לקח טוב נו

דמוכח דהא דדברים הנעשים בבגדי לבן מבפנים אם הקדים מעשה לחבירו לא עשה ולא כלום הוא מפאת דחקה כתי' בהו וכן מבואר ביומא ד"ס ע"א וע"ב בגמ' ע"ש ואמאי נהי דחקה כתי' בהו דילמא קאי רק אחסרון מעשה ולא אשינוי הסדר כמו ככה דחליצה וצע"ק

וראיתי בתוס' סוטה די"ז ע"ב דאהא דאמרינן התם כתבה (למגילת סוטה) קודם שתקבל עלי' שבועה פסולה שנאמר והשביע ואח"כ וכתב כתבו הם ז"ל ד"ה קודם וז"ל ירושלמי איתפלגון ר' יוחנן ור"ל חד אמר משביע ואח"כ כותב וח"א כותב ואח"כ משביע ומפרש טעמא כדי לסמוך שבועה להשקאה. והתם משמע דבהכי פליגי דמ"ד משביע ואח"כ כותב אית לי' חקה ותורה מעכב על הסדר (דהיכא דכת' חקה או תורה לעיכובא קאי גם על סדר הדבר) ומ"ד כותב ואח"כ משביע אית לי' אע"ג דמעכב אינו על הסדר ותימא כמאן סבירא לי' לא כר' יהודה ולא כר' נחמי' בפרק הוציאו לו ד"ס ע"א דמשמע דכ"ע סבירא להו דהיכא דכתי' חקה מעכב נמי על הסדר וכו' עכ"ל וצ"ע דהא היו יכולים להביא רא' להיפוך ג"כ מחליצה דאע"ג דכתי' ככה עיכובא עכ"ז לא קאי אסדר וכנ"ל ואולי יש לחלק בין עיכובא דככה לעיכובא דחקה ותורה וצ"ע. ודע דמחלוקת ר' יוחנן ור"ל דירושלמי הנ"ל אין לה ענין לספק שלנו אי שינוי הסדר מעכב או לא דדברינו הם רק במקום שהסדר מחויב לכתחלה עכ"פ ואז יש ספק אם שינוי הסדר מעכב משא"כ מחלוקת ר' יוחנן ור"ל הנ"ל הא הוי בעיקר הסדר אם הוא נצרך אפי' לכתחלה ואם כונת הכתוב הית' שיעשה הדבר באופן שנזכר סדורו בפרשה או אין כונת הפרשה לסדר כלל שהרי למ"ד דכותב ואח"כ משביע אדרבה הרי עושין לכתחלה נגד הסדר המוזכר בפרשה שהוזכר שם השבועה תחלה ואח"כ הכתיבה ושפיר יכול להיות דבין לר' יוחנן ובין לר"ל היכא שיש גילוי על הסדר שיוצרך לכתחלה אז שפיר קאי חקה ותורה לעיכובא גם על הסדר בקדשים וכן בעלמא שפיר סדר שיש עליו גילוי אלכתחלה דידי' יכול להיות דלכ"ע מעכב מפאת דבדאורייתא אין לחלק בין לכתחלה לדיעבד ורק שם בסוטה פליגי אם כונת הכתוב הית' על סדר כלל דלמ"ד דכותב ואח"כ משביע ס"ל דחקה ותורה בעצמותם לא קאי אסדר הנזכר בפרשה ואין מחייבים את הסדר ואה"נ דהיכא דיש גילוי אחר על הסדר שיוצרך לכתחלה שפיר יכול לסבור דקאי חקה ותורה גם עליו דעל כל הנצרך בדבר לכתחלה קאי חקה ותורה לומר שהוא מעכב ורק דחקה ותורה בעצמם ס"ל דלא קאי אסדר לחייב את הסדר וכנ"ל וז"פ

י) במנחות דמ"ט ע"א א"ל ר' חסדא תניתוהו התמידין אין מעכבין את המוספין וכו' היכי דמי אילימא דאית לי' (תמידין ומוספין) ולקדם (שאם הקדים להקריב המוספין לפני התמידין כשרין) והתניא מנין שלא יהי' דבר קודם לתמיד של שחר ת"ל וערך עלי' העולה ואמר רבא העולה עולה ראשונה אלא פשיטא דלית לי' וכו' א"ל אביי לעולם דאית לי' ולקדם ודקא קשיא לך שלא יהא דבר קודם לתמיד של שחר מצוה בעלמא עכ"ל הגמ'. והנה צריך להבין טעמא דר' חסדא דס"ל בפשיטות דהך דהעולה עולה ראשונה הוא מעכב ואמאי הא בקדשים בעינן שינה לעכב ונראה פשוט דר' חסדא סבירא לי' דסדר הדבר הוא כגווף הדבר ואם שינה את סידרו של דבר חשוב כאלו לא עשאו כלל וכמ"ש כמה פעמים וע"כ כיון שנתנה תורה סדר לקרבנות אחרי התמיד ע"כ אם הקריבן קודם לתמיד חשוב כאלו לא הקריבן ושפיר פסולין ולא שייך כאן כלל הא דבקדשים בעינן שינה לעכב דזה שייך רק היכא דהצריכה תורה מעשה פרטית בהקרבה ולא שינתה בו דאז אין המעשה ההוא מעכבת והקרבן כשר אף אם חיסר המעשה הזאת וה"נ שינוי הסדר שפיר משכחת שלא יעכב בקדשים כגון אם ציותה תורה עשיית מעשה פרטית בקרבן ונתנה סדר למעשה זאת שתעשה אחרי דבר פלוני ולא שינתה התורה בחיוב המעשה ההוא אז אפי' כשעשה המעשה ההוא קודם הדבר ההוא ג"כ הקרבן כשר דמה בכך דשינה סדרה של מעשה וחשוב כאלו לא עשאה כלל הרי גוף המעשה אם לא עשאה כלל ג"כ אינו מעכב כיון דלא שינה בה הכתוב לעכב משא"כ כאן דנתנה תורה סדר אל כלל ההקרבה שההקרבה כולה של המוסיף תהי' אחרי התמיד וא"כ אם הקדים והקריבו קודם התמיד הרי חשוב כאלו לא עשה את ההקרבה כלל דשינוי הסדר חשוב כאלו לא נעשה הדבר כלל וא"כ הרי שפיר הקרבן פסול וא"כ שינה לעכב כיון דנחשב כאלו לא הקריב כלל ודו"ק ואולם אביי דפליג עלי' וקאמר דהקדימה היא רק למצוה בעלמא על כרחך דס"ל דאין הסדר כגוף הדבר וחשיב שפיר גם בשינוי הסדר שנעשה גוף הדבר אלא שיש חסרון הסדר וא"כ כיון שלא שינה הכתוב את הסדר שפיר אינו מעכב דבקדשים הרי בעינן שינה לעכב ואולי גם בעלמא יסבור אביי דאין שינוי הסדר מעכב וכתוס' מנחות ל"ח א' הנ"ל וע"ש במנחות מ"ט א' בתוד"ה קודם דלפי דבריהם שם יש לומר דס"ל לר' חסדא דקרא דהעולה עולה ראשונה א"צ אלכתחלה דלכתחלה תיפוק לן דתדיר קודם וע"כ דקאי אעיכובא. וי"ל עוד גווני אחריני עפ"י דבריהם שם ובכל אופן יש להבין ג"כ טעמא דאביי דפליג עלי' ואולם גם מה שכתבנו דפליגי בסברא אי סדרו של דבר הוא כגוף הדבר ניתן להאמר ונראה יותר לפי פשט הסוגיא דמנחות הנ"ל דלא הוזכר בו רק מקרא אחד דהעולה עולה ראשונה לבד ובזה נחלקו אם הסדר המתחייב מן הכתוב מעכב או דילמא הוא אך מצוה בעלמא ובאתי רק להעיר

יא) בסנהדרין דמ"ט ע"ב אמר רבא א"ר סחורה א"ר הונא כל מקום ששנו חכמים דרך מנין אין מוקדם ומאוחר (אין קפידא בסדרו של דבר) חוץ משבעה סימנין וכו' ר' הונא ברי' דר' יהושע אמר אף סדר תמיד דקתני עלה זהו סדר תמיד ואידך ההוא למצוה בעלמא (ואי אפיך לית לן בה רש"י) וכו' עכ"ל הגמ'. הרי שנחלקו פה בגמ' בהא דקתני זהו סדר תמיד אם הוא מעכב או לא וה"ז הספק שלנו בכל מקום שיש שם סדר אם שינוי הסדר מעכב ופלוגתא זאת היא ממש כפלוגתת ר' אסי וסתמא דגמ' אשר ביררתי לעיל אות ג' דר' אסי ס"ל דאע"ג דתנן בבריתא דשמעון הפקולי הסדיר י"ח ברכות על הסדר עכ"ז אין הסדר מעכב וסתמא דגמ' ס"ל דכיון דהוזכר סדר בבריתא ע"כ הסדר מעכב וה"נ פליגי דכוותה בסדר הנזכר במשנה דתנן זהו סדר תמיד אם הסדר מעכב או לא

והתוס' שם בסנהדרין ד"ה אף הקשו וז"ל תימא דלא קאמר אף סדר ברכות דתנן בפרק בתרא דר"ה סדר ברכות אבות וגבורות וקדושת השם עוד תנן התם סדר תקיעות ג' עכ"ל. והנה בקושיתם מהא דסדר ברכות י"ל עפמ"ש למעלה באות ב' דג' ראשונות חדא ברכתא נינהו כמו דס"ל לר' הונא בברכות ל"ד א' דאמצעיות חדא ברכתא נינהו אלא דבאמצעיות פליג עלי' ר' אסי שם וס"ל דאין להם סדר וא"כ בג' ראשונות דלכ"ע אם טעה בהם חוזר לראש א"כ נראה דלכ"ע חדא ברכתא נינהו עש"ה באות הנ"ל. וא"כ כיון דחדא