לקח טוב מז

ביהודה הוא מדרבנן וע"כ רבנן דס"ל דאם עיברוה בגליל מעוברת אין דבריהם צריכים טעם דכיון דהוא רק דרבנן לכן שפיר אין מעכב ורק אחנניא דסובר דמעכב שפיר פריך מאי טעמי' ומשני דס"ל לחנניא דהוא דאורייתא מקרא דלשכנו תדרשו וגו' ומידי דדאורייתא שפיר מעכב. וע"ע בש"ס בבא בתרא דקס"ה ע"א דאהא דתנן פשוט שכתב בו עד אחד ומקושר שכתב בו שני עדים שניהם פסולין פריך בשלמא מקושר אצטריך סד"א הואיל ובעלמא כשר ה"נ כשר קמ"ל אלא פשוט שכתב בו ע"א פשיטא וכו' ומשני הא קמ"ל דשנים במקושר כע"א בפשוט מה התם פסולא דאורייתא אף ה"נ פסולא דאורייתא וברשב"ם ד"ה ומשני כ' אף שנים שבמקושר הטילו עליו חכמים פסולא דאורייתא ואם גירש אינה מגורשת עכ"ל הוקשה לו אהא דקאמר דשנים במקושר הוי פסולא דאורייתא דהא גט מקושר הוי רק תקנתא דרבנן וכן הקשו התוס' שם ד"ה הכא וע"ז תי' דכונת הגמ' דהחכמים עשו דבריהם בזה כדאורייתא לענין שאם גירש אינה מגורשת ובודאי אין כונתו דלהקל אינה מגורשת שתהי' מותרת לכהן או שאם נישאת לאחר שיהי' הולד ממזר ומותר בממזרת דאורייתא דהא קיי"ל דאין כח לחכמים לעקור דבר מה"ת בקו"ע רק כונתו דמדרבנן אינה מגורשת וצריכה גט מחדש ואם נישאת הולד ממזר מדרבנן]. וא"כ מדקאמר דהטילו עליו פסולא דאורייתא במה שאם עבר וגירש אינה מגורשת מוכח דסתם דרבנן הוא רק לכתחלה ולא לעכב וע"כ במקום שתיקנו דבריהם גם לעכב נחשב זה שהטילו עליו פסולא דאורייתא ועשאו דבריהם שם כדאורייתא

ודע דעפ"י כל המקומות הנ"ל אשר הבאתי דסתם דרבנן הוא רק לכתחלה צע"ק ביבמות דק"ב ע"א דתני' א"ר יוסי פעם אחת הלכתי לנציבין מצאתי זקן אחד אמרתי לו כלום בקי אתה בר' יהודה בן בתירא א"ל הן כלום ראית שחלץ ביבמה א"ל ראיתי במנעל או בסנדל אמר לי וכי חולצין במנעל והתורה אמרה נעלו ולא מנעלו אמרתי לו א"כ מה ראה ר' מאיר לומר חלצה במנעל חליצתה כשיר' וכו' וברש"י שם ד"ה ה"ג כ' דלא גרסי' והתורה אמרה וכו' דהא דאין חולצין במנעל רק מדרבנן הוא עש"ה. וא"כ קשה דכיון דרק דרבנן הוא א"כ מה זה שהקשה לו מהא דאמר ר' מאיר חלצה במנעל חליצתה כשיר' הא סתם דרבנן הוא רק לכתחלה ושפיר בדיעבד חליצתה כשיר' וצ"ע

ולענין אי בדברי קבלה ג"כ אמרינן דאין לחלק בין לכתחלה לדיעבד נראה מסברא דתלוי בפלוגתא אי דברי קבלה דין תורה יש להם דאי אמרינן כן אזי ג"כ אין לחלק בהם בין לכתחלה לדיעבד ואי יש להם רק דין דרבנן אזי אדרבה סתמייהו הוא רק לכתחלה כדרבנן וכמובן וראיתי בר"ן פרק ערבי פסחים שהביא בשם הרמב"ן וז"ל דאפי' דיעבד אם קידש ביין לבן לא יצא דלישנא דעד שיהי' בהן מראה יין אפי' דיעבד משמע ואעפ"י שאמרו בירושלמי א"ר ירמי' מצוה לצאת ביין אדום מ"ט אל תרא יין כי יתאדם אפי' דיעבד נמי הוא דליכא למימר דלכתחלה בלחוד הוא דקאמר דמנא תיתי אי בעינן קרא כדכתי' אפי' דיעבד נמי לא ואי לא בעינן קרא כדכתי' אפי' לכתחלה יהא כשר שהרי חשוב הוא ועולה על שלחן מלכים עכ"ל ומפורש בדברי' אלה דגם בדברי קבלה לא שייך לחלק בין לכתחלה לדיעבד

והנה התוס' במנחות דל"ח ע"א ד"ה ואם הקדים תכלת ללבן יצא חידשו עוד כלל בהא דבדאורייתא אין לחלק בין לכתחלה לדיעבד וז"ל תימא כיון דמקרא הוא דדרשינן דלבן ברישא נימא דמעכב הא לא בעינן שינה הכתוב לעכב אלא בקדשים וי"ל דלית לן למימר דאסדר לבד יקפיד הכתוב לעכב כמו גבי חליצה דאם הקדים רקיקה לחליצה מה שעשה עשוי ואע"ג דכתי' ככה עיכובא לא קאי אלא אחסרון מעשה עכ"ל. והנה לפי מה שכתבתי במ"א בחידושי דהא דבדאורייתא אין לחלק בין לכתחלה לדיעבד מקורו הוא מדרש הירושלמי בהאורג דדריש אלה המצות אם עשיתן כמצותן הן מצות ואם לאו אינן מצות ע"ש ותיבת מצות לא קאי דוקא אמצות מעשיות כ"א גם כל דיני התורה ומשפטי' הם בכלל מצות כמבואר במנין המצות לראשונים ז"ל וקאי תיבת אלה למעט שכל מה שציותה תורה משפטים ודינים וכל דברי' צריך שיעשו כמו שנצטוה בתורה עשייתו ואם לא נעשה ככה אינו מועיל כלום והארכתי שם בחידושי. והנה לפי ההצעה הזאת אם אנו אומרין דרק חסרון גוף הדבר מעכב אבל חסרון סדר אינו מעכב א"כ ההכרח לומר דשינוי הסדר לא חשוב שלא כמצותן דכיון דעשה כל המצוה אלא שלא עשאה בסדרה ע"כ חשוב שפיר הדבר הנעשה שנעשה כמצותו והחסרון הוא רק דבר מבחוץ במה שאיחר המוקדם והקדים המאוחר ורק אם ציותה תורה שיהי' בדבר פלוני אלו ואלו המעשים עד"מ וחיסר אחת מן המעשים אז הוא דנחשב שעשה הדבר ההוא שלא כמצותו כיון שחיסר מן המעשים שציותה התורה בו אבל שינוי הסדר לבד חשוב שפיר כמצותן ודו"ק. ואפי' אם נאמר דהא דבדאורייתא אין לחלק בין לכתחלה לדיעבד איננו מפאת דרש הירושלמי הנ"ל ורק טעם אחר יש בו עכ"ז זה עכ"פ הוא מוכרח מדברי התוס' דמנחות הנ"ל דשינוי הסדר חשוב שנעשה כמצותן דהא ציצית מצוה היא ועלה ודאי הא קאי קרא דאלה המצות וא"כ הרי בפשיטות תיקשי דמדוע אם שינה הסדר והקדים התכלת ללבן יצא הרי כתי' אלה המצות ודרשינן אם עשיתן כמצותן הן מצות ואם לאו אינן מצות והביאו הראשונים ז"ל הדרש הזה להלכה בכמה דוכתי וכנודע וא"כ זה ג"כ שעשה שלא כמצותו ראוי שלא תהי' מצותו מצוה ועל כרחך לומר דשינוי הסדר חשוב שפיר כמצותן וחסרון הסדר חסרון מבחוץ הוא אבל גוף המעשה אשר עשה נחשבת שפיר כמצותה כיון שעשאה כפי הדינים אשר ציותה התורה בגוף העשי' ודו"ק. ודוגמא לזה תמצא בתוס' זבחים דק"ג ע"ב ד"ה ומודה ע"ש שכתבו לענין גזל הגר דבעינן שיביא הכסף קודם האשם וחידשו שם דאם הביא הכסף אחר שחיטת האשם קודם זריקה נמי מהני וכתבו ע"ז וז"ל וקשה דתניא בתוספתא דפסחים הביא את אשמו קודם גזילו לא יהא אחר ממרס בדמו אלא תעובר צורתו ותצא לבית השריפה אלמא דאין תקנה להביא הגזל קודם שנזרק וא"ל דהיינו מדרבנן דהא תניא בסיפא גבי מצורע הקדים חטאתו לא יהא אחר ממרס בדמו וכו' (ור"ל דהתם במצורע הא הוי מה"ת וא"כ מוכח דגם בגזל הגר דכוותי' מה"ת הוא) ואע"ג דמה"ת פסול צריך עיבור צורה כדתניא פרק כיצד צולין כל שפסולו בגופו ישרף מיד בדם ובבעלים צריך עיבור צורה ופסולו בגופו הוי כמו פיגול וטריפה ונבילה אבל הקדמה לא עכ"ל הרי דהקדמת המאוחר לא חשוב פסולו בגופו רק פסולו מחמת דבר אחר וע"כ ה"נ לענין מצות אם הקדים המאוחר חשובה שפיר גוף העשי' כמצותה וחסרון הסדר הוא רק חסרון מחמת דבר אחר וחסרון מבחוץ

והנה לכאורה יש להעיר ע"ז ממס' מעשר שני פ"ה משנה י"א עשיתי ככל מצותך אשר צויתני הא אם הקדים מעשר שני לראשון אינו יכול להתוודות עכ"ל המשנה. וא"כ מוכח לכאורה דגם שינוי הסדר חשוב שלא כמצותן: