לקח טוב סא

א' הנ"ל שכתבו דנהי דבדאורייתא אין לחלק בין לכתחלה לדיעבד עכ"ז שינוי הסדר אינו מעכב והארכתי בזה למעלה ולפי' הפ"מ הנ"ל הנה מפורש בירושלמי זה להיפוך דגם שינוי הסדר אפשר שיעכב

עוד נמצינו למדין לכאורה מירושלמי זה לפי' הפ"מ הנ"ל לפשוט מה שנסתפקנו למעלה אם בשינוי הסדר העביר' היא בהדבר הנקדם או בהדבר המאוחר דמירושלמי זה מוכח לכאורה להדיא דהעביר' היא בהדבר המאוחר דהא ההנחה כאן בשעה שהניח הרי הי' העביר' בה רק מפאת שהניח ולא קרא עדיין וזה הרי א"א שיעכב דהא דינא הוא דקריאה אינה מעכבת ואפילו בהניח לבד ולא קרא נמי מהני ועל כרחך דמה דאיבעי לי' לירושלמי לומר שיעכב בנדון דידן איננו מפאת ההנחה רק מפאת הקריאה שקרא אחרי ההנחה דנהי דלא קרא כלל אינו מעכב עכ"ז בקורא שלא כתקנו מעכב וע"כ כאן נמי דהי' לו לקרות לפני ההנחה וקרא אחרי ההנחה שלא כתקנו איבעי לי' לירושלמי דתעכב הקריאה ותפסול למפרע גם את ההנחה דומיא דשהי' במיעוט בתרא וכנ"ל וא"כ מפורש איפוא דבשינוי הסדר אזי הדבר המאוחר הוא הנחשב שלא כתקנו

ואולם יש לדחות די"ל דבהניח ולא קרא כלל אין כאן רק עבירת חסרון קריאה וזה שפיר אינו מעכב אבל בהניח וקרא אחרי ההנחה אזי אגמ"ל דיש בההנחה עבירת הקדמת הנחה לקריאה ועביר' זאת איבעי לי' לירושלמי דתעכב אעפ"י שעבירת חסרון קריאה אינה מעכבת וה"ז דוגמת מקדים תרומה לביכורים דרציתי למעלה לפרש דלחד מ"ד העבירה היא רק אם מפריש התרומה ואת הביכורים אחרי' דאז ע"י הפרשת הביכורים שאחרי' אגמ"ל דהית' תרומה מוקדמת לביכורים ואגמ"ל דעבר בהפרשת התרומה עבירת הקדמת תרומה לביכורים משא"כ אם אין מפריש הביכורים כלל אח"כ אזי אינו עובר כלל ע"י הפרשת התרומה לבד ורק כשמפריש הבכורים אח"כ נעשה למפרע הפרשת התרומה עביר'. וכאן נמי י"ל דוגמת זה דבשינוי הסדר שפיר רק הדבר המוקדם הוא שלא כהלכה ובו הוא עבירת שינוי הסדר ועכ"ז שפיר איבעי לי' לירושלמי דתעכב הקדמת הנחה לקריאה אע"ג דרק ההנחה היא העבירה והנחה בלי קריאה כלל הרי ג"כ מועלת דעכ"ז י"ל דהיכא דהיתה הקריאה באמת וא"כ גם היא הרי היא מכלל המצוה וא"כ שוב אגמ"ל דהי' בהנחה עבירת הקדמת הנחה לקריאה (כמו בשהי' וחלדה במיעוט בתרא דאמרי' שע"י השהי' והחלדה הזאת נחשב גם הרוב הקדום שלא כתקנו וכנ"ל) וע"כ עבירה זאת שפיר מקלקלת ומפסדת את ההנחה ושפיר מעכבת עבירה זאת בהנחה אע"ג דחסרון קריאה אינו מעכב בה

והנה מ"ש הפני משה אהא דאמר בירושלמי הדא דתימא בשחזר ונטלן אבל אם הי' במקומן כמונחין הן וכתב ע"ז דזה הוא רק מפאת שהקריאה אינה מעכבת וכמו שהעתקתי למעלה דבריו ולכאורה אין לזה הבנה כלל דאיך תלוי זה בהא דקריאה מעכבת או לא דממ"נ אי אמרי' דאם הניחן וקרא ולא חזר ונטלן לפני הקריאה רק הניחן כך מונחין עד אחרי הקריאה אזי מה שמונחין אחרי הקריאה חשוב כאלו הוא הניחן אז בידים כיון שהם מונחין מכח מעשה הנחתו א"כ אפי' נאמר דקריאה מעכבת הרי שפיר יצא כיון שהי' כאן קריאה והנחה אחרי' כסדרן דאע"ג דהי' הנחה גם לפני הקריאה עכ"ז מה בכך אטו אם נאמר דקריאה מעכבת והניח בלי קריאה אין אל הביכורים האלה תיקון עוד כלל הא ודאי אם יקרא ויחזור ויניח מחדש אחרי הקריאה שפיר מהני וא"כ ה"נ אם אנו חושבין מה שמונחין אחרי הקריאה להנחה א"כ הרי הי' כאן קריאה והנחה אחרי' ושפיר מהני ואי נימא דמה שמונחים אחרי הקריאה מאליהן אין זה חשוב הנחה א"כ שוב גם הא דקריאה אינה מעכבת לא מהני מידי דהא קיימי' השתא באיבעי' דאע"ג דקריאה אינה מעכבת עכ"ז אם הניח וקרא אחרי כן מיגרע גרע ולא מהני וא"כ מה בכך שמונחין גם אחרי הקריאה הרי זה אין חשוב הנחה וא"כ אין כאן רק ההנחה הראשונה והיא הרי היתה לפני הקריאה ומה לי אם חזר ונטלן או לא חזר ונטלן אם מה שמונחין מאליהן אחרי מעשה הנחתו אינו חשוב הנחה

ואולי כונתו דבאמת מה שמונחין מאליהן אחרי הקריאה חשוב זה שפיר הנחה כיון שהם מונחין מכח מעשה הנחתו אלא דזה רק אם אנו אומרים דקריאה אינה מעכבת וא"כ בשעה שהניח הביכורים הרי באותה שעה כבר התירה ההנחה את הביכורים אע"ג דלא קרא עדיין כיון דקריאה אינה מעכבת וא"כ מעשה הנחתו זאת איננה מעשה קוף בעלמא כי אם הנחה מעליא היא והתירה את הביכורים בשעתה אלא דאחרי כן היא שנתקלקלה ההנחה הזאת ע"י הקריאה שקרא אחרי' דקריאה דאחרי ההנחה מקלקלת את ההנחה למפרע וכנ"ל וע"כ שוב מה שמונחים גם אחרי הקריאה מכח מעשה הנחתו שהיתה טובה בשעתה חשוב זה שפיר להנחה אחרי הקריאה ושפיר ההנחה שמונחין מאליהן אחרי הקריאה מועלת להתיר הביכורים משא"כ אלו הייתי אומר דקריאה מעכבת א"כ ההנחה שהניח לפני הקריאה הרי היא באמת הנחה מחוסרת זמן ואינה מועלת כלל וחשוב כמי שהניחה הקוף וע"כ מה שמונחים הבכורים גם אחרי הקריאה אי אפשר שיועיל כלל דחשוב כאלו נפלו מעצמן על צד המזבח (ששם היתה הנחת הביכורים) דלא מהני. ודוגמת זה ממש תמצא במנחות (דף ק' ע"ב) וביומא (דף כ"ט ע"ב) דאם סידר את הלחם הפנים באחד בשבת אזי כשבא אחרי כן ליל שבת אין השלחן מקדש אז את הלחם ליפסל (אע"ג דלילה אין מחוסר זמן ומקדש ליפסל עש"ה) דאמרי' דכיון דבשעה שסידר באחד בשבת הרי הי' עדיין חסרון ימים וימים הרי חשיבי מחוסרין זמן וע"כ ה"ל כמי שסידרו הקוף וע"כ אין בכח השלחן לקדש אחרי כן את הלחם המונח עליו אפי' בליל שבת דאינה מחוסרת זמן עש"ה בגמ' ותראה שהוא דומה ממש לנידון דידן

והנה איבעי' השני' דירושלמי דבעי הניחן בלילה מהו לכאורה אין לה ענין כלל להסמיכה אל האיבעי' הראשונה לפי פי' הפני משה הנ"ל דלפירושו הרי אין האיבעי' הראשונה מפאת חסרון זמן כלל דהא כיון דקריאה אינה מעכבת א"כ מה שהניח בלי קריאה אין בו פסול מחוסר זמן כלל וכמו שכתבנו כבר למעלה והפסול כאן הוא רק מפאת שקרא אחרי כן דנהי דקריאה לא מעכבא עכ"ז קריאה בשינוי הסדר מיגרע גרע ומקלקל גם ההנחה וכנ"ל וא"כ זה פסול אחר הוא לגמרי לא פסול מחוסר זמן ואלו ההנחה בלילה הרי פסולה רק מפאת חסרון זמן לפי שצריכה להיות ביום (כדברי המראה הפנים שם משום דכתיב הגדתי היום ואע"ג דזה כתוב רק בקריאה עכ"ז מגלה גם על ההנחה ע"ש) וכשמניח בלילה הרי היא הנחה מחוסרת זמן היום וא"כ פסול ההנחה בלילה הרי הוא פסול אחר לגמרי מפסול ההנחה לפני הקריאה ואין שום שייכות כלל לכאורה לאיבעי' דהניחן בלילה אל האיבעי' דהנחה לפני הקריאה

וי"ל דאיבעי' דהנחה בלילה היא לפי האם תימצי לומר באיבעי' דהנחה לפני הקריאה דלא מהני משום