לקח טוב ס

ובתוס' שם ד"ה הקבלות כתבו וז"ל וא"ת אמאי אצטריך קרא בגמ' למעוטי נשים תיפוק לי' דכלהו מ"ע שהז"ג הוו שהרי אינן נוהגות אלא ביום וכו' וי"ל דמ"מ אצטריך קרא למעטינהו ולמיפסל קרבן בנשים דאי לאו קרא לא הוי ידעינן שהעבודה פסולה בהן להכי אצטריך קרא למעוטי למימר דמחללי עבודה ועבודתן פסולה מיהו מסמיכה קשה אמאי אצטריך קרא למעטינהו דהא עבודה לא אתחלא בהכי כלומר בלא סמיכה נמי אין הקרבן פסול בכך ואם נעשה סמיכה בנשים לא מיפסל קרבן בכך וכו' עכ"ל. ומוכח ג"כ מדברי התוס' אלה דדקדקו דא"א לומר דכונת הכתוב דסמיכה בנשים פוסלת הקרבן דכיון דבלא סמיכה כלל ג"כ אין הקרבן נפסל ע"כ א"א שתהי' סמיכת נשים גרועה מאלו לא הי' סמיכה כלל וכמבואר בלשונם (וכן הוא כונתם שם להלן באותו דיבור במה שהקשו מתנופה דכונתם שם ג"כ דכיון דתנופה כולה אינה מעכבת דאפי' לא הניף כשר כמבואר במשנה מנחות י"ח א' ובגמ' שם דס"ב ע"א ודצ"ג ע"ב וביומא ה' א' ובסוכה ל"ח א' ע"כ א"א דתנופת נשים תגרע מלא הניף כלל ותפסול הקרבן וא"כ על כרחך דלא אתי קרא לפסול תנופת נשים רק שלא להצריך תנופת נשים וא"כ ת"ל דהיא מ"ע שהז"ג וכו' ודברי מהרש"א שם אהך דתנופה צע"ג). וא"כ מוכח גם מזה דפשיטא להו להתוס' דא"א דעשי' שלא כתקנה תגרע מלא עשה כלל ודוק

ח) בחולין ד"ל ע"ב ודל"ב ע"א איבעי' לי' בהחליד או שהה במיעוט סימנים מאי ונשאר בתיקו ורש"י פי' שם דקאי אמיעוט בתרא וא"כ לכאורה מצינו דבר דאלו לא נעשה כלל אינו מעכב ועשייתו שלא כתקנה גרע ופוסל, אולם י"ל דשם כשגומר השחיטה בשהי' או בחלדה א"כ כיון דכששוחט המיעוט בתרא יש גם עליו שם שחיטה וגם הוא מכלל השחיטה הוא א"כ הרי הי' חלדה או שהי' בשחיטה זאת וע"כ כל השחיטה היא שלא כתקנה וגם הרוב הראשון ולא הי' השלא כתקנו בהדבר שאינו מעכב בלבד רק גם בהדבר המעכב דאין כונת הפסול דרק מה ששוחט בחלדה או מה ששוחט אחרי השהי' הוא פסול ורק דאם יש חלדה בשחיטה אזי כל השחיטה פסולה דהתורה הצריכה לענין כל השחיטה שלא יהי' חלדה בתוכה וכן לענין שהי' לא לבד מה ששוחט אחרי השהי' היא שלא כתקנו כ"א גם מה ששוחט לפני השהי' הכל הוא שלא כתקנו דהתורה הצריכה לענין כל השחיטה שלא תהי' שהי' מפסקת באמצעיתה ואם יש שהי' באמצעיתה אזי כולה הוא שלא כתקנה ח"פ. ומיהו גם על זה קצת קשה עדיין מהך דזבחים כ"ט א' וכי מאחר שהוכשר יחזור ויפסול דהא כאן נמי כבר הי' מותר לאכול מן הבהמה אחרי שחיטת הרוב ויש ליישב ואין להאריך

ט) בתוספתא פסחים פ"ד שחטו לשמו ומירק שלא לשמו כשר מפני שהוכשר בשחיטה עכ"ל התוספתא. ומוכח לכאורה דכיון דשחיטת המיעוט בתרא איננה מעכבת אם לא עשאה כלל ע"כ גם השחיטה שלא כתקנה במחשבת שלא לשמה אינה מעכבת. ואולם תוספתא זאת היא לכאורה היפוך הסוגי' דחולין ל' ול"ב הנ"ל דנשאר באיבעי' דלא איפשיטא בחלדה ושהי' במיעוט בתרא ואמנם לפמ"ש באות הקדום דטעם הגמ' חולין הנ"ל דגם הרוב הראשון הוא שלא כתקנו אם הי' שהי' וחלדה אחריו א"כ י"ל דזה שייך רק בשהי' וחלדה משא"כ במחשבת שלא לשמה בקדשים לפמ"ש למעלה דהחסרון רק מפאת שחסר הלשמה דהשלא לשמה עוקר את הסתם לשמן קאי וחסר הלשמה וא"כ כשחישב רוב השחיטה לשמה ובמיעוט בתרא חישב שלא לשמה הרי לא הי' חסרון הלשמה בהרוב הראשון שהרי בהדיא חישב בו לשמו ונמצא שרק במיעוט האחרון הי' חסרון הלשמה וע"כ שפיר כשר ויש לדחות דאכתי י"ל דגזרה תורה בקדשים דבעינן שכל השחיטה תהי' לשמה ואם הי' קצת שחיטה בחסרון לשמה אזי כל השחיטה היא שלא כתקנה כמו דאמרינן הכי בחלדה בחולין דאם הי' קצת שחיטה בחלדה אזי כל השחיטה היא שלא כתקנה ויש לדון הרבה בזה ובאתי פה רק להעיר

י) במס' פרה פ"ד משנה ב' אשר כבר הובאה למעלה דתני הזה מששית שביעית חזר והזה שביעית פסולה כ' שם בפי' הרא"ש וז"ל כשהי' לו למנות ששית מנה שביעית ואעפ"י שחזר והזה שביעית פסולה כיון שטעה וקרא לששית שביעית דשבע כסדרן בעינן והוא מונה שביעית קודם ששית ואע"ג דאם הזה בשתיקה מנין לא מעכב השתא דמנה וטעה גרע טפי עכ"ל. ומוכח לכאורה דעשי' שלא כתקנה גרעה מאינו עושה כלל דהא גוף המנין אינו מעכב ואלו מנין שלא כתקנו מעכב. ואולם לפמ"ש למעלה דשם אין הפסול מפאת המנין לבד לפי שהי' המנין שלא כתקנו רק הפסול הוא מפאת ההזאות עצמם דההזאה נמשכת אחר המנין ונחשבת באמת שביעית ונמצא שקדמה הזאה שביעית לששית וזה דבר הפוסל א"כ אין ראי' כלל דכשאין שם מנין כלל הרי אין שינוי בההזאות עצמן וחסר רק המנין משא"כ כשמונה בטעות הרי נתחדש פסול אחר דהיינו שינוי דהזאות עצמן וא"כ אין ראי' לשיהי' גרע עשי' שלא כתקנו מאינו עושה כלל דשאני התם דנתחדש ע"י העשי' שלא כתקנו שינוי אחר ושינוי אחר ההוא הוא הפוסל לא העשי' שלא כתקנו וז"פ

יא) בירושלמי ביכורים פ"ג ה"ד ר' הונא בעי הנחה מהו שתתיר למחוסר זמן (כגון הכא בביכורים שלאחר שגומר כל הפרשה תנינן במשנה שם שמניחו והנחה זו מתירתן ואם הניחו מקודם שקרא דהוי מחוסר זמן מהו שתתיר אותן. פני משה) א"ר מתנייא הדא דתימר בשחזר ונטלן אבל אם הי' במקומן כמונחין הן (הא דתימא דמספקא לי' לר' הונא כשחזר ונטלן ממקום שהניחן אם הנחה שעשה מתירתן אעפ"י שלא חזר והניחן אבל אם הי' במקומן שלאחר שהניחן לא נטלן א"כ כבר כהניחן הן ופשיטא שמתירתן שהרי אין הקריאה מעכבת אלא הנחה היא שמעכבת והרי קיים מצות ההנחה. פני משה) ר' יונה בעי הניחן בלילה (אם הנחה כזו הנחה היא דהוי כמחוסר זמן. פני משה) עכ"ל הירושלמי. והנה לפי דברי הפני משה הנ"ל איבעי' דר' הונא הוא אם הקדים הנחה לקריאה אם מתיר או לא ונהי דכל עיקרה של קריאה אינה מעכבת ואפי' אם הניח לבד ולא קרא כלל ג"כ מתיר עכ"ז היכא דקרא ולא קרא כתקנו דהיינו שאיחר הקריאה אחרי ההנחה (והוא הי' לו להקדימה כסדר הכתוב וכלשון המשנה שם) איבעי לי' שיעכב ולישנא דמחוסר זמן דנקטי הירושלמי והפני משה הנ"ל על כרחך אין הכונה למחוסר זמן ממש כמו בעלמא דמאי מחוסר זמן שייך כאן הרי אין הקריאה מעכבת כלל וא"כ בשעה שהניח הרי לא הי' שום חסרון בהנחה אף שלא קרא עדיין ועל כרחך דמחוסר זמן דקאמר לאו דוקא הוא והכונה רק דכשקורא אחרי ההנחה מיגרע גרע וכנ"ל וא"כ מבואר בזה דעשי' שלא כתקנה גרע מאינו עושה כלל ואפי' דבר שאינו מעכב אם לא עשאו כלל עכ"ז בעשאו ולא עשאו כתקנו שפיר אפשר שיעכב

והנה עפ"י פי' הפני משה הנ"ל תולד ג"כ קושיא מירושלמי הנ"ל על דברי התוס' מנחות ל"ח