיון דבעי כהן אי לא עביד פסול ומיהו קשה ממליחה דבעי ר' שמעון קרא לקמן דמעכבא ול"ל קרא תיפוק לי' דבעינן כהן וכו' עכ"ל. הרי שהתוס' פה נסתפקו בזה אם אפשר לומר דאע"ג דלא בלל כלל כשר עכ"ז בלל זר גרע א"ד כל שגוף הדבר אינו מעכב אזי גם עשייתו בזר א"א שיפסול (וזה סתיר' לדבריהם בקידושין ל"ו א' הנ"ל דפשיטא להו דכיון דסמיכה ותנופה לא מעכבי אזי גם סמיכת ותנופת נשים א"א שתפסול)

והנה מה שכתבתי למעלה בהסברת החילוק שבין בלילה בחוץ דפוסלת אע"ג דלא בלל כשר לבין מיצוי דם חטאת העוף למעלה מחוט הסיקרא דאינו פוסל מטעמא דלא מצה כלל נמי כשר וכתבתי דלמעלה מחוט הסיקרא במזבח איננו מקום פגום הפוסל את המיצוי רק שאיננו מקום הכשר והשייך למיצוי וחסר רק הדבר המכשיר משא"כ החוץ דהוא מקום פגום ופוסל את המנחה הנה יש לעיין אי שייך בבלילה בזר ג"כ סברא זאת כמו בבלילה בחוץ והתוס' דמנחות י"ח הנ"ל דימו בלילה בזר לבלילה בחוץ וצ"ל דגם זר מדריגתו פחותה ממדריגת הקדשים ופוגם ופוסל את הקדשים ולא דמי ללמעלה מחוט הסיקרא במזבח

ואולם נתיישבתי דגוף הך סברא דלמעלה מחוט הסיקרא במזבח כיון שאין שם פגם איננו מקום הפוסל והוא רק בלתי כשר למיצוי אבל לא פוסל את המיצוי ונתיישבתי דהיא סברא פריכא דהא דם חטאת שנכנס לפנים פסול אע"ג דקדושת ההיכל עדיפא עוד מקדושת העזרה ועל כרחך דהיא הנותנת דכיון דקדושת ההיכל עדיף מקדושת עזרה ע"כ חטאת החיצונה שאין מקומה בהיכל הנה קדושת ההיכל מנושא מערכה והיא נפסלת ע"י כניסתה למקום המנושא מערכה כי בהיותה בלתי ראוי' לקבל קדושת המקום המנושא ההוא הנה אדרבה היא נפסלת ע"י כניסתה לשם וא"כ גם כאן שקבעה התורה מקום לחטאת העוף למטה מחוט הסיקרא א"כ מאן לימא לן דאין המקום למעלה מחוט הסיקרא מנושא מערך חטאת העוף ובהדי כבשי דרחמנא למה לן ושפיר אפשר דלמעלה מחוט הסיקרא הוא מקום הפוסל בו מפאת גבהות מדריגתו ואיננו לבד מקום הבלתי כשר לו

וא"ל דהא דם חטאת נפסל בכניסה לבד לפנים ואלו דם חטאת העוף אינו נפסל בכניסה למעלה מחוט הסיקרא במזבח וא"כ על כרחך דאין הפסול למעלה מחוט הסיקרא מפאת היותו מקום הגבוה מערכו דאם כן הי' ראוי שיפסול בכניסה לבד כמו בכניסת דם חטאת לפנים דז"א דאטו כל אנפין שוין ושפיר אפשר שדם חטאת מתפעל מקדושת הפנים ע"י הכניסה לבד ונפסל מכח זה ואלו דם חטאת העוף אין מתפעל מקדושת הלמעלה מחוט הסיקרא כ"א ע"י שעושין בו עבודה שם כהזאה ומיצוי ואכתי גם בזה בהדי כבשי וכו' ותו דגם בדם חטאת הנכנס לפנים איכא פלוגתא דתנאי בזבחים פ"ב א' ודל"ו ע"א אם נפסל ע"י הכניסה לבד או נפסל רק כשכיפר שם דהיינו כשזרקו בפנים על הפרוכת ובין הבדים עש"ה וצ"ע ובאתי בכ"ז רק להעיר: כלל ו. בענין בע"ח נדחים וראיתי לחלק הכלל הזה לאותיות ואלה המה

א) ביומא דס"ד ע"א תד"ה התם הקשו אהא דס"ל לר' יוחנן בבהמות שותפין שהקדיש אחד מהם חצי' וחזר ולקח והקדיש חצי' השני' דקדושה ואינה קריבה משום דדיחוי מעיקרא הוא דאמאי לא יליף ממחוסר זמן דלא אמרינן דיחוי מעיקרא עכת"ק התוס'. ונראה ליישב דהנה בש"ס יומא שם מבואר דבבעל מום גזה"כ הוא דלא אמרינן דיחוי שהרי מום שעבר כשר אלא דמ"ד בעלי חיים אינם נדחים יליף כל הפסולים