לקח טוב נט

בלל כלל ואלו בהוא דכתי' באשם אמרי' דכיון דלא הוקטרו אימורי' כשר וכו' וכנ"ל דז"א דבאשם גזה"כ הוא וכנ"ל ואיננו כלל מפאת הסברא דעשי' שלא כתקנה לא גרעה מאלו לא עשה כלל

ומעתה הנה יש לנו לכאורה להביא מזה ראי' להיפוך דכיון דאיצטריך באמת הוא בפסח בשחיטה לגלות על הוא דכתי' באשם בהקטרה דאינו מעכב ומוכח דלולי זה הייתי אומר דמעכב אע"ג דגוף ההקטרה איננה מעכבת וא"כ מוכח דעשי' שלא כתקנה גרעה מאלו לא עשה כלל

אולם אחרי העיון עוד הנה גם ראי' להיפוך אין כאן דבמנחות די"ט ע"א איתא אמר רב כל מקום שנאמר תורה וחקה אינו אלא לעכב וכו' והרי מנחה דכתי' בה חקה ואמר רב כל מקום שהחזיר הכתוב בתורה מנחה אינו אלא לעכב החזיר אין לא החזיר לא שאני התם דכי כתיבא חקה אאכילה כתיבא והאכילה הרי איננה מעכבת הילכך הוא דכתי' באכילה לאו לעיכובא אתא) והרי לחם הפנים דכי כתיבא חקה אאכילה כתיבא ותנן שני סדרים מעכבין זה את זה וכו' אלא כל היכא דכתיבא אאכילה אכולי מילתא כתיבא וכו' עכ"ל הגמ'. ומבואר בזה דאע"ג דכתיבא תיבת העיכוב באכילה שאינה מעכבת עכ"ז אמרינן דאכולי מילתא כתיבא וקאי גם על עבודות המעכבות וא"כ ה"נ הוא דכתי' באשם בהקטרה דהוא ג"כ תיבת עיכוב (כדדרשינן בהוייתו יהא) ע"כ שפיר ה"א ג"כ דלא קאי אהקטרה לבד כ"א מוסף גם על כל הארבע עבודות המעכבות והוי כאלו הי' כתוב תיבת הוא בהנך עבודות גופייהו ושפיר הי' ראוי שיעכב בהם מחשבת שלא לשמה נהי דבהקטרה אינה מעכבת מפאת שגוף ההקטרה לא מעכבא וע"כ שפיר איצטריך הוא דפסח לגלות על תיבת הוא דאשם דאינה לעיכובא וכמובן

והנה בגוף קושית התוס' מנחות הנ"ל נלענ"ד דיש לחלק בין הך דמצה דמה וכו' להך דבלל בחוץ וזה דמיצוי חטאת העוף הרי הוא אחרי ההזאה שכבר נאמרה כל מצות חטאת העוף בהזאה כיון דמיצוי שאחרי' הרי אינו מעכב עוד וא"כ הרי כבר גמר בההזאה את כל המצוה כיון שאפי' אינו עושה דבר אחרי כן ג"כ כשר וע"כ שפיר אי אפשר לומר דאם ממצה אח"כ שלא כתקנו תופסל חטאת העוף שהרי כבר גמר להקריב חטאת כשירה ואיך יופסל ע"י מעשה שאח"כ ובכמו זה אמרי' בזבחים כ"ט א' וכי מאחר שהוכשר יחזור ויפסל משא"כ בבלילה בחוץ דהבלילה היא לפני עבודות המנחה א"כ שפיר ביכולתה לפגום המנחה ולקלקל את העבודות הבאות אחרי' ושפיר י"ל דעשי' שלא כתקנה גרע תמיד מלא עשה כלל וע"כ נהי דלא בלל כלל אינו פוסל עכ"ז בלילה בחוץ שפיר פוסלת את העבודות שאח"כ והך דמיצוי דתלי טעמא באם לא מצה כשיר' אין הכוונה דעשי' שלא כתקנה לא גרע מלא עשה כלל רק הכוונה דכיון דלא מצה כשר א"כ הרי ההזאה היא גמר המצוה וא"כ ממילא גם עשי' שלא כתקנה דאח"כ ג"כ א"א שיפסול דכי מאחר שהוכשר יחזור ויפסל וכנ"ל

ולפ"ז תתיישב ג"כ קושייתנו מסתירת הך דבלילה להך דהוא עצמו שלא הוקטרו אימורי' וכו' דהא הקטרת אימורים ג"כ הוא אחרי הזריקה שהזריקה היא גמר המצוה בקדשים כיון דכל מה שאח"כ אינו מעכב אפי' לא נעשה כלל וא"כ שפיר ג"כ א"א שהקטרה שלא לשמה תעשה פסול דכי מאחר שהוכשר וכו' ועיקר הך מימרא דגמ' אבל אשם לא נאמר בו הוא אלא אחר הקטרת אימורין והוא עצמו וכו' הנאמר בזבחים ה' ב' ועוד שם ז' ב' ובמנחות ד' א' לקוחה מבריתא המובאה בזבחים ד"י ע"ב ששם השיב ר' יהושע כן לר' אליעזר ע"ש. ולפי דברינו לפעמי' השיב לו דר' אליעזר הוא האומר בזבחים כ"ט א' סברא זאת דכי מאחר שהוכשר וכו' ע"ש ויש לפלפל בזה בהנך סוגיין דזבחים ומנחות הנ"ל ואכ"מ

ד) במנחות דמ"ז ע"א איתא ר' אליעזר ברבי שמעון אומר לעולם אין הלחם קדוש (ע"י הכבשים) עד שישחוט (הכבשים) לשמן ויזרוק דמן לשמן. ובתוד"ה עד כתבו תימה ל"ל זריקה הא בפ"ק דפסחים מסקינן דראב"ש סבר לה כאבוה דאמר כל העומד לזרוק כזרוק דמי ותירץ ריב"א דזריקה שלא לשמה גרועה מנשפך הדם עכ"ל. ומוכח דעשי' שלא כתקנה גרועה יותר מאלו אינו עושה כלל ומוכח ג"כ דמחשבת שלא לשמה הוא דבר הפוסל בעצם לא לבד שחסר מחשבת לשמה המכשרת ונחשב כאלו לא זרק ודו"ק. וזאת ההוכחה השני' מפורשת עוד יותר בדברי התוס' שם בסוף הדיבור שכתבו לענין עומד לזרוק וכו' דזריקה שלא לשמה גרע מזריקת פיגול דשלא לשמה עוקר הקרבן ועושהו קרבן אחר עכ"ל. ואולם ההוכחה הראשונה דעשי' שלא כתקנה גרע מהעדר העשי' יש לדחותה דלענין עומד לזרוק אמרי' שפיר דנשפך הדם חשוב עומד לזרוק כיון שאלו הי' הדם הי' זורקו כתקנו משא"כ כשזרק שלא לשמה הרי אגמ"ל דלא הי' מעולם עומד לזרוק כתקנו ואולם זהו רק אם אדם נעשה חשוד למפרע וגם הוא רק במחשבת שלא לשמה בזדון משא"כ במחשבת שלא לשמה בטעות (ע"ש במנחות מ"ט א') הרי ודאי יוכל להיות שרק בשעת הזריקה הוא שנפל הטעות במחשבתו ומתחלה שפיר הי' עומד לזרוק כתקנו ויש להאריך בזה ואכ"מ

ה) בתוס' סוטה דל"ג ע"א ד"ה ור' יהודה כתבו וז"ל לא ידענא אי דרש ר' יהודה מכה ככה דכל האמור בפרשה אפי' קריאה מעכבא דאין לשנות מכל האמור וכו' וממילא הוי לשון הקודש נמי עיכובא וכו' ותימא לומר כן דא"כ כמאן מרבותיו ס"ל לא כר' אליעזר ולא כר' עקיבא דתרוייהו מודי דקריאה לא מעכבא וכו' ואין לומר דר' יהודה סבר דדוקא בלשון קודש מעכב אבל אם לא קראה כלל אינו מעכב דגם הוא סברא תמוה שאם לא קראה כלל אינו מעכב ואם קראה בלשון חול מעכב וכו' עכ"ל. הנה דסבירא להו להתוס' מסברא דא"א דעשי' שלא כתקנה תגרע מאלו לא עשה כלל

ו) במגלה ד"ט ע"א תוד"ה בשלמא תורה איכא יגר שהדותא (ושייך בי' פסול תרגום שכתבו מקרא עש"ה) כתבו וז"ל וקשה אמאי מיפסלא בהכי והלא אלו הי' חסר כל אלו השלש תיבות לא מיפסל כדאמרי' בגיטין ס"ת שחסר יריעה. אחת אין קורין בו משמע דוקא יריעה אחת אבל פסוק אחד לא ודחק הקונטרס לומר דגרע טפי כשהוא כתוב תרגום מכשהוא לא נכתב כלל וכו' עכ"ל הנה שהתוס' הביאו כסברא זאת בשם הקונטרס דכתיבה שלא כתקנה גרע מאלו לא כתוב כלל והם תפסו סברא זאת לדוחק ולטעמייהו אזלי דגם בדבריהם בסוטה הנזכרים באות הקדום כתבו דאין סברא דלא קרא כלל אינו מעכב וקריאה בלשון חול תחת לה"ק תעכב וה"נ לא מסתבר להו למימר דלא כתוב כלל כשר ואם כתוב ארמית תחת עברית יפסול ובאתי רק להעיר

ז) בקידושין דל"ו ע"א במשנה הסמיכות והתנופות וכו' נוהגות באנשים ולא בנשים