לקח טוב נה

הסדר מעכב וא"ל דשאני ז' הזאות דפרה דהן עבודה אחת עבודת ההזאה וכבר כתבנו למעלה באות א' דשינוי הסדר דאינו מעכב שייך רק בשני דברים שונים שניתן להם סדר שלא יעכבו זה את זה בסדרם משא"כ בדבר אחד בעינו א"א שיועיל כשהוקדם חציו האחרון לחציו הראשון עש"ה באות הנ"ל דז"א דהתוס' במנחות ד"ז ע"ב ד"ה ואם כתבו להדיא דז' הזאות דפרה הן כל אחת עבודה בפני עצמה עש"ה. וא"ל דהתם בפרה הרי בלא"ה תיקשי דהרי היא קדשים ובקדשים הרי בעינן שינה לעכב דז"א חדא דפרה קדשי בדק הבית היא ויכול להיות דלא בעינן בה שינה לעכב כמו דדנין בה למד מן הלמד עי' תחלת דברינו בכלל זה. ותו דהר"ש כ' שם דילפי' בספרי מדרשא דז' הזאות דפרה מעכבות שאם חיסר אחת מהן פסולה ע"ש וע"כ כיון שיש גילוי על גוף ההזאות שמעכבות שוב ממילא אנו אומרין דגם שינוי סדרם מעכב דזה סבירא לן מסברא דשינוי הסדר הוא כמו גוף הדבר ואם נשתנה סדר הדבר ממה שכתוב אזי הוא כאלו לא נעשה כלל וע"כ כל שגוף הדבר מעכב אזי ממילא גם שינוי סדרו מעכב

ואולם י"ל דהא דכתבו התוס' מנחות הנ"ל דשינוי הסדר אינו מעכב היינו רק כשהדברים בעצמותם אינם תלוים זו בזו כמו תכלת ולבן ורקיקה וחליצה שכל אחד מהם דבר בפ"ע ואינו תלוי כלל בחבירו אלא שהתורה אמרה שיוקדם זה לזה ואז אין שינוי הסדר מעכב משא"כ בהזאות דהזאה שביעית עצמה הרי היא המחייבת שיוקדם לה הששית שהרי א"א שיהי' השבע קודם השש וע"כ נהי דהר"ש כ' דשבע כתי' כסדרן וכו' ומוכח דהעיכוב הוא רק מפאת שינוי הסדר שנתנה התורה לא מפאת עצמו לפי שא"א להיות השבע קודם השש עכ"ז אין ראי' מכאן אסדר דעלמא כיון דסדר דכאן עדיף טפי שהוא סדר מחויב בטבע שבטבע השש קודם לשבע וכמובן

ו) ביבמות דמ"ז ע"ב מבואר דגר צריך מילה וטבילה ושהמילה קודמת לטבילה ונחלקו שם הרמב"ן והרא"ה ז"ל דהרמב"ן ס"ל דבדיעבד אם הקדים טבילה למילה יצא והרא"ה חולק דאפי' בדיעבד מעכב ע"ש בתוס' ובר"ן. ונראה פשוט דמחלוקת הראשונים ז"ל הנ"ל תליא בהך מילתא אי שינוי הסדר מעכב דבכריתות ד"ט ע"א יליף מקרא דככם כאבותיכם מה אבותיכם לא נכנסו לברית אלא במילה וטבילה וכו' אף כל גר צריך מילה וטבילה וכו' וא"כ הך דרשא דככם כאבותיכם דהיינו שהגר צריך לעשות מה שעשו ישראל כשנכנסו לברית הא הוי כאלו הי' כתוב בהדיא שהגר ימול ויטבול ושתוקדם המילה לטבילה כמו שהי' באבותינו שמלו במצרים וטבלו במדבר בשעת מ"ת ע"ש ביבמות (דף מ"ו ע"ב) ומהאי טעמא הוא דבעינן לכתחלה לכ"ע שתוקדם המילה לטבילה. וא"כ כיון דקדימת המילה לטבילה כמפורשת בתורה חשיבא א"כ מובן ממילא דפלוגתתם ז"ל אם הקדימה הזאת מעכבת בדיעבד היא ממש נידון הספק שלנו אם שינוי הסדר מעכב או לא ובאתי רק להעיר

ז) בע"ז דע"ה ע"ב תני בברייתא דכלים הנלקחים מעכו"ם שנשתמשו בהן חמין מגעילן ומטבילן ונשתמשו בהן באור מלבנן ומטבילן וכו' וע"ש בר"ן שהביא בשם הראב"ד דהכי דייק לישנא דקרא דכתי' תעבירו באש דהיינו ליבון ובתר הכי וטהר דהיינו טבילה ע"ש ובדיעבד אם הקדים טבילה להגעלה וליבון יש שם מחלוקת הראשונים ז"ל אי מהני עש"ה בראשונים וא"כ י"ל דגם פלוגתא זו תליא בספק שלנו אי שינוי הסדר מעכב או לא ובאתי רק להעיר

ח) בש"ס מנחות דס"ח ע"ב בעי רמי בר חמי שתי הלחם מהו שיתירו שלא כסדרן (דהעומר דפסח מתיר חדש במדינה ואח"כ באים שתי הלחם דעצרת אחריהם ומתירין את החדש גם במקדש למנחות ובעי אי מתירין את החדש במקדש גם שלא כסדרן) היכא דמי כגון דזרעינהו (שזרע את התבואה) בין העומר לשתי הלחם (בין פסח לעצרת) וחליף עלייהו שתי הלחם ועומר (עברה על התבואה שתי הלחם דעצרת ועומר דפסח שאחריו) מאי כסדרן שריין (העומר ושתי הלחם בזמן שהם עוברים כסדרן על התבואה דהיינו שזרע את התבואה קודם הפסח ועברה עלי' עומר דפסח ושתי הלחם דעצרת הוא דמתירים את התבואה למקדש אחרי העצרת) שלא כסדרן לא שריין או דילמא שלא כסדרן נמי שריין עכ"ל הגמ'. ומבואר בזה דהגמ' מסופקת כשיש לשני דברים יחד פעולה מה אם הם פועלים זאת הפעולה רק בהיותם בסדרם אבל לא בשינוי סידרם או דילמא הם פועלים את פעולתם גם בשינוי סדרם וא"כ י"ל דספק שלנו אי שינוי הסדר מעכב הן בדיני התורה והן במצות תלוי באיבעי' דגמ' הנ"ל שאם הדברים פועלים את פעולתם גם בשינוי סדרם אזי ראוי שלא יעכב הסדר ואם בשינוי הסדר אין הפעולה המכוונת נפעלת אזי ראוי שהסדר יעכב דכל הדברים שבתורה הרי יש להם פעולה מכוונת וגם המצות הרי יש להם פעולות נעלמות מאתנו ואם לא יוכלו מעשי המצוה לפעול את פעולתם מפאת ששינה סדרם אזי שפיר י"ל דלא יצא ידי המצוה כלל כיון שאין נפעלת הפעולה המכוונת בה וכמובן. וביותר דמיא הך איבעי' דמנחות לנידון חליצה ורקיקה שהביאוהו התוס' דמנחות ל"ח א' לראי' דאין שינוי הסדר מעכב דחליצה ורקיקה הרי יש להם פעולת היתר שמתירים את היבמה לשוק וא"כ דמיין לעומר ושתי הלחם שיש להם ג"כ פעולת היתר שמתירים חדש למקדש וכי היכי דאיבעי לי' לגמ' דמנחות הנ"ל שבשינוי סדר דעומר ושתי הלחם אין בכחם להתיר את החדש א"כ ה"נ רקיקה וחליצה הנעשים שלא כסידרן ראוי לומר דאין בכחם להתיר את היבמה לשוק ויש ליישב ובאתי רק להעיר

ט) בש"ס זבחים דל"ט ע"א ת"ר ועשה כאשר עשה (בפר העלם דבר כתי') מה ת"ל לכפול בהזאות וללמד שאם חיסר אחת מן המתנות לא יצא ולא כלום וכו' לפר זה פר יוה"כ וכו' ושם ד"מ ע"א פריך לפר זה פר יוה"כ למאי הילכתא אי לעכב פשיטא חקת כתיבא בי' א"ר נחמן בר יצחק לא נצרכה אלא לר' יהודה דאמר כי כתיבא חקה אדברים הנעשים בבגדי לבן מבפנים שאם הקדים מעשה לחבירו לא עשה ולא כלום אבל דברים הנעשים בבגדי לבן מבחוץ הקדים מעשה לחבירו מה שעשה עשוי אימא מדכסדרן לא מעכבא הזאות נמי לא מעכבי קמ"ל עכ"ל הגמ'. ומוכח לכאורה משטחיות לשון הגמ' דסדרו של דבר הוא כגוף הדבר וכל שנעשה הדבר בשינוי הסדר אזי חשוב כאלו לא נעשה כלל וע"כ שפיר ה"א דכיון דכסדרן לא מעכבא ה"ה דגוף ההזאות נמי לא מעכב. ואולם רש"י שם ד"ה אימא כ' וז"ל אימא מדכסדרן לא מעכבא אלמא חקה לאו עלייהו קיימא מנין הזאות גופייהו נמי לא ליעכב אם חיסר מהן עכ"ל ואמנם גם לפירש"י הנ"ל קשה דהא בחליצה כתי' ג"כ ככה עיכובא ואעפ"כ כתבו התוס' דמנחות הנ"ל דלא קאי עיכובא דככה כ"א אחסרון מעשה אבל לא אשינוי הסדר וא"כ ה"נ נהי דכסדרן לא מעכבא עכ"ז אכתי אין ראי' מזה דחקה לאו עלייהו קיימא דשפיר מצי קאי עיכובא דחקה אחסרון מעשה ולא אשינוי הסדר ותו תיקשי מגוף דברי הגמ' זבחים הנ"ל