לקח טוב מג

בקצוה"ח סי' קי"ז סק"ב שהביא בשם שו"ת הריב"ש סי' שנ"ט דגזל ולא נתייאשו הבעלים דשניהם אינם יכולים להקדיש זה לפי שאינו שלו וזה לפי שאינו ברשותו היינו רק בקדושת דמים אבל קדושת הגוף יכול להקדיש אפי' דבר שאינו ברשותו ע"ש וכל הני מילי אינם שנוים במשנה דתמורה שם וא"כ ההכרח לומר דתנא ושייר וא"כ יכול להיות דשייר נמי הך דשינה לעכב דבעינן רק בקדשי מזבח ולא בקדשי בדק הבית

עוד נלענ"ד דא"א לומר דהא דשוה מנה שחיללו על ש"פ דמחולל הוא מפאת דבקדשים בעינן שינה לעכב וזה דהא דבעינן בקדשים שינה לעכב נראה דהוא רק לענין איזה דין שהצריכה תורה במעשי הקודש בהיותו קודש אבל כאן שאנו דנין על הקודש אם נעשה חולין ע"י הפדיון או לא זה אין לו דין קדשים כיון דעל גוף הקדושה אנו דנין אם הוא קודש או חולין ושפיר לא בעי שינה לעכב. וראי' לזה מתוס' פסחים דס"ג ע"א ד"ה שוחט דמוכח מדבריהם שם דבקדשים לא שייך כללא דכל מילתא דא"ר ל"ת אעל"מ משום דבקדשים בעינן שינה לעכב ע"ש ואלו בתמורה, ד"ה ע"ב פריך והרי בכור דאמר רחמנא לא תפדה ותנן יש להם פדיון כו' חוץ מן הבכור כו' תיובתא דאביי כו' והשתא הא תיובתא דרבא נמי הוי כיון דבקדשים גם רבא מודה דמהני ועל כרחך דכיון דדנין על הפדיון אם חל ונעשה הקודש חולין או לא ע"כ לא בעינן בי' שינה לעכב ושפיר נוהג בו כללא דכ"מ דא"ר ל"ת אעל"מ

ודע כי מה שהבאתי בשם התוס' ב"מ דנ"ז ע"א דהקדש שוה מנה שחיללו על ש"פ דמחולל היינו רק בדיעבד אבל לכתחלה לכ"ע אסור לפדותו מפחות משויו ע"ש וכן כתבו עוד התוס' בתמורה דכ"ז ע"ב ד"ה בין עש"ה שכתבו כן בפשיטות הנה ראיתי בפסקי תוס' חולין ריש פרק ראשית הגז וז"ל הקדש שוה מנה מחלל על ש"פ לכתחלה ד"ה ראשית עכ"ל וזהו דלא כדברי התוס' ב"מ ותמורה הנ"ל וגם נגד הסברא החיצונה והנה מגוף התוס' שציין עליו הפסקי תוס' הנ"ל את דבריו לא אבין איך דקדק ממנו את הפסק הזה וזה דאהא דאמרי' התם דקל"ה ע"א בגמ' דבעינן קרא למעט מוקדשין מראשית הגז דאי לאו הכי ה"א דליפרוק וליתב לי' לכהן ע"ש וכתבו התוס' ע"ז וז"ל ליפרוק וליתב לי' תימא אמאן קאי אי אמאן דעבר וגזז אטו קנסא הוא דקנס לי' משום דעבר וגזז לפדותו ובעלים שהקדישו נמי אמאי מיחייבי ואי אכהן לא הל"ל ליפרוק וליתב ונהי דהאי לא תקשי דמה מרויח שפודה שמרויח שפודה בש"פ אפי' מאה מנה דמחולל עכ"ל. ולכאורה דברי התוס' מטים באמת שיכול לפדות לכתחלה מה"ת שוה מנה על ש"פ דאי רק בדיעבד מחולל אכתי מאי ריוח יש לכהן במאי דאמרינן שצאן של הקדש הנגזז יש לו חלק בראשית הגז הא יצטרך לחלל בשויו כדין הלכתחלה ומאי ריוח יש לו בדבר אבל באמת אלו הי' כונת התוס' כן לא הי' להם לסיים תיבת דמחולל כי התיבה הזאת הוראתה רק בדיעבד וע"כ נראה שכונת התוס' היא דהוקשה להם דל"ל קרא דאין ראשית הגז נוהג במוקדשין בלא"ה נמי כיון שהגיזה קודש א"כ אין הכהן מיוחד בה משאר אדם כיון שצריכה פדיון וכל אדם הרי יכול לפדותה דלא עדיף זכות כהן במתנות כהונה מדבר שהוא של אדם לגמרי ואעפ"כ אם הקדישו פקע זכות בעלים שהרי הוא צריך פדי' והכל יכולים לפדותו וא"כ ה"נ נהי דיש לכהן ראשית הגז עכ"ז בראשית הגז דהקדש הצריכה פדי' והכל יכולים לפדותה א"כ לענין מאי ה"א למיטעי דיש לו זכות וריוח בעלים בראשית הגז דמוקדשין וע"ז תירצו דיש נפקותא לענין ש"מ שחיללו על ש"פ וזה לפי מה שכתבו התוס' במנחות דע"א ע"ב ד"ה ומתירין דהא דש"מ שחיללו על ש"פ מחולל הוא רק בבעלים לא באחרים ואעפ"י דכשנותן שויו גם אחר יכול לפדות עכ"ז דין דש"מ על ש"פ דמחולל הוי רק בבעלים ע"ש וא"כ שפיר יש נפקותא במה דגילתה תורה דראשית הגז אין נוהג במוקדשין דאל"כ ה"א דהכהן הוא בעלים בראשית הגז דהקדש כמו בשל הדיוט וא"כ היינו אומרים שאם פדה כהן ראשית הגז דהקדש ש"מ על ש"פ דמחולל וע"כ אצטריך קרא לגלות דראשית הגז אינו נוהג במוקדשין וממילא אין הכהן בעלים בראשית הגז דמוקדשין ולא מהני פדיונו ש"מ על ש"פ ואין כונת התוס' כלל שלולי הכתוב הנ"ל הי' הכהן רשאי לפדות לכתחלה ש"מ על ש"פ רק כונתם להקשות דלאיזה ענין שייך בקודש זכות וריוח בעלים עד דאצטריך קרא דראשית הגז אינו נוהג במוקדשין הא גם בבעלים גמורים שהקדישו דבר איננו שלהם עוד וצריך פדי' והכל יכולים לפדותו ואין לבעליו בו שום זכות עוד וע"ז תירצו דיש ריוח וזכות בעלים גם בהקדש לענין ש"מ שחיללו על ש"פ ושפיר צריך קרא כאן דיש נ"מ לדיעבד אלו הי' הכהן עובר ופודה ש"מ על ש"פ וזה הי' נלענ"ד ברור ופשוט בדברי התוס' הנ"ל לולי דברי הפסקי תוס' הנ"ל. ושוב ראיתי במהרי"ט אלגאזי פ"ק דבכורות סי' ח' שהביא דעת כמה מהראשונים ז"ל שהקדש שלא בא ליד גזבר מותר לכתחלה לחללו ש"מ על ש"פ עש"ה ודברי הפסקי תוס' הנ"ל לא הביא שמה וכנראה שגם הפסקי תוס' הנ"ל כונתו רק בהקדש שלא בא ליד גזבר עדיין ואין כאן מקום להאריך בזה

ב) בתוס' פסחים די"א ע"א ד"ה קוצרין כתבו וז"ל ואין לתמוה מי איכא מידי דמדאורייתא לכתחלה אסור ובדיעבד שרי דאיכא מילי טובא דבעינן שישנה עליו הכתוב לעכב כגון קדשים עכ"ל ומדכתבו רק כגון קדשים מוכח דבעלמא נמי יש דברים בדאורייתא שיש בהם חילוק בין לכתחלה לדיעבד. ודע דדברי התוס' פסחים הנ"ל צריכים עיון קצת דמה זה שכתבו כגון קדשים הרי קושיתם שם קאי אקדשים ממש עש"ה והי' להם לתרץ בפשיטות דבקדשים בעינן שינה לעכב ויש לישב ואכ"מ

ג) דכירנא כד הוינא טליא אמרתי בהא דאיתא ביבמות דמ"ו ע"ב א"ר יוחנן גר צריך ג' משפט כתי' בי' ופירש"י משפט אחד יהי' לכם ולגר (במדבר ט"ו) ואין משפט פחות מג' עכ"ל וקשה דשם דמ"ז ע"א איתא ת"ר ושפטתם צדק בין איש ובין אחיו ובין גרו מכאן א"ר יהודה גר שנתגייר בב"ד ה"ז גר בינו לבין עצמו אינו גר ע"כ וא"כ קשה מדוע שינה ר' יוחנן לימודו מברייתא הנ"ל דבברייתא הנ"ל אפיק להך דינא דגר צריך ב"ד מקרא דושפטתם צדק וגו' ור' יוחנן יליף לי' מקרא דמשפט אחד, ולולי דברי רש"י הנ"ל הי' אפשר לומר דגם ר' יוחנן יליף לי' מקרא דושפטתם צדק וגו' והא דקאמר משפט כתי' בי' אין כונתו על תיבת משפט הנאמרה בקרא דמשפט אחד וגו' רק כונתו דגירות הגר הכניסתו התורה תחת ענין משפט שהרי נאמר ושפטתם צדק וגו' וע"ש בתוס' ד"ה משפט כתי' בי' שכתבו ושפטתם צדק וגו' א"נ משפט אחד וגו' עכ"ל. נראה שהם ז"ל ג"כ נסתפקו בזה אם כונת ר' יוחנן על תיבת משפט הנאמרה בכתוב משפט אחד וגו' וזה שאמר משפט כתי' בי' כונתו ממש לתיבת משפט הנאמרה בכתוב או שכיון לקרא דושפטתם צדק וגו' ומה שאמר משפט כתי' בי' כונתו רק שנאמר בגירות ענין משפט ודו"ק. ועכ"פ לפי פירש"י ז"ל דכונת ר' יוחנן היא אקרא דמשפט אחד וגו' וגם התוס' נסתפקו לומר ככה קשה