לקח טוב נא

כך וגמר לה להטיל הלבן באיחור אל התכלת אזי כל העביר' שפיר היא רק בשעת הטלת הלבן ודו"ק

ואולם עדיין יש לדקדק דכיון דבהקדמת תרומה לביכורים הקדימה היא כל העביר' א"כ ה"ל לקרא למיכתב מלאתך ודמעך לא תקדים ומדוע כתי' לא תאחר ונראה בזה דבאמת עיקר החטא הוא האיחור כדכתי' מלאתך ודמעך לא תאחר ויש להבין ענין האיסור דכיון דהפרשת הביכורים חשובה טפי מתרומה מדציותה תורה להקדימה לתרומה וכמבואר ברש"י סנהדרין דמ"ט ע"ב ד"ה ואידך דכל קדימות שבתורה חשיבות המוקדם היא המחייבת הקדמתו מלבד בסדר עבודות יוה"כ שאינו כן עשיה וע"כ החטא הוא במה שפוחת וגורע מצות הביכורים בהקדימו לה התרומה אשר היא למטה ממנה במדריגה ובזיון הוא אל הבכורים אם התרומה הפחותה ממנה מופרשת והיא עדיין לא הופרשה ועכ"פ עצם החטא הוא רק איחור הבכורים כלשון הכתוב לא תאחר אלא שזה האיחור וזאת העביר' הרי נעשית רק ע"י הפרשת התרומה שהרי כל זמן שאינו מפריש כלל לא את הבכורים ולא את התרומה הרי אינו עובר על מלאתך ודמעך לא תאחר דלפי מה שפירשו חכמים את הלאו הזה על הקדמת תרומה לביכורים הרי אין הלאו מוסב על איחור גרידא דבכורים במה שמאחר ומתמהמה בעצמות הפרשתם ומה שלא פירשו חכמים באמת את הלאו הזה על איחור ההפרשה גרידא כבר כ' בשפתי חכמים בפ' משפטים שם וז"ל דאין לומר לא תאחר מליתן הבכורים שהרי לא מצינו לה זמן מפורש בתורה ועל כרחך צריך לומר לא תאחר אותה למצוה שאחרי' היינו הפרשת התרומה) עכ"ל. ויש לי עוד טעם אחר בזה ואכ"מ. וגם יכול להיות שמפי השמועה למדו דפי' הכתוב כך הוא ועכ"פ לפי האמת שהלאו מוסב רק על איחור הבכורים אחרי התרומה א"כ כ"ז שאין מפריש כלל הרי אין כאן איחור עדיין שהרי בידו עדיין להפריש הבכורים תחלה ואת התרומה אח"כ ורק כשמפריש את התרומה ועדיין לא הופרשו הבכורים ונשארו הבכורים מאוחרים איפוא מן התרומה הנה ע"י הפרשת התרומה הזאת הרי הוא עושה את איחור הבכורים שע"י זאת ההפרשה הרי ממילא נמצאו הבכורים מאוחרים לה וא"כ שפיר כתי' מלאתך ודמעך לא תאחר שהרי זהו עצם החטא מה שהוא מאחר את הבכורים וג"כ שפיר העלינו דכל העביר' נעשית רק בשעת הפרשת התרומה (וכמו שהוכחנו מסוגי' דתמורה הנ"ל) שאז שפיר הרי נגמרת כל העביר' שעל ידי ההפרשה הזאת הרי הוא הוא שמאחר את הבכורים ובחלות הפרשת התרומה הרי ממילא הבכורים שלא הופרשו עדיין מאוחרים לה ועובר מיד על מלאתך ודמעך לא תאחר ואין שום חילוק בין אם מפריש אח"כ הביכורים או לא כמו שאין חילוק במאחר קרבנו עד אחרי ג' רגלים אם מקריב אחרי כן את קרבנו אם לא ורק מיד שעברו עליו ג' רגלים ולא הקריב קרבנו הרי מיד הוא עובר על בל תאחר וכמו כן כאן שציותה תורה שלא לאחר הפרשת הביכורים עד אחרי הפרשת התרומה הנה מיד בחלות הפרשת התרומה ולא הופרשו הביכורים עדיין הרי מיד הוא עובר על לא תאחר ודו"ק היטב מאוד כי הכין הוא ברירא דהך מילתא בס"ד. ואולם עכ"ז שפיר הוקשו בפ"ק דתמורה דבמקדים תרומה לביכורים נימא כ"מ דא"ר וכו' ולא תועיל התרומה ואף ע"ג דאין הפרשת התרומה עצם האיסור כ"א איחור הבכורים דעכ"ז כיון דאי לא תועיל התרומה יתוקן האיסור שהרי אם לא נפרשה התרומה הרי ממילא אין הבכורים מאוחרין לה ובידו עדיין להפריש הבכורים תחלה ואת התרומה אח"כ ע"כ שפיר ראוי לומר כ"מ דא"ר וכו' כיון דעיקר טעמא דרבא הוא רק מפאת תיקון האיסור וכנודע וע"כ כל שיש מעשה עם העביר' אשר אם לא תועיל המעשה לא תהי' כאן עביר' שפיר ראוי לומר דלא מהני ואעפ"י שאין המעשה עצם האיסור וכן שפיר אמרו בפ"ק דתמורה שם דכי היכי דמימר לקי משום דבדיבורי' איתעביד מעשה (שעושה מחולין קדשים ולא חשוב לשאב"מ) ה"נ מקדים תרומה לביכורים לקי משום דבדיבורי' איתעביד מעשה (שעושה מחולין תרומה) ע"ש ואע"ג דמעשה הזאת דהיינו חלות התרומה הרי איננה האיסור כ"א איחור הבכורים הוא האיסור והאיחור הרי אין בו מעשה דז"א דבמימר הרי ג"כ כך הוא דעיקר העביר' בו הרי הוא רק במה שרצה להפקיע קדושת ההקדש הראשון וכנודע וזה הרי אין בו מעשה ועכ"ז אנו אומרים דכיון דנעשה עביר' זאת ע"י הקדש התמורה ואי אפשר לעביר' זאת כ"א ע"י הקדש זה שהוא מעשה ע"כ חשוב לאו שיש בו מעשה וא"כ ה"נ במקדים תרומה לביכורים דעבירת האיחור הרי נעשית רק ע"י מעשה חלות התרומה וא"א לעביר' זאת בלתי ע"י מעשה זאת ע"כ שפיר חשוב לאו שיש בו מעשה ושפיר אמרו שם מאי שנא מימר דלקי משום דבדיבורי' איתעביד מעשה מקדים תרומה לביכורים נמי לילקי משום דבדיבורי' וכו' וז"פ

ואמנם כן הנה יש לנו עוד מובן שלישי במשנה דמע"ש הנ"ל דדייק רק מתיבת ככל דאם הקדים מע"ש לראשון אינו יכול להתוודות וכנ"ל וזה דבמקדים מע"ש לראשון הרי באמת אין כאן שום חטא בהפרשה כלל שהפרשת המע"ש הרי אין בה חטא כלל שהחטא הרי הוא רק נגד המע"ר במה שמאחרו אלא שזה האיחור נעשה ע"י הפרשת המע"ש והוי ההפרשה רק סיבת החטא אבל עצם החטא הרי הוא חוטא רק במע"ר במה שמאחרו ועובר על אזהרת התורה שהזהירה שלא לאחרו וכנ"ל ובהפרשת המע"ר שמפריש אחרי כן הרי ג"כ אין כאן שום חטא כלל דאדרבה העדר ואיחור ההפרשה מה שלא הפרישו מקודם למע"ש זה הוא החטא וה"ז דומה למאחר קרבנו עד אחר ג' רגלים דכשמקריבו אחר ג' רגלים הרי ההקרבה הוא כמצותה שפיר ואדרבה במה שלא הקריבו עד עתה הוא שעבר על בל תאחר וא"כ אם הקדים מע"ש לראשון אין כאן שום חטא בהפרשה רק איחור הפרשת המע"ר הנעשה ע"י הפרשת המע"ש הוא החטא וע"כ שפיר אין החטא הזה נכלל בגופי' דקרא דכמצותך אשר צויתני וקרא דלא עברתי ממצותיך דהני קראי קאי רק על גופי ההפרשות שגופי ההפרשות עשה כמצוותן ולא חטא בם וכדברי הגור ארי' הנ"ל ואילו בגופי ההפרשות הרי אין כאן חטא כלל ע"י הקדמת מע"ש לראשון וע"כ שפיר צריך ללמוד מריבוי דתיבת ככל דמוכח דעשה לגמרי בשלימות ומרבה גם שינוי הסדר וכנ"ל אבל עצם ההפרשות הרי אין כאן שום חטא בם כלל וכלל ויש כאן חטא רק באיחור ההפרשה ובמה שלא הפריש הוא שחטא נגד מה שהוא מצווה אבל ההפרשות עצמם הרי שפיר עשאם כמצותם ולא חטא בם כלל וכלל ודו"ק היטיב

ומעתה הנה אין לנו לדקדק עוד ממשנה דמע"ש הנ"ל ומדברי הגור ארי' הנ"ל דגם שינוי הסדר חשוב כמצותן דז"א דרק במקדים מע"ש לראשון דכתי' מלאתך ודמעך לא תאחר וא"כ הרי גילתה תורה בזה דשינוי הסדר שם איננו חטא בעצם קיום המצוה רק באיחור המצוה לכן חשוב שפיר קיום המצוה שעשה כמצותו כמו בהקרבת קרבן באיחור שאין נחשב שהקריב שלא כמצותו ונחשב רק שאיחר ההקרבה אבל ההקרבה