לקח טוב מה

אף זה לא קיים קודש לד' עכ"ל וא"כ לפמ"ש יוקשה דל"ל הך קרא דכל מעשר הארץ וגו' תיפוק לי' מקרא דממנו דמדאצטריך ממנו על כרחך דבתלוש מהני אפי' שלא מן הגמור וכנ"ל

ודע דלפמ"ש הפני משה על הירושלמי יבמות פרק הערל ה"א וז"ל הירושלמי קדשים מהו שיהיו אסורים לערל ללמד מן הפסח אין את יכול שאין בו שבירת עצם (שבקדשים אין איסור שבירת עצם ואיכא למיפרך מה לפסח שכן שבירת עצם איסור בו) ולא מן התרומה שהוא למד מן הלמד עכ"ל הירושלמי וכ' הפני משה שם ד"ה שהוא למד מן הלמד וז"ל והרי תרומה עצמה ילפינן מפסח ותרומה קודש איקרי וקיי"ל אין למדין למד מן הלמד בקדשים עכ"ל ז"ל וא"כ לפי דבריו אלה דתרומה חשובה קדשים לענין כללא דאין למדין למד מן הלמד א"כ כל שכן דחשובה קדשים לענין דניבעי בי' שינה לעכב דהא הך דשינה לעכב נוהג גם בדברים דלא חשובי קדשים לענין למד מן הלמד וכמו שהוכחתי באות א' דבגדי כהונה בעינן בהו שינה לעכב ואעפ"כ דנין בם למד מן הלמד וא"כ תרומה דאין דנין בה למד מן הלמד כל שכן דבעינן בה שינה לעכב וא"כ ניחא בפשיטות הא דדגנך אינו פוסל בדיעבד ורק במחובר דכתי' בי' קרא דממנו מלבד קרא דדגנך א"כ שינה בו הכתוב לעכב לכן שפיר פסול גם בדיעבד משא"כ בתלוש קודם מירוח דכתי' רק חד קרא דגנך שפיר אינו מעכב

ואמנם גם ע"ז יוקשה מתוספתא הנ"ל דמייתי קרא דמהני בדיעבד כשאינו מן הגמור ול"ל קרא תיפוק לי' דלא שינה בו הכתוב לעכב ודרך פלפול קצת יש לפרש דזהו כונת התוספתא באמת וזה שהרי הפני משה הנ"ל נתן טעם לדבריו בהא דאין דנין למד מן הלמד בחרומה וכ' הטעם משום דתרומה קודש איקרי ודוגמתו מצינו בשבת דכ"ה ע"א דאמר כשם שמצוה לשרוף קדשים שנטמאו כך מצוה לשרוף את התרומה שנטמאת ובתוס' שם ד"ה כך כתבו הטעם משום דדמיא לקודש ומדרבנן א"נ מדאורייתא מדאיקרי קודש עכ"ל. הרי שמפאת שנקראת קודש יש לה דין קדשים [ודוגמתו ביבמות די"א ע"א צרת סוטה אסורה טומאה כתי' בה כעריות אלמא דאע"ג דעצמות סוטה הוא רק איסור לאו עכ"ז כיון שאיסור זה הוא בסוג אחד עם עריות מפאת שנאמר בו טומאה כעריות וענין הטומאה כולל שניהם לכן דינו כעריות לפטור מחליצה ומיבום אע"ג דשאר חייבי לאוין מתייבמות מה"ת וה"נ בקדושה שהוא הפכית מן הטומאה כל הדברים הנכנסים תחת סוג קודש דין אחד להם ושפיר תרומה דינה כקדשים מפאת דקודש כתי' בה כקדשים כמו דסוטה דינה כעריות מפאת דטומאה כתי' בה כעריות ולפי"ז במעשר דכתי' בי' ג"כ קודש לד' [ועי' בקידושין דנ"ג ע"א דקודש לד' דכתי' במעשר עדיף עוד מקודש גרידא ע"ש] א"כ ג"כ דינו כקדשים ונוהגים בו מדות הקדשים ובעינן בי' ג"כ שינה לעכב וכנ"ל וא"כ י"ל שזהו שהשיבו ב"ה לב"ש אם אתה מצריכו לתרום שני' ואומר שמה שתרם ראשונה אינו מועיל אפי' בדיעבד ואע"ג דיש רק מקרא אחד לענין גמור וא"כ הרי אתה נותן לו בזה דין חולין דלא בעינן בהו שינה לעכב וא"כ איפוא אף זה לא קיים קודש לד' ר"ל שבמעשה הפרשתו שני' הרי הוא מורה בזה שאינו מקיים בהפרשתו ענין קודש לד' שלפי הענין קודש לד' אשר יש במעשר הרי אין צריך לתרום שני' כיון דקדשים הרי בעינן בהו שינה לעכב וא"כ הרי כבר הועיל מה שתרם ראשונה בדיעבד ודו"ק. ואולם גוף דברי הפני משה הנ"ל תמהתי עליהם במקום אחר והארכתי שם ואכ"מ

ח) בברכות דט"ו ע"א ס"ל לר' אלעזר בן עזרי' דצריך להשמיע לאזניו בק"ש לכתחלה מה"ת משום דכתי' שמע ישראל וגו' ובדיעבד אפי' לא השמיע לאזניו יצא עש"ה. ומבואר דיש חילוק בדאורייתא בין לכתחלה לדיעבד

ט) בתוס' גיטין דל"ה ע"ב ד"ה ליחוש ובר"ן נדרים דס"ה ע"א כתבו דבדיעבד אם התירו לנודר מחבירו שלא בפניו נמי מהני ע"ש ואע"ג דהא דבעינן לכתחלה שתהי' ההתרה בפניו דאורייתא הוא ומקרא ילפינן לי' בנדרים שם בגמ' ע"ש וא"כ מבואר גם בזה דיש לחלק בדאורייתא בין לכתחלה לדיעבד

י) בש"ס מכות ד"י ע"ב עיר שאין בה זקנים ר' אמי ור' אסי חד אמר קולטת ונעשה בה בן סורר ומורה ומביא עגלה ערופה וח"א אינה קולטת ואין נעשה בה וכו' מאן דאמר אינה קולטת וכו' בעינן זקני העיר וליכא ומ"ד קולטת וכו' מצוה בעלמא וברש"י מצוה שיהיו שם זקנים ומיהו כי אין בה זקנים נמי קלטה עכ"ל ומוכח לכאורה גם מזה דיש לחלק בדאורייתא בין לכתחלה לדיעבד. ומיהו י"ל דסוגי' דמכות הנ"ל לא שייכא כלל בספק שלנו אי יש לחלק בדאורייתא בין לכתחלה לדיעבד רק שייכא בפלוגתא דסנהדרין דמ"ה ע"ב אי בעינן קרא כדכתי' ודו"ק. וכדמות ראי' לזה ממה שהגמ' אומרת כאן דלמ"ד קולטת אתי קרא למצוה בעלמא וכלשון הזה עצמו מבואר ברש"י סנהדרין שם ד"ה ה"ז יהרג וז"ל ואעפ"י שאין כאן יד העדים הראשונים אלמא לא בעי קרא כדכתי' דלאו דווקא איכתיב אלא למצוה בעלמא עכ"ל. מיהו שם בסנהדרין גופי' קשיא דכיון דאיכתיב למצוה שתהי' יד העדים בראשונה א"כ מדוע לא נימא דמעכב ג"כ הא בדאורייתא אין לחלק בין לכתחלה לדיעבד וע' תוס' יבמות דק"ד ע"ב ד"ה דאמר ומה שכתבו שם דאין סברא לפטור החוטא מפאת שאין לעדים יד עש"ה צריך עיון אם שייך זה גם בהך דמכות לומר דאין סברא שלא תהי' העיר קולטת מפאת שאין שם זקנים דלכאורה כל ענין קליטת ערי מקלט הוא מחקי התורה ומענינים השמעיים הנעלמים מאתנו ושפיר יוכל להיות דרק היות זקנים בעיר כלשון הכתוב הוא דבר המועיל והנותן בה כח לשתקלוט את ההורג בשוגג ומדוע לא נצריך בכה"ג קרא כדכתי' וצ"ע

יא) בש"ס שבת דע"ט ע"ב אמר רב דוכסוסטוס הרי הוא כקלף מה קלף כותבין עליו תפילין אף דוכסוסטוס כותבין עליו תפילין וכו' ת"ש הלכה למשה מסיני תפילין על הקלף מזוזה על דוכסוסטוס ומשני למצוה ע"כ. וקשה ג"כ דמדוע לא יעכב הא בדאורייתא אין לחלק וכו' ואולי הכונה שם דההלכה כך נמסרה בפירוש דבעינן זה רק לכתחלה למצוה ושאינו מעכב והנה ברש"י שבת שם ד"ה למצוה כ' מצוה מן המובחר קלף בעינן וכו' ומוכח דגם מצוה דלכתחלה אינו רק מצוה מן המובחר וצ"ל דדייק רש"י כן מדאמר רב מה קלף כותבין וכו' אף דוכטוסטוס כותבין וכו' מוכח דגם לכתחלה כותבין על דוכסוסטוס דאל"כ ה"ל למימר אף דוכסוסטוס שכתבו עליו תפילין כשירין וע"כ פי' דרק למצוה מן המובחר קלף בעינן אבל שלא בתורת מצוה מן המובחר כותבין גם לכתחלה על דוכסוסטוס וצ"ל ג"כ לפי"ז דההלכה בפירוש נמסרה כך דרק למצוה מן המובחר בעינן קלף דאל"כ מדוע לא נימא שהיא מצוה גמורה מהלל"מ. ומיהו באמת מצינו גם בדברים הכתובים בתורה ענין מצוה מן המובחר ע' מנחות דל"ח ע"ב מצוה להקדים לבן לתכלת ואם הקדים תכלת ללבן יצא אלא שחיסר מצוה מאי חיסר מצוה וכו' דלא עביד