לקח טוב נ

ואולם דברי הירושלמי עדיין אינם מדוקדקים לפירושנו זה דלמה לו לומר דנשרף הכרי בנתיים איכא בינייהו הרי הי' יכול לומר בפשיטות דאיכא בינייהו היכא דהפריש תרומה ולא הפריש הביכורים אח"כ וי"ל דהירושלמי נקט דבר הרגיל אליבא דתרוייהו דהא למ"ד דבתחלה הוא עובר כל העביר' א"כ מאי דעביד עביד והוי אחרי כן הפרשת הביכורים מצוה ככל שאר הפרשות ביכורים [וע' רש"י גיטין מ"ז ב' ד"ה מדאורייתא דאפי' אם אינו רוצה לאכול הפירות הוי הפרשת הביכורים מצוה] וא"כ ודאי אם הכרי קיים הרי הוא מפריש ממנו ביכורים כמצותן וע"כ דיבר הירושלמי בהוה ונקט הנפקותא בנשרף הכרי בנתיים ולא נקט סתם בהפריש תרומה ולא הפריש ביכורים אחרי כן כיון דאין זה דבר ההוה למ"ד דעובר בתחלה

ואמנם עדיין קשה דהול"ל דאיכא בינייהו אם רשאי להפריש ביכורים אחרי הפרשת התרומה דלמ"ד דעובר בתחלה מאי דעביד עביד ורשאי אח"כ להפריש ביכורים ואדרבה מצוה היא וככל שאר ביכורים וכנ"ל ולמ"ד דעובר בסוף הרי אסור להפריש הביכורים כדי שלא יעבור למפרע על הלאו דמלאתך ודמעך לא תאחר ודחי' לא שייך כאן דהא בא ע"י פשיעה ולא שייך דחי' בכה"ג וכמ"ש התוס' בעירובין ק' א'

ונראה אחרי העיון דכונת הירושלמי היא באופן אחר לגמרי וזה דתרוייהו ס"ל דכל העבירה היא בהפרשת התרומה המוקדמת אלא דלאו זה דמלאתך ודמעך לא תאחר הרי הוא לאו הניתק לעשה וכמבואר בתמורה דף ד' ע"ב וענין הניתוק הוא דכשמפריש הביכורים אחר כך הוא מתקן למפרע את הלאו שעבר בהפרשת התרומה עש"ה בתמורה בגמ' ובתוס' שם ד"ה כהנים. וע"כ נראה בפשיטות דהנך אמוראי דירושלמי פליגי בפלוגתת ר"י ור"ל במכות דט"ו ע"ב אי לאו הניתק לעשה תלוי בקיימו ולא קיימו או בביטלו ולא ביטלו ונודע דעת הרי"ף והרמב"ם ז"ל דפלוגתתם היא דלמ"ד קיימו אז כל זמן שיש עוד מציאות לקיום העשה אינו לוקה ורק כשנתבטל העשה אפי' מאליו לוקה ולמ"ד ביטלו בעינן שיבטל העשה בידים ואם נתבטלה מאליו אינו לוקה וסברת פלוגתתם היא דלמ"ד קיימו אזי העבירה היא מיד בשעת עשיית המעשה ורק אח"כ קיום העשה מתקנת העביר' הקדומה ולכן כל זמן שיש עוד מציאות אל התיקון אינו לוקה דשמא יתקן המעוות ורק כשנתבטלה העשה אפילו מאלי' ואין עוד מציאות אל התיקון אזי ממילא הוא לוקה על העביר' שעבר כבר ולמ"ד ביטלו אזי כל העביר' היא רק בשעת ביטול העשה ואז הוא שעובר על הלאו וע"כ אם נתבטלה העשה מאלי' אינו לוקה כיון שעיקר העבירה הוא רק ביטול העשה והרי הוא לא ביטלה כלל ורק מאלי' נתבטלה וכ"ז נודע לכל באי שער הסוגי' דביטלו ולא ביטלו

ולפי"ז נראה פשוט דהנך אמוראי דירושלמי פליגי בפלוגתא הנ"ל ממש דלמ"ד דעובר בתחלה ס"ל קיימו ולא קיימו דלסברא זאת הרי העביר' היא מיד בשעת עשיית הלאו וכנ"ל וע"כ אם נשרף הכרי בנתיים ונתבטלה איפוא עשה דהפרשת הביכורים מאלי' ואין מציאות עוד לקיום העשה שפיר לוקה וכנ"ל ומ"ד דאינו עובר אלא בסוף ס"ל כמ"ד ביטלו ולא ביטלו דלמ"ד הזה עיקר העביר' בלאו הניתק לעשה הרי הוא רק בשעת ביטול העשה וכנ"ל וזהו הכוונה באמרו דאינו עובר אלא בסוף היינו בשעת ביטול העשה ולמ"ד הנ"ל הרי בעינן ג"כ ביטלו בידים ואם נשרף הכרי בנתיים מאלי' הרי אינו לוקה וע"כ שפיר קאמר הירושלמי דשירוף הכרי בנתיים איכא בינייהו וזה נראה נכון מאד בביאור הירושלמי בעזה"י

ואם כנים הדברים הנה יש מהם ראי' גדולה לדעת הרי"ף והרמב"ם הנ"ל בסוגי' דניתוק דאלו לדעת רש"י ותוס' שם דלמ"ד קיימו אזי כשמתרין בו בב"ד לקיים העשה ואינו מקיימה לוקה מיד אעפ"י שיש מציאות עוד אל העשה ולמ"ד ביטלו בעינן ביטלו בידים א"כ הרי לא הי' לו להירושלמי לומר דשירוף הכרי איכא בינייהו ומה לי לשירוף הכרי והל"ל בפשיטות דהתרו בו לקיים ולא קיים איכא בינייהו וכמובן משא"כ לדעת הרי"ף והרמב"ם הנ"ל דלמ"ד קיימו נמי בעינן ביטול העשה אלא דדי בביטול מאלי' ולמ"ד ביטלו בעינן ביטלו בידים א"כ דברי הירושלמי מדוקדקים מאד ושפיר נקט שירוף הכרי איכא בינייהו והיינו כשנשרף הכרי ונתבטלה העשה ע"י כן מאלי' ולא ביטלה בידים זה איכא בינייהו שהרי זה הוא כל הפלוגתא שבין המ"ד קיימו למ"ד ביטלו ובאתי רק להעיר

והנה מה שרציתי לומר תחלה דפלוגתא דהירושלמי היא אם העביר' היא בשעת הקדימה או בשעת האיחור נראה ודאי דלא ניתן להאמר כלל שהרי בבבלי בתמורה שם ס"ל דלאו דמלאתך וגו' הוא לאו הניתק לעשה וכנ"ל וא"כ ודאי אין לומר שיש כאן פלוגתא רחוקה כזאת דלבבלי הוי הפרשת הביכורים המאוחרים מצוה ומתקנת גם העביר' הקדומה ואלו לר' שמואל בר יצחק דירושלמי הנ"ל אדרבה תהי' הפרשת הביכורים הזאת כל העביר'. ותו דודאי א"א לומר דכל העביר' היא בהמאוחר לבד דא"כ תיקשי ממשנה דמע"ש הנ"ל דאם הקדים מע"ש לראשון אינו יכול להתוודות ולומר עשיתי ככל מצותך וגו' ואמאי הרי זה הוידוי הוא במע"ש וא"כ הרי המע"ש שפיר הפריש כמצותו ורק במע"ך המאוחר הוא שחטא ואע"ג דמרבינן במשניות שם דעל כולם הוא מתוודה עכ"ז עדיפא ה"ל למשנה למינקט שאם הקדים תרומה לביכורים אינו יכול להתוודות שעל זה נאמר עיקר הלאו דמלאתך וגו' וגם הם הראשונים בהפרשה ומדוע נקטה המשנה השינוי האחרון בהפרשות ושבקה לשינוים הקודמים לה ועל כרחך דמקדים מע"ש לראשון העביר' היא במע"ש המוקדם וע"כ כיון שעיקר הוידוי הוא על המע"ש ושאר ההפרשות אתי רק מרבויא לכן פירשה המשנה את המקרא על חטא שבמע"ש שעליו הוא עיקר הוידוי לפי פשט הפרשה וז"פ

וגוף קושיתנו אשר הקשינו דמדוע בקדימת תכלת ללבן העביר' היא בשעת האיחור וכנ"ל ואלו בהקדמת תרומה לביכורים העביר' היא בשעת ההקדמה נראה ליישב בפשיטות דלאו דמלאתך וגו' הסברא מחייבת שלא הית' כונת התורה שאם הפריש תרומה לא יפריש אחר כן ביכורים עוד דמדוע תגרע מצות הביכורים בשביל שעשה תחלה שלא כהוגן להפריש התרומה קודם לה ומאי דעביד הרי כבר עביד וא"א לבטלו ואין כאן שום עצה כי אם שנאמר שלא יפריש ביכורים עוד ותבטל מצות הביכורים וזה איננו סברא כלל דמדוע יגרע עתה מצות ביכורים בשביל שעשה תחלה שלא כהוגן ואטו מי שאכל שום וריחו נודף יחזור ויאכל שום וכו' וע"כ הסברא מחייבת שפיר דכוונת התורה הית' לאסור רק הקדימה לבד והוי הקדימה כל העביר' ואם עבר עבירה הזאת אזי מאי דעביד עביד ומפריש אח"כ הביכורים כמצותן. משא"כ בהך דתכלת ולבן שאם הקדים להטיל תכלת הרי יש בידו שפיר שלא להטיל הלבן עתה בבגד רק יסיר התכלת תחלה מן הבגד ויטיל מחדש שניהם כמצותן הלבן תחלה ואח"כ התכלת וע"כ שפיר אם לא הסיר התכלת והניחו