לקח טוב נח

חטא וחסרון בעצם הקריאה והחטא הוא רק חטא מבחוץ שחטאו ופגמו בכבוד קדושת כהונה ולוי' ע"כ שפיר אין זה מעכב בגוף הקריאה מה שחטאו נגד כבודו של כהן ולוי וכמובן ובאתי בכל זה רק להעיר

והנה ראיתי לברר עוד פרט אחד הנוגע לכלל שלנו והוא אם ציותה תורה באיזה מצוה שיעשו בה אלו ואלו המעשים וכתבה ג"כ אופן ואיכות עשיית כל מעשה ומעשה וגילתה על אחת מן המעשים שאיננה מעכבת ושאם חיסר זאת המעשה ממעשי המצות ולא עשאה ג"כ יצא אם יש ללמוד מזה ג"כ דהיכא דעשה זאת המעשה אלא שלא עשאה כתקנה באופן ואיכות שציותה התורה ג"כ יצא או לא מי אמרי' דעשי' שלא כתקנה לא גרע מאלו לא נעשה כלל וע"כ כיון שגילתה תורה דאם לא נעשה כלל אינו מעכב אזי ממילא גם העשי' שלא כתקנה לא מעכבא או דילמא עשי' שלא כתקנה גרע מאלו לא נעשה כלל ושפיר יכול להיות דאע"ג דאם לא עשה כלל אינו מעכב עכ"ז אם עושה שלא כתקנו אזי העשי' שלא כתקנה גורמת קלקול ומקלקלת כל ענין המצוה ופוסלתה ודו"ק היטב ויש לי להעיר בזה מכמה דוכתי בעזה"י ואלה המה

א) בש"ס זבחים ד"ה ע"ב איתא דחטאת משום דכתי' בה תיבת הוא בשחיטה ע"כ פסיל בה מחשבת שלא לשמה (דהוא משמע בהוייתו יהא שלא יחשוב בו לשם קרבן אחר) ופריך התם אשם נמי כתי' בי' הוא (וליפסל נמי ע"י מחשבת שלא לשמו) ומשני ההוא לאחר הקטרת אימורין הוא דכתי' (באשם כתי' הוא רק לאחר הקטרת אימורין דכתי' והקטיר אותם הכהן המזבחה אשה לד' אשם הוא) והוא עצמו שלא הוקטרו אימוריו כשר. וברש"י וליכא למימר בהקטרת אימורין דבעי לשמן לעכב דהוא עצמו שלא הוקטרו אימוריו כשר עכ"ל. ומבואר בזה דכיון דאלו לא הקטיר כלל כשר ע"כ גם ההקטרה שלא כתקנה דהיינו במחשבת שלא לשמה א"א שתגרע מאלו לא הקטיר כלל וכיון דגוף ההקטרה לא מעכבא ע"כ גם הקטרה שלא לשמה א"א שתעכב

ב) הנה כי כן נמצא עוד בזבחים דס"ג ע"ב דאמר התם מצה דמה (של חטאת העוף) בכל מקום במזבח (שמקומה היא למטה מחוט הסיקרא והוא מצה אותה למעלה מחוט הסיקרא) כשיר' שאם הזה ולא מצה כשיר' וכו' וברש"י ד"ה בכל מקום כשיר' כ' כדמפרש טעמא דמיצוי בחטאת לאו עבודה היא ליפסל בשינוי שאפי' עקר המיצוי לגמרי שהזה ולא מצה כשיר' וכו' עכ"ל ומבואר גם בזה דכל שאלו לא עשה הדבר כלל אינו מעכב אזי גם העשי' שלא כתקנה אינה מעכבת

ג) במנחות ד"ט ע"א בללה (למנחה) חוץ לחומת העזרה ר' יוחנן אמר פסולה ובתו' ד"ה ר' יוחנן כתבו וז"ל אף ע"ג דלא בלל כשיר' חוץ לחומת העזרה גרע ולא דמי לההוא דזבחים בפרק קדשי קדשים דתלינן טעמא מצה דמה בכל מקום במזבח כשיר' שאם הזה ולא מצה כשיר' דהתם בפנים והכא בחוץ עכ"ל וכוונת דברי התוס' אלה מבוארת אצלי במקום אחר בחידושי דלמעלה מחוט הסיקרא במזבח הרי איננו מקום הפוגם חלילה דכל מקומות המזבח כלם קדושים וטהורים הן ואין שם פגם חלילה ורק שכל מקום ומקום במזבח יש לו מדריגת וענין קדושה בפני עצמה וידעה תורה שענין מיצוי חטאת העוף מבקש מדריגת המקום שהוא למטה מחוט הסיקרא במזבח ושהמקום ההוא הוא הכשירו והראוי לו לפי מכוון ענין המיצוי וע"כ אם מצה למעלה מחוט הסיקרא וחסר אל המיצוי מדריגת המקום הראוי לו אזי אפשר שיוחשב רק כאלו לא מצה וע"כ שפיר אינו מעכב כיון דגם אם לא מצה כלל הרי אינו מעכב משא"כ בבולל מנחה חוץ לעזרה דמקום החוץ הרי הוא מקום הפוגם שמפאת זה קדשי קדשים נפסלים ביוצא וכמובן וע"כ שפיר נהי דלא בלל כלל כשר עכ"ז בבולל חוץ לחומת העזרה גרע כיון שנעשית הבלילה באמת ונעשית בחוץ וחלה עלי' פגם החוץ ע"כ זה הפגם החל עלי' הוא מקלקל שפיר את המנחה כולה ופוסלה וכמובן ודו"ק

והנה כי כן יהי' ראי' מדברי התוס' אלה למה שכתבתי במ"א בחידושי דמחשבה שלא לשמה הפוסלת בקדשים (בפסח וחטאת לגמרי ובשאר קדשים לענין שלא יעלו לבעלים לשם חובה) אין הפסול מפאת המחשבה בעצם לפי שמחשבת שלא לשמה היא מחשבה פגומה ופוגמת את הקרבן ורק הפסול הוא מפאת דבעינן בהו מחשבה לשמה מה"ת באמת כדיליף בריש זבחים אלא דגם סתמא כשר מפאת דסתמא לשמן קאי והוי כאלו חישב בהדיא לשמה כמבואר בזבחים שם ב' ב' וע"כ אם חישב בפירוש שלא לשמה א"כ הרי עקר בהדיא את הסתם הזה ואינו עומד מעתה למחשבת לשמה דאדרבה הרי חישב בהדיא שלא לשמה וע"כ שוב הפסול הוא מפאת שחסר מחשבת לשמה והעדר מחשבת לשמה שהצריכה בה תורה הוא הפוסל ודו"ק היטב. והבאתי בחידושי ראיות לזה והארכתי שם מאוד ואכ"מ. והנה מדברי התוס' מנחות הנ"ל יש לכאורה ראי' ברורה לזה דאי לא נימא כן רק נימא דמחשבה שלא לשמה היא מחשבה הפוסלת ופוגמת בעצמותה א"כ אכתי תיקשי מהא דאמר בזבחים ה' ב' דמשום דאשם שלא הוקטרו אימוריו כשר לכן א"א דמחשבת שלא לשמה דהקטרה יעכב (מפאת קרא דהוא הנאמר בהקטרה וכנ"ל) דמאי ארי' הרי שפיר יכול להיות דאע"ג דלא הקטיר כשר עכ"ז בהקטיר במחשבת שלא לשמה גרע כמו דאמרי' בהך דמנחות דאע"ג דלא בלל כשר בלל בחוץ גרע דכאן אין לחלק כמו שחילקו התוס' לענין מיצוי חטאת העוף למעלה מחוט הסיקרא דלמעלה מחוט הסיקרא איננו מקום הפוסל כמו החוץ והוא רק מקום הבלתי כשר למיצוי וחשוב רק כאלו לא מיצה וכנ"ל דהא מחשבה שלא לשמה הרי הוא שפיר מחשבה הפוסלת ופוגמת וא"כ דמי שפיר לחוץ ועל כרחך לומר דגם מחשבה שלא לשמה איננה פוסלת ופוגמת בעצמותה והפסול הוא רק מפאת שחסר מחשבת לשמה וההקטרה צריכה למחשבה זאת וע"כ שפיר לא דמי לבולל בחוץ דיש שם דבר הפוסל ופוגם בעצם לא לבד שחסר דבר המכשיר ודו"ק

אולם אחרי העיון יש לדחות דבזבחים שם ד"ז ע"ב פריך אתיבת הוא (דכתי' בפסח בשחיטתו ל"ל) ומשני כדתניא נאמר בפסח הוא בשחיטה לעכב אבל אשם לא נאמר בו הוא אלא לאחר הקטרת אימורין והוא עצמו שלא הוקטרו אימוריו כשר עכ"ל הגמ' וברש"י ד"ה לכדתניא כ' כלומר לגלויי על הוא דגבי אשם דלא ילפינן פסול מיני' וכו' עכ"ל. ומבואר בזה דהא דלא מהני תיבת הוא הכתובה באשם בהקטרתו לעכב בהקטרה שלא לשמה איננו מפאת סברא שכלית דא"א דהקטרה שלא לשמה תגרע מאלו לא הקטיר כלל והוא רק מטעם אחר דיש גילוי להדיא על האי הוא דלא אתא לעיכובא דהוא דכתי' בפסח בשחיטה דא"צ לגופי' אתי לגלויי על האי הוא (דלא כתי' במידי דמעכב כשחיטה וכתוב רק בהקטרה דאינה מעכבת) דלא אתי לעיכובא. וא"כ קושי' מעיקרא ליתא דמדוע בלל חוץ לחומת העזרה גרע מלא