לקח טוב מט

דא"ר וכו' שייך רק בעביר' בגוף הדבר אבל עבירת שינוי הסדר לא אמרינן בה דלא מהני דז"א דהא בפ"ק דתמורה פריך ארבא דס"ל דכ"מ דא"ר ל"ת אעל"מ מהא דמקדים תרומה לביכורים מה שעשה עשוי ע"ש ואמנם כבר כתבתי למעלה דמקדים תרומה לביכורים אינו דומה לשאר שינוי הסדר כיון שיש שם לאו מיוחד שלא לשנות הסדר דהיינו לאו דמלאתך ודמעך לא תאחר וע"כ הלאו הזה הרי הוא שפיר גוף מצוה ושפיר ראוי שנאמר דלא מהני מפאת שעבר על לאו זה משא"כ עבירת שינוי הסדר לבד היכא שלא באה מצוה מיוחדת לשמור הסדר ורק הסדר לבד הוא שנכתב בתורה והאדם משנה את הסדר ההוא אזי שפיר י"ל דלא שייך בי' כללא דכ"מ וכו'

ואמנם מצד הסברא גם זה קשה להבין דמאי בכך דהוא רק עבירת שינוי הסדר הרי סוף סוף עבר אמימרא דרחמנא ומדוע לא ינהוג בו כללא דכ"מ דא"ר וכו'. וצ"ל כמ"ש בחידושי במ"א דמפאת עבירת ביטול עשה לא אמרי' דלא מהני כיון דהעשה הוא רק חיוב אקרקפתא דגברא ואין כאן מעשה של איסור והא דפריך בריש תמורה ארבא מתורם מן הרעה על היפה וממתפיס תמימין לבדק הבית אע"ג דהוי נמי עשה היינו משום דאינהו הוי לאו הבא מכלל עשה ע"ש וגוף המעשה הוא האיסור שם אלא שנכתב בלשון לאו הבמכ"ע משא"כ בעשה דקום ועשה כגון בקדימת לבן לתכלת שציותה תורה לאדם להטיל לבן ואח"כ תכלת אזי אם הטיל תכלת תחלה אזי רק האדם הוא העובר עביר' במה שלא הטיל הלבן תחלה אבל אין כאן מעשה של איסור ולא שייך לומר דלא יהני המעשה עבור האיסור של האדם וכמובן

ובהתבונני בזה הנה נתעוררתי על סתירה אחרת אשר יש כאן בין הך דמנחות להך דמקדים תרומה לביכורים דש"ס תמורה הנ"ל וזה דבש"ס מנחות שם ס"ל לרבי דתכלת ולבן מעכבים זה את זה וקאמר התם בגמ' אפי' תימא רבי לא נצרכה אלא לקדם דתני' מצוה להקדים לבן לתכלת ואם הקדים תכלת ללבן יצא אלא שחיסר מצוה מאי חיסר מצוה אילימא חיסר מצוה דלבן וקיים מצוה דתכלת לרבי עיכובי מעכבי אהדדי (וברש"י ד"ה חיסר מצוה דלבן והוי כאלו לא נתנו לגמרי אמאי יצא הא לרבי עיכובי מעכבי אהדדי) א"ר יהודה אמר רב שחיסר מצוה ועשה מצוה ומאי חיסר מצוה דלא עביד מצוה מן המובחר עכ"ל הגמ' ומבואר בזה בגמ' דהיכא דהקדים המאוחר אז לא עבר עביר' בדבר הנקדם כ"א העביר' הוא בהדבר המאוחר וע"כ אם הקדים תכלת ללבן ס"ל לגמ' מעיקרא דהואל ועבר בלבן במה שאיחרו ע"כ לא קיים מצוה דלבן כלל וראוי שיעכב מפאת דחשוב כאלו אין לבן כלל ולבסוף מסיק דקיים גם מצוה דלבן אלא דלא עביד מצוה מן המובחר אם אינו עושה כסדר ועכ"פ מפורש דהעביר' בשינוי הסדר הוא בהמאוחר לא בהמוקדם ואלו בש"ס תמורה הנ"ל הרי מפורש להדיא איפכא דבהקדים תרומה לביכורים עבר עביר' בהתרומה ומשום כן פריך שם דלא תהני התרומה מטעמא דכ"מ דא"ר וכו' עש"ה והתוס' במנחות שם דל"ח ע"ב ד"ה אילימא כתבו וז"ל תימא דאיפכא הל"ל דמצות לבן עבד אבל מצות תכלת הנעשית שלא כהלכה חיסר וכו' עכ"ל הנה הם ז"ל נתקשו בזה מצד הסברא דראוי לומר דתכלת המוקדמת היא שלא כהלכה ולפמ"ש קשה טפי דדברי הש"ס עצמם הרי סותרים זה את זה ש"ס דמנחות לש"ס דתמורה הנ"ל וצע"ק

וראיתי בירושלמי תרומות פ"ג ה"ג דאמתני' דתנן התם המקדים תרומה לביכורים וכו' אעפ"י שעבר בל"ת מה שעשה עשוי וכו' קאמר התם בירושלמי וז"ל אימת הוא עובר ר' חייא בר בא אמר מתחלה ר' שמואל בר יצחק אמר בסוף מה נפיק מביניהון (מאי בינייהו) לשירוף הכרי נפיק מביניהון (כלומר אם נשרף הכרי בנתיים איכא בינייהו) על דעתי' דר' חייא בר בא עובר על דעתי' דר' שמואל בר יצחק אינו עובר עכ"ל הירושלמי. והפני משה שם ד"ה מתחלה כ' וז"ל כשמקדים תרומה לביכורים כבר הוא עובר על הלאו או דילמא בסוף ומשיפריש הכל שלא על הסדר הוא שעובר על הלאו הזה ובד"ה מה נפיק מביניהון כ' וז"ל כלומר הא ודאי איכא בינייהו אם אח"כ הפריש שאר המעשרות כסדר דלר"ש אינו עובר אלא דקמ"ל דגם הא דקאמר נמי איכא בינייהו ובד"ה לשירוף הכרי נפיק מביניהון כ' אם אחר שהקדים התרומה נשרף הכרי ולא הי' יכול להפריש עוד שאר המעשרות איכא בינייהו דלר"ח כבר עבר ולר"ש אינו עובר ואעפ"י שלא תיקן כאן כלל להפריש השאר על הסדר עכ"ל. הנה הוא ז"ל מפרש דפלוגתתם היא אם עובר בהקדמת תרומה לביכורים לבד אעפ"י שמפריש שאר מעשרות על הסדר או דילמא אינו עובר אלא עד שיפריש הכל שלא על הסדר דהיינו שיקדים מע"ש לראשון וראשון לתרומה ותרומה לביכורים. ובמחכ"ת פירושו זה דוחק גדול דא"כ כששאל מאי בינייהו בפשיטות הי' לו להשיב דאיכא בינייהו אם לא הקדים אלא אחד מהן והשאר הפריש על הסדר וכמו שהקשה הוא ז"ל בעצמו ותו דאם הפירוש כדבריו ז"ל לא הי' לו להירושלמי לשאול כלל מאי בינייהו שהרי הנפקותא ביניהם מפורשת בדבריהם שזה אומר שעובר מיד בהקדמת תרומה לביכורים והשני חולק עליו ואומר שאינו עובר אלא לבסוף אם הפריש כל המעשרות שלא על הסדר והרי זו מחלוקת מפורשת ולא שייך בכה"ג לשאול כלל מאי בינייהו

ולכאורה הי' נלענ"ד לומר דמחלוקת דירושלמי הנ"ל היא בספק הנזכר אי בהקדמת המאוחר העביר' היא בהמוקדם או בהמאוחר דמ"ד בתחלה ס"ל דהעביר' היא הרמת התרומה המוקדמת ומ"ד בסוף ס"ל דהעבירה היא הפרשת הביכורים המאוחרים וע"ז שפיר שאל מאי בינייהו הרי סוף סוף עבר וע"ז משני נשרף הכרי בנתיים איכא בינייהו דמ"ד בתחלה עבר ולמ"ד דהעביר' היא בהפרשת הביכורים המאוחרים לא עבר כיון שנשרף הכרי בנתיים ולא הפריש הביכורים כלל. ועי"ל דתרוייהו ס"ל דהעביר' היא בהקדמת התרומה אלא דבהא קמיפלגי דמ"ד בתחלה ס"ל דמיד בהפרשת התרומה הוא עובר ומ"ד בסוף ס"ל דכיון דעיקר העביר' הוא בהקדמת תרומה לביכורים ע"כ זה שייך רק אם הפריש שניהם התרומה והביכורים וקדמה התרומה לביכורים אז יש על התרומה שם קדימה כיון שנפרשו הביכורים מאוחרים לה ושייך לומר שעבר עבירת הקדמת תרומה לביכורים אבל אם לא הפריש הביכורים כלל אז לא חשובה התרומה מוקדמת לה כלל שאין לך לומר על דבר שהוא קדום אלא כשיש דבר בפועל מאוחר לו וע"כ רק אם הפריש אח"כ הביכורים אז אגמ"ל דעבר עביר' בהפרשת התרומה במה שהקדימה אבל אם לא הפריש אח"כ הביכורים אז הרי הוא רק הפרשת תרומה בעלמא לא הפרשה מוקדמת לביכורים ולא עבר כלל וא"כ תרוויהו ס"ל דהעביר' היא בהקדמת התרומה אלא דלמר עובר מיד ולמר כשהפריש הביכורים אח"כ הוא דאגמ"ל דעבר ודו"ק: